הוא לא יחזור,הכל ישתנה פרק 3

-צלצול לסוף בית ספר-

חזרתי הביתה הבית היה נראה ריק , בטח ליאור אצל לימור החברה שלו , ואמא ואבא בטח עדין בעבודה , עליתי למעלה וראיתי שליאור בחדר שלו , "הכל בסדר" שאלתי כשנשענתי על דלתו "מדהים" אמר בציניות "מה קרה?" הפעם נכנסתי לתוך החדר והתיישבתי על מיטתו "סתם, לימור נפרדה ממני " הוא אמר בעצב "אווו איזה חמוד" צחקתי "זה שאני בן 13 לא אומר כלום !" הוא כעס "אתם אפילו לא התנשקתם,נשיקה בלחי לא נקרא"
"כי אנחנו בני 13!"
"זה בדיוק העניין! יהיה לך עוד מלא פרידות והרבה יותר נוראיות ,אתה עוד קטן"
"תראה אותי" הוספתי בשקט ומיד החיוך ירד לי מהפנים "זה לא מעודד אותי" הוא אמר "מצטערת"אמרתי בשקט ויצאתי מהחדר ,אוףף למה הזכרתי אותו , עד שהצלחתי לשכוח לכמה רגעים טובים ,
הטלפון שלי צלצל
"הלו?"
"היי,זאת מאיה"
"היי,תקשיבי בסוף אני לא יכולה לבוא , יש לי שמלה כבר מוכנה, אני צריכה לשמור על אח שלי"
"אה טוב , ביוש"
"ביוש,סורי"
לא באמת הייתי צריכה לשמור עליו פשוט לא היה לי כוח ללכת עכשיו לקניון אם ההרגשה המגעילה הזאת,
לבשתי שמלת סטרפלס כחולה קצרה, עשיתי תסרוקת כזאת של קוקו שקר ,התאפרתי , והתקשרתי לליאם
״הי״
״הי״
״אנחנו בחוץ צאי״
״אוקיי״
ניתקתי ויצאתי מהבית , נכנסתי למכונית של ליאם, אחלה מכונית , נכנסתי אמרתי לכולם שלום, והגענו,
ירדנו מאוטו , נכנסנו לבית הענק וכלם התפזרו אם אנשים שלא הכרתי, הייתי דיי לבד, התחלתי להסתובב בבית,עצרתי ליד הבר, לקחתי פונץ׳ והתיישבתי על הספה, פתאום ניגש אלי בן אחד, "היי" הוא אמר מבלי שהסתכלתי עליו והוא לא ראה את הפנים שלי ואני לא את שלו, "היי"אמרתי ביובש, הסתובבתי כדי לראות אם מי אני מדברת, וראיתי את מי שהכי לא צפיתי לראות , "רועי???" שאלתי בהפתעה,"מה אתה עושה פה?" שאלתי עוד פעם אבל הפעם בקצת יותר עצב בקול, "אני אני יוצא אם אחות של תומר" הוא אמר "ומה את עושה פה?" הוא שאל "אני הכרתי אותו היום , הזמין אותי וזהו" אמרתי , ואז הסתובבתי והלכתי הוא רץ אחרי, "את עדיין כועסת?" הוא שאל בגיחוך, "כן, ומאוד , אתה בגדת בי, מה חשבת שאני ירגיש?" ,"אבל עברו שנתיים מאז!!!" הוא אמר ,"יופי,חור בלב תמיד ישאר חור בלב, בייחוד שאתה לא היחיד שאהבתי והוא נעלם לי" שיט למה פלטתי את זה?? עוד פעם אני מפגרת….. עזבתי אותו עומד שם ויצאתי,יצאתי מהמסיבה,נמאס לי, גם ככה לא היה כיף, הלכתי בחושך כמה דקות,נתקעתי באבן ענקית, ונפלתי אחחח,איזה כאבים,התחלתי לבכות ולצרוח,מלא ילדים יצאו מהמסיבה כי שמעו צרחות "מה קרה לה???" "תתקשרו לאמבולנס!!" "נראלי היא שברה את הרגל!!" הם צעקו בהיסטריה, הם התקשרו לאמבולנס, הוא הגיע,והרימו אותי לתוכו, נסענו לבית החולים, הגענו, הכניסו אותי לרופא , ושם הוא עשה צילום,וחבש לי את הרגל בגבס, זה טיפה פחות כאב,הוא אמר שתוך חודש זה יתאכה, אבל הוא אמר שזאת שבירה רצינית אז צריך כיסא גלגלים, הנהנתי והתקשרתי להורים,סיפרתי להם מה קרה ,ותוך חמש דקות הם כבר היו בבית חולים, הם ניחמו אותי , ואמרו שהכל יהיה בסדר. בזמן שהם חתמו על מסמכים יישבתי בכיסא וחשבתי, ׳מצד אחד אני חייבת לגרום לעצמי לשכוח את מתן,מצד שני יונתן דהים אבל אני בטוחה שהוא לא מחבב אותי , הוא נראה די מאוהב בגל , טוב מה זה משנה …׳ ״מותק הולכים הביתה״ צעקה לי אמא ועצרה את מחשובתיי, נסענו הביתה, גילגלו אותי בכיסא הגלגלים, ואבא הרים אותי למיטה שלי, ״אם את צריכה משהו , תתקשרי , סבתא תבוא עוד שעה , את תסתדרי?״ הוא שאל בדאגה ,״כן״ אמרתי בשקט והוא הלך,ידעתי שהם חייבים לחזור לעבודה , נכנסתי לפייסבוק ,
צילמתי את הכיסא גלגלים ,ואת הגבס ברגל, והעלתי ״כי לבן זה הכי באופנה״ , וואי וואי כמה זמן לא הייתי בפייסבוק מאז שהייתה התאונה שלו, היו לי איזה טריליון התראות, מהבית ספר הקודם,עברתי עליהם בריפרוף עד שהגעתי לדבר שבאמת רציתי לראות , זה היה קולג׳ שלי ושל רוני , היא הייתה החברה הכי טובה שלי לפני התאונה ,זה לא שהיא לא ניסתה לנחם אותי ולשמור על קשר, פשוט לא נתתי לה , הקולג׳ היה מורכב מארבע תמונות שלנו : אחת שהיא ישבה על הדשא בפישוק וברכיים מקופלות ואני שכבתי על הבטן שלה מהפישוק, השניה שלנו שהיינו קטנות מחובקות בכיתה א׳, השלישית במעודדות, הרביעית מתפקעות מצחוק בפיג׳מות על המיטה,למראה התמונות חייכתי חיוך קטן, אני מתגעגעת אליה, מאוד, על הקולג׳ היא כתבה : ״הbff שלי אין חברות כמוך״, זה היה מזמן, לפני שנה וחצי,פתאום הבנתי שאני איומה,הרסתי את הקשר הכי טוב שלי , אני בטוחה שעכשיו היא שונאת אותי, היה לי גם מלא הודעות ,שלושים ושמונה הודעות מרוני קליין, החלטתי לעשות צעד מפחיד, וכתבתי לה
״היי, את לא מבינה כמה אני מתגעגעת אליך,אני כל כך מצטערת שוט עברה עלי תקופה לא קלה בכלל, אני יודעת שקשה לסלוח על זה אבל את חברה שלי מהגן , אני בטוחה שתביני, ״
אני אפילו לא נפרדתי ממנה כמו שצריך , את האמת שבכלל לא נפרדתי ממנה , היא לא ענתה , כעבור שעה כבר נמאס לי לחכות, ירדתי למטה , סבתא בדיוק הגיע חיבקתי אותה .

-בבית ספר יום למחרת-
נכנסתי לבית הספר, נכנסתי לכיתה וראיתי את הילד שפעם קודמת פגשתי , התעלמתי מקיומו , ״היי״ הוא אמר, ״היי״ אמרתי, ״אני מצטער על מקודם,את יודעת איך זה, טוב בעצם את לא יודעת איך זה, את לא מכירה אותי״ הוא התחיל למלמל , ״זה בסדר״ אמרתי ,״אוקיי ,עכשיו ששמנו את זה מאחורינו, לי קוראים עומרי , נעים להכיר״ הוא אמר כאילו הרגע הכרתי אותו, ״ואני לירון״ חייכתי .