הוא מסוכן,והוא הדבר היחיד שליבי רוצה-פרק 2

"צ'רלי קומי מאמי, את תאחרי לבית ספר." צעקה לי אמא דופקת ללא הפסקה מבעד לדלת הסגורה.
"קמתי." צעקתי לה בקול של אדם מת שיש לי בבוקר רק כדי שתפסיק וקמתי למקלחת שיש לי בחדר מתקלחת ומצחצחת שיניים.
הלכתי לארון מוציאה ג'ינס וחולצה לבנה עם סמל ולובשת אותם במהירות,נעליי פלטפורמה גבוהות, שחורות וסגורות כדי שיחסו על העובדה שאני גמדה.
הסתכלתי על עצמי במראה,שיערי השחור היה חלק וקצר באורך הכתפיים והפוני שלי היה תפוס בסיכה.
שמתי מעט מסקרה ועיפרון שחור שהבליטו את עיניי הירוקות, והייתי מוכנה.
תפסתי את התיק במהירות ואת הטלפון הוצאתי מהמטען, וירדתי במדרגות בריצה יודעת שעוד עשר דקות אמא שלי תיצא מהבית איתי או בלעדיי.
נכנסתי למטבח רואה את הכריכים שהכינה לי אמא ולכל אחד מאחיי,ולקחתי אחד מכניסה אותו ביחד עם תפוח לתיקי.
"צ'רלי,קדימה בואי אם לא אני ייאחר." היא אמרה לי והתקדמה לכיוון הדלת שמאחורייה אחיי הקטנים.
"באה," רטנתי מאחוריה ויצאתי מהבית במהירות.
אימי נסעה ותוך כדי ניסתה לפתור את הריב שהיה בין אחותי הקטנה לאחיה התאום.
לפעמים הערצתי את אמא שלי על הסבלנות שהיה לה למריבות השטותיות שלהם.
בדרך כלל אני מתעצבנת עליהם אך מוחי היה נעול עדיין על הנער הזה מאתמול שהפחיד אותי עד מוות ובאותו דקה גם סיקרן אותי.
"יאללה ביי מאמי יום טוב." היא אמרה לי ואני שמתי לב לכך שהגענו לבית ספר.
נישקתי אותה בראשה ואמרתי לה:"ביי אמא תודה."
יצאתי מהמכונית הכסופה שלנו מתקדמת במהירות לכיתה שלי יודעת שיש לי רק חמש דקות עד שיהיה צלצול והמורה שלי לא מוותרת במקרה של איחורים וממש לא באלי לחטוף עונש.
הגעתי לקומה של שכבה י' נכנסת לכיתה שלי ומתיישבת בנוחות בכיסא שלי.
הצלצול הגיע והמורה ביחד איתו וכך כל התלמידים,בירכתי לשלום את חברתי לשולחן והמורה החלה לעשות בדיקת נוכחות וציוד.
פישפשתי בתיקי הגדול אחרי המחברת שלי , אך לא מצאתי אותה שברתי את ראשי בניסיון לזכור איפה הנחתי אותה ואז נזכרתי,אתמול היא נפלה לי מהיד וכנראה מרוב שמיהרתי להסתלק מהמקום שכחתי להרים אותה.
"צ'רלי גרגורי?" שאלה המורה לשמי ואני הרמתי את ידי בחשש.
"המורה תקשיבי נפלה לי המחברת ליד הלוקר אני יכולה לרוץ להביא אותה?" שאלתי אותה חסרת נשימה.
"חמש דקות את פה אם לא אל תטרחי לחזור לשיעור." אמרה המורה במבט מאיים, והתחילה ללמד בזמן שאני פילסתי את דרכי אל מחוץ לכיתה לכיוון אולם הספורט הגדול.
"שיט." מלמלתי כאשר הגעתי לשם וראיתי שאין שם שום דבר למעט כמה ניירות זרוקים,כנראה המנקה זרקה לי את זה לפח מה עכשיו אני ייעשה כל החומר לבגרות שלי נמצא שם.
"מחפשת את זה." שאל קול מוכר ואז ראיתי אותו את הנער מאתמול,הוא הסתכל עליי עם אותם עיניים אפורות משגעות, רק שעכשיו הם נראו משועשעות ולא כועסות.
הוא לבש ג'ינס שחור וחולצת טריקו שחורה ובידו החזיק את המחברת שלי.
אך למרות זה כול גופו שידר סכנה,אבל אני לא פחדתי ממנו כלל.
הנהנתי אליו מופתעת עדיין מנוכחותו כאן.
"מצאתי את זה אתמול ברצפה והנחתי שמרוב שמיהרת להסתלק פשוט שכחת את זה, אז שמרתי את זה בתיק שלי וחיכיתי לך כאן כי ידעתי שתבואי לקחת את זה." אמר מגחך למראה פניי ההמומות.
"תודה,אתה לא מבין איך הצלת אותי." אמרתי לו מושיטה לו את ידי כדיי שיביא לי את המחברת אך הוא הרחיק את ידו.
"רגע,קצת סבלנות…" אמר מחכה כנראה שאני ייענה לו את שמי,אבל לא שיתפתי פעולה במשחק שלו, עצם היותי לידו הרטיט את כל גופי.
"צ'רלי." אמר מסתכל במחברת שבידו וצוחק, "זה לא שם של בן?" שאל בגיחוך מלגלג עליי.
"כנראה,אבא שלי בחר אותו, הוא רצה בן במקומי ואז שיצאה לו בת הוא החליט שיקרא לה צ'רלי.
עכשיו אפשר לקבל את המחברת שלי?" שאלתי אותו חסרת סבלנות יודעת שאם אני לא יחזור לכיתה בעוד כחמש דקות אני ייקבל עונש חמור,אבל משום מה כן רציתי להישאר בנוכחותו.
"כן,אבל לפניי זה רק רציתי להתנצל בפנייך על התנהגותי. אני לא מתנהג ככה לבנות בדרך כלל." אמר שם דגש על המילה בנות, כנראה שהתאורייה שלי נכונה הוא כן יהרוג במכות את כל מי שייתקרב אליו ויינסה לפגוע בו.
"זה בסדר." אמרתי לו נועצת בו את עיניי מנסה לפענח את התנהגותו.
" יופי, וצ'רלי אל תציצי לי יותר,מרביץ לתוך השק האיגרוף זה רק מעצבן אותי יותר וגורם לי לאבד שליטה" אמר לי מסתכל עליי במבטו החודר מזהיר אותי מפניי עצמו,צמרמורת של פחד עברה בי לנוכח המילים שלו.
הוא מנסה לגרום לי לפחד ממנו.
"אתה לא מפחיד אותי." אמרתי לו אבל יודעת שההפך הוא הנכון, שברגע זה פחדתי ממנו אך באותו נשימה היה לי הרצון להיות במחיצתו, זה לא היה מוכר לי אף פעם לא התעניינתי בשום גבר תמיד הם באו אליי
אבל עכשיו נראה שהוא מנסה להרחיק אותי ממנו לפניי שיתחיל משהו שאני רוצה שיתחיל.
" אז חבל מאוד." אמר בקול מאיים ובשירבוב שפתיים גבותיו היו מקומטות והיה ניכר עליו שמשהו מטריד אותו.
הוא סובב לי את גבו והחל ללכת באיטיות במסדרון,מבלי לומר לי מילה
"רגע." אמרתי לו , לא יודעת מאיפה עזרתי אומץ כדי לדבר איתו שוב,הוא עצר במקומו שגבו עדיין לכיוון פניי.
"אם אתה יודע את שמי מן הראוי שגם אני יידע את שלך אתה לא חושב." שאלתי אותו מגמגמת מעט.
היה שקט למשל כמה רגעים ואז קולו הפר את הדממה.
"גייל" אמר לי זורק לי את שמו ומותיר אותי עומדת ונועצת בו מבט מתרחק.
לפתע הצלצול הפר את בהייתי.
"פאק." מלמלתי אני כאן שעה שלמה, אני כל כך הולכת לחטוף עונש.
למרות שנראה לי שהמטרה שלשמה לא הגעתי הייתה טובה אני דיברתי עם הנער המסתורי מאתמול וגיליתי את שמו,אבל עכשיו הוא הצליח לסקרן אותי עוד יותר, הוא מנסה לגרום לי להתרחק ממנו הוא טוען שהוא מסוכן,אני יודעת שזה נכון אך בכל זאת רציתי לדבר איתו שוב פעם.
פניי היו סמוקות רק מהחשיבה עליו,וליבי פעם במהירות עוד מהשיחה שלנו, אני חוששת שהתחלתי להתאהב בגבר המסוכן הזה.