הוא כמו סם בשבילי- פרק 4

פרק 4:

סיימתי להתארגן ובדיוק היה צלצול בדלת, בפחתי את הדלת, עמית עמד שם,
"היי" אמר עם חיוך
"היי" אמרתי ולקחתי את התיק שלי מהשולחן, נתתי לו חיבוק ויצאנו מהבית, הלכנו ברגל, זה ממש קרוב לבית שלי, כשהגענו ראיתי כבר את מור ואיתי
"יפה שלי" אמרתי ונתתי לה חיבוק
"מאמיי" כשהתחבקנו
נכנסנו לסרט

הסרט נגמר, היה אחלה סרט, מצחיק בטרוף, לא הפסקתי לצחוק! התיישבנו על אחד הספסלים שמחוץ לאולם קולנוע
"עשיתם את העבודה בהיסטוריה?´מור שאלה פתאום
"מה היסטורה?" שאלתי
" מה את מכניסה לימודים עכשיו? " איתי אמר
"רק שתדעו… עוד יומיים צריך להגיש" מור אמרה
"מה?" שאלית מופתעת, רק הגעתי וכבר עבודות?!?!
"טוב אז אני עושה איתך"איתי אמר והסתכל על מור, "ואתם ביחד" המשיך והסתכל עליי ועל עמית
"למה מי החליט?" מור שאלה
"אני" איתי אמר
"מתי אתה יכול מחר?" שאלתי את עמית
"בשבילך כול היום" אמר וצחקתי
"אז 5 בבוקר” אמרתי
”עזובי אני מצטרף אלייהם" אמר לי והסתכל על מור ואיתי
"לא לאאאא, רק לא לעשות היסטוריה לבד" אמרתי והוא צחק
"אז מתי?" שאלתי
" 6 בבוקר" אמר
"פ'חחחח נראה לך?…. אני מצטרפת אלייכם" אמרתי והתקרבתי למור שישבה לידי
"לכי.. מי רוצה אותך?!" אמרה וצחקנו
"עמית קח אותה ממנו" איתי אמר לעמית
"מה אני חפץ?!? מה זה קח אותה?!?" צעקתי שם
"אוייי עם מי ניתקעתי?" עמית מילמל לעצמו בכול רם
"אתה תיהיה בשקט" אמרתי וצחקתי
"מה השעה כבר?" שאלתי
" 12 וחצי" עמית אמר
"מה ?!" שאלתי מופתעת
" אני צריכה כבר לחזור" אמרתי וקמתי מהספסל
"כן, כדאי שאני גם יחזור" מור אמרה וגם קמה הספסל, עימית ליווה אותי, ואיתי את מור…
התחלתי לרעוד, זאת הייה טעות לבוא עם חולצה קצרה, טעות!, למה התחיל החורף? למה?? אני שונאת את החורף!! התחלתי לרעוד…
"קחי" אמר לי והושיט לי את הקפוצ'ון שלו
"יהיה לך קר…" אמרתי
"אבל לך קר יותר" אמר
"תודה" אמרתי ולבשתי את הקפוצ'ון שלו שהיה גדול עליי…
הלכנו בשקט..

נקודת המבט של איתי:
אני חייב לעשות את הצעד הזה, אם לא עכשיו אז אף פעם.. הסתכלתי עליה היא חייכה אליי חיוך מביישן
הגענו לבית שלה..
״אז..״ אמרתי והיא חייכה
״אז..״ אמרה וחיכתה שאני ישלים אותה, הסתכלתי על השפתיים שלה בחיוך, חיכיתי לאישור ממנה, היא חייכה והסתכלה על השפתיים שלי, התקרבתי אליה לאט לאט, הנחתי את ידיי סביב המותניים שלה, הנחתי את השפתיים שלי על שלה, התנשקנו, ואוו איזה שפתיים, אני אוהב אותה…
התנתקנו מהנשיקה,
״מזה אומר עלינו?״ שאלה
״מה את רוצה שזה יגיד?״ שאלתי
״את זה״ אמר ונתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים

נקודת המבט של ליאל:
הגענו לבית שלי, הורדתי את הקפוצ'ון שלו ונתתי לו אותו בחזרה,
"ביי תודה" אמרתי
"ביי" אמר בשקט, עמדנו ככה לכמה שניות, בשקט, איזה מצב מביך…
"אז…" אמרתי
"ביי" אמרתי בשקט ונתתי לו חיבוק,
נכנסתי להביתה, למיתה, מתחת לפוך החם.

נקודת המבט של עמית:
"ביי" אמרה לי ונתנה לי חיבוק, ואיי איזה ריח, אני מכור!! נפרדתי ממנה באכזבה, חיכיתי עד שהיא תיכנס הביתה ואז הלכתי לביתי….

נקודת המבט של ליאל:
-בוקר-
קמתי עיפה, הייתי צריכה לחזור יותר מוקדם… נכנסתי להתקלח, כשיצאתי מרחתי על גופי קרם גוף בריח וניל, לבשתי חולצה בצבע תורכיז, ג'ינס סקיני שחור, קפוצ'ון של בית ספר שחור, למה מתחיל להיות קפוא!
שמתי את הבושם המושלם שלי, לקחתי תיק בית ספר בצבע לבן, ירדתי למטה, לקחתי שוקו בשקית ויצאתי מהבית, שמתי אוזניות והלכתי לכיוון התחנה.
פתאום מישהו הוריד לי בבום את האוזניות, "אעאעאעאעא" צרחתי, הסתובבתי אחורה, והלכתי כמה צעדיים מהירים אחורה, איך לא? לירון.
"מפגר" אמרתי והחזרתי את האוזניות והמשכתי ללכת
"בוקר טוב גם לך חדשה" צעק כדאי שאני ישמע אותו
"בוקר טוב זקן" אמרתי כשאני ממשיכה ללכת
"מה את שומעת בכלל?" אמר וחטף לי את האוזניות ושם על ראשו
"איכס, מה זה?" שאל
"וואן דירקשן, תכיר" אמרתי ולקחתי את האוזניות מידו, הגענו לתחנה
"אהה השוויצרים האלה" אמר והתיישב על אחד הכיסאות, התיישבתי לידו
״לא יותר ממך״ אמרתי
"טווב תורידי את האוזניות, זה לא מנומס" אמר
"גם אתה לא" אמרתי והוא הוריד לי את האוזניות
"נווו תביאא" אמרתי
"לא" אמר והרחיק את זה ממני
"נווו אני לא ישמע" אמרתי
"בטוח?" שאל
"כע" אמרתי ובדיוק האוטובוס הגיע הוא נתן לי את האוזניות ועלה על האוטובוס
"מילה שלי זאת מילה" אמרתי ועליתי לאוטובוס, ישבתי לבד, אינלי מושג איפה מור…
קיבלתי טלפון משלי
"היושש" ענתה
"מה את מתקשרת עכשיו יא מפגרת, לכי לבצפר" אמרתי לה
"אני מתחילה רק עוד שעה" אמרה וצחקה
"מנייאקית" אמרתי
"את לא מבינה איך התגעגעתי אלייך" אמרה
"גמאנייי" אמרתי
"אולי ניפגש היום?" שאלה
"אני עושה היום עבודה בהסיטוריה עם עמית" אמרתי בעצב, אווף ממש התגעגעתי אליה, אני בקושי רואה אותה…
"הופהה עמית" אמרה
״תרגיעי, אני לא אוהבת אותו ואין מצב שניהיה שיחד" אמרתי וצחקתי
"אותי?" לירון שאל והתיישב לידי, מאיפה הוא צץ פתאום?
"לא" אמרתי
"מי זה?" שלי שאלה
"אני ידבר איתך כבר" אמרתי
"אז זה אומר שאת כן אוהבת אותי" אמר, רגע מה?!?!
"ביי" אמרתי לשלי וניתקתי
"אני לא אוהבת אותך" אמרתי והסתכלתי עליו, מאיפה הוא הביא את זה עכשיו?
"את כן" אמר
"אני לא" אמרתי
"איך אפשר לא לאהוב שלמות כזאת?" שאל ובדיוק הגענו לבית ספר
"אפשר" אמרתי ויצאתי מהאוטובוס, נכנסתי לכיתה, מור ישבה על השולחן שלנו
"היי" אמרתי ונתתי לה חיבוק
"מה קורה?" שאלה
"סתם… ילד שחושב את עצמו" אמרתי והתיישבתי על השולחן לידה
"מי?" שאלה
"לירון אמסלם" אמרתי
"כן, חיי״בס (חיי בסרט) הילד" אמרה וצחקנו, מה שנכון נכון.