הוא לא יחזור,הכל ישתנה פרק 1

הנה אני שוכבת על המיטה ובוכה,פשוט בוכה, אני מתגעגעת אליו , אל החיוך המשגע שלו,על השמחת חיים שלו,ושהוא היה אומר לי שהוא אוהב אותי, רק אני שרועה על המיטה כל המשפחה שלי כבר התגברה,עברו חודשיים מאז שהחייל שלי מת במלחמה,מאז שהוא נסע ואמר שיחזור אבל לא חזר , מאז שהוא, החבר שלי עזב את עולמי , אני לא מדברת אם אף אחד מאז שזה קרה ,ניסו לקחת אותי לפסיכולוג לא דיברתי גם שם, אני רק בוכה,פשוט בוכה, אבל היום זה ישתנה ,היום ההורים שלי החליטו לעבור דירה כדי שאני ינסה לשכוח ,היום עברנו והבית ספר החדש מתחיל מחר , אני יתחיל מחדש , כאילו כלום לא קרה, אני יסתיר הכל, אבל עד אז , אני כאן בוכה.

-יום לאחר מכן-
טוללולולולו , אוףף השעון הזה , חשבתי לעצמי בזמן שקמתי מהמיטה , התבוננתי בעצמי במראה, שונאת את המראה שלי , מאז המוות אני שונאת את עצמי וחושבת שאני נריאת רע, לפני זה היה לי מלא ביטחון עצמי ,לבשתי ג'ינס ארוך (סקיני) מגפי אג, גופיה לבנה, וצווטשרט שחור ,שמתי את הכובע של הסווטרשט,אוזניות וירדה למטה, כבר כולם הלכו ,היה לי פתק על המקרר,"בהצלחה בשנה החדשה,אוהבים אמא אבא וטומי " לקחתי את הפתק, הכנסתי לכיס של הסווטרשרט לקחתי לי בורקס מהמקרר והלכתי למכונית שלי, נסעתי לבית הספר , נכנסתי לתוכו ,הוצאתי מתיקי פתק"כיתה יא' 3", הלכתי במסדרון , עד שמצאתי את הכיתה,נכנסתי לכיתה, הורדתי את האוזניות, והתבוננתי, היו שם חבורות, כמה פרחות אם בנים די חתיכים, כמה בנים שישבו בצד ודיברו על אנימציות, בצד השלישי ישבו כמה בנות ודיברו , אבל בצד הרביעי ישב בן אחד הוא נראה די מחפש את עצמו, ניגשתי אליו, ״הכל בסדר?״ שאלתי במבט בוחן ״מה?, אה כן…״ ענה בשקט
״אתה חדש?״
״אמ…כן״ הוא הסתכל לצדדים באי נוחות
״זה בסדר ,גם אני חדשה״
״ כן, אבל לך אין״ הוא עצר את עצמו מיד סתם את פיו ורץ החוצה
הייתי מופתעת ,לא התכוונתי לגרום לו לאי נוחות, ובטח שלא יברח לי , טוב מה אני חשבתי לעצמי בכלל למה חשבתי שהתגברתי?אני מפגרת, חשבתי,יצאתי מהכיתה ודמעות זלגו על לחיי, נתקלתי בבן שברח לי קודם , הוא שאל אותי בדאגה ״ את בסדר?״ ״מה?אה כן…״ עניתי בשקט , ״ את מעתיקה ממני ?״ הוא שאל בגיחוך, פתאום נזכרתי שזה בדיוק מה שהוא אמר שנפגשנו בכיתה, ״ אני לא שמתי לב״ אמרתי ממש בלחש ״את בטוחה שאת בסדר? אני מצטער על מקודם ,פשוט עזבי״. הוא אמר ״ עזבתי״ אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון השירותים ולנגב את הדמעות ״טוב אז ניפגש״ הוא צעק ממאחורה, לא עניתי, הגעתי לשירותים ניגבתי את דמעותי, והתכוונתי לצאת,אבל מישהו החזיק בכתפי בחוזקה, זאת הייתה אחת מהבנות , ״מה את רוצה?״ שאלתי בכעס , רציתי לחזור לבן ההוא, ״את בסדר?״ היא שאלה בדאגה ״לא, יופי לך?״ עניתי בחוצפה היא נראתה נעלבת , המשכתי ללכת במהירות אבל היא שוב עצרה אותי ״ באמת , מה קרה?״ ״ את רוצה שאני יספר לך את סיפור חיי המרתק, טוב אז ככה, אמא שלי צרחה בכאבים בבית החולים …״ היא עצרה אותי ״ את יודעת למה התכוונתי, למה את בוכה?״ התעלמתי מהשאלה ״טוב, אז לי קוראים עדן ״
״ולך?״ היא לא הפסיקה לדבר, ״לירון״ עניתי ביובש קיוויתי שהיא תבין את הרמז , ״אני יכיר לך את החברות שלי והחבר שלי ותצטרפי למעודדות איתי ותלכי איתנו לקניון ״ היא פינטזה לעצמה ״סטופ, אני לא מרגישה טוב בגלל זה אני בכיתי ״ שיקרתי רק כדי שתעזוב אותי ״אה.. באיזה כיתה את?״ היא עדיין לא הבינה את הרמז ״ יא׳3״ ״ אהה אני ביא׳2״ ״ אה חבל ״ אמרתי בציניות והלכתי משם, נכנסתי לכיתה והבן ההוא כבר לא היה שם.