הוא איתי אבל הוא לא שלי (LOVE)פרק 2 פלייייז תקראו!

לא האמנתי למה שאני רואה החברה הכי טובה שלי עוזבת אותי ועוד לספרד!!
התחלתי לבכות לא יכולתי להיתאפק זה הרג אותי מבפנים מליון ואחת זיכרונות עלו לי לראש.
"דניאל מה קרה?" שאל ליאור ורץ לחבק אותי
"תמר עזבה" עניתי ובכיתי עוד יותר
"לאן?" שאל ליאור ומחץ אותי
"לספרד" עניתי ורצתי למיקלחת.
ניכנסתי למקלחת והיתישבתי על השירותים לא יכולתי להפסיק לבכות היא החברה הכי טובה שלי
אני לא יכולה בלעדיה היא הכול משבילי.
קמתי ושטפתי את פני ציחצחתי שיניים וסידרתי את השיער במהירות.
יצאתי מהמקלחת והלכתי לסלון , היתישבתי בספה וליאור חיבק ונתן לי נשיקה.
"די תפסיקי לבכות אני לא יכול לראות אותך ככה" אמר ליאור וחיבק אותי יותר חזק.
לא עניתי היה לי לחץ בגרון לא יכולתי לפתוח תפה.
ולפתע משהו דפק בדלת.
"אני פותח" אמר אחיו הגדול של ליאור (הוא בן 18 חתיך חחח)
ולהפתעתי אלו היו : רותם, מור ושרון (החברות שלי )
הם רצו אליי וחיבקו אותי חיבוק חם שהייתי כה זקוקה לו ברור שיש לי את ליאור אבל זה שונה…
"אל תבכיי שמענו על תמר " אמרה מור והיתישבה לידי
"את תתרגלי לזה" אמרה רותם
"להיתרגל למה שהדבר הכי טוב שהייה לי בחיים נהרס היא הייתה כמו אחות בשבילי" אמרתי והמשכתי לבכות
"טוב די די די די אני מסתדר פה היא תרגע" אמר ליאור
"אתה מגרש אותנו?" שאלה שרון
"אתן עושות לה עוד יותר רע" אמר ליאור
"אתה נורמאלי" שאלה רותם
"כן לגמרי" ענה ליאור
"זאת לא הייתה שאלה" ענתה מור
לא יכולתי פשווא לא יכולתי לשמוע אותם אני בוכה והם רבים לי מול העניים
קמתי מהשפה ורצתי לחדר של ליאור ניכנסתי וסגרתי את הדלת.
היתישבתי מאחורי הדלת והחזקתי את הראש שלי הבכי לא עצר לרגע , זה היה הבוקר הכי רע שיכול להיות.
"דנדוש את בסדר?" שאלה מור
"לא" עניתי והמשכתי לבכות
"טוב תפזרו תהפגנה " אמר ליאור
"בי דנדוש דברי איתנו" אמרו רותם , שרון ומור.
שלושתם הלכו ונשארתי לבד קצת שקט.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי היה לי כזה רע שחשבתי לחתוך…(ורידים)