הוא חייב להיות שלי פרק ניסיון

"נו" אמרה סטייסי "חייבים למהר הצילצול עוד רבע שעה ויש פקקים בצומת עכשיו!" הוסיפה.
"בסדר בסדר אני כבר באה" צעקתי לה בחזרה מהקומה השנייה.
אני כל כך מתרגשת! היום הראשון אחרי חופשת האביב… אני יודעת שרוב הילדים והנערים בטח ממש מבואסים היום, חוץ ממני :)
אני ממש שמחה, ולא בגלל השיעורים, המבחנים, המורים. אלא בגלל שבכיתה לידי, יש ילד שכל פעם שאני רואה אותו אני רועדת מהתרגשות, אני רגילה כל הפסקה כל יום לראות אותו יוצא מהכיתה אך לא היה לי את זה במשך שלושה שבועות.
אני יודעת את שמו.שמו הוא סאם, אני חושבת שהוא יודע מה השם שלי, הוא עשה לי FOLLOW באינסטגרם לפני כמה זמן.
אני לא מטרידה אותו או משהו, רק מסתכלת עליו לפעמים בחשאי, באמת שאני לא ילדה מוזרה, אי לא מזיעה שאני רואה אותו, אלא רק שכל פעם שאני רואה אותו, משהו בלב שלי פורח ואני לא יכולה שלא לחייך מבפנים.
אז היי אני קלואי, בלונדינית גבוהה יחסית, טובה בלימודים אבל לא חרשנית מצטיינת,יש לי המון חברות, אני די מקובלת, אפילו שבבצפר שלי זה לא כזה משנה כי אנחנו חבורה ענקית של מקובלים ויש נערים פופולרים בכל כיתה, בקיצור בואו נאמר ככה- חברים יש לי.
אני בכיתה י, שנה שנייה בחטיבה כאן בוושינגטון, החלום שלי הוא לגור בניו יורק פשוט הכול כל כך משעמם כאן בוושינגטון.
~
ירדתי מהמדרגות, "או טוב שבאת אנחנו נאחר" סטייסי אמרה.
"מה את רוצה אני חייבת להיראות טוב למקרה שסאם יראה אותי" אבל אמרתי את זה כמובן בראשי, אף אחד לא יודע על הקראש הקטן שלי אני לא משתפת דברים כאלה בדרך כלל עם אף אחד עלי אדמות.
יצאנו לבצפר, לא היו כל כך הרבה פקקים כמו שסטייסי אמרה, חוץ מזה שסטייסי נהגת טובה ממש היא גדולה ממני בכמה חודשים כך שגם התחילה ללמוד לפני.
הגענו לכיתה המרכזית שלנו שבה אני וסטייסי לומדות יחד, לי ולסאם אין שום שיעור משותף. נכנסנו לכיתה, המורה עוד לא באה אבל כמעט כולם כבר היו שם.
פתאום נחשו מי נכנס לכיתה? סאם!
"מה הילד הזה עושה כאן?" שאלתי את סטייסי והעמדתי פנים שאני לא ממש מכירה אותו טוב..
~זה היה פרק ראשון (פרק התחלה) אם אתם רוצים המשך תכתבו בתגובות :)