אהבה..

כולנו רוצים להיות בדרך כלשהי נאהבים ואוהבים,לתת מעצמנו בשביל אחרים לא כדאי לקבל תמורה.. פשוט אולי זו הדרך שלנו למלא את עצמנו ולא להרגיש ריקנות.
ומצד שני אנחנו כל כך רוצים להיות נאהבים ע"י אדם אחר כך שאנחנו מחפשים תמיד אחר ריגושים ומוותרים על מי שאנחנו באמת וע"י כך נגררים לעשות "אהבה" וממלאים את הסיפוקים החומרים אך אנחנו שוכחים שזה ממלא גם את הריקנות שבנו,וכך בעצם אנחנו מביאים את עצמנו למין מעגל שחוזר על עצמו ופגוע בנו.
ולפעמים קוראים לנו גם דברים לא צפויים..שני אנשים שמתחילים לפתח רגשות אחד כלפי השני ולהתאהב אך הם יודעים שהם לעולם לא יוכלו להיות ביחד וככה הבנאדם שגרם לך להכי הרבה שמחה וריגושים הופך להיות האחד שבגללו את כבר לא מחייכת ונותנת לדברים לעבור לידך מבלי לשים לב אליהם..
ולפעמים אני שואלת את עצמי אם היינו יודעים שנעבור את כל הכאב שאנחנו עוברים בגלל אותו אדם,האם עדיין היינו מוותרים על אותה אהבה העיקר לא להרגיש את הקושי הזה שבלב..?
אני מאמינה שחלק יגידו שכן וחלק יגידו שלא..אבל אני חושבת שאלה שיגידו שלא הם אלו שבאמת אהבו אחד את השני מעבר למה שמכילה המילה "אהבה"..
כי אהבה אמיתית ממלאת אותך ולא מרוקנת,זאת אחת שתגרום לכם לקום כל בוקר עם חיוך וגם כשתריבו אתם לא תשברו אלא תנסו לתקן ולשפר כדי שיהיה טוב יותר.. אתם תמיד תהיו שם אחד בשביל השני והדבר שיגרום לכם הכי אושר זה יהיה לראות את בן/בת זוגכם מאושרים כי אחרי הכל גם אתם תדבקו בשמחה הזאת. זאת אחת שהשיא שלה הוא "אהבה" ולא זאת ש"אהבה" הוא הבסיס שלה.
אצלי כמעט הייתה אהבה כזאת אך כמו שאמרתי לפעמים קוראים דברים לא צפויים אנחנו לא בוחרים את מי נפגוש בדרך וכך יוצא ששני אנשים שונים מתאהבים אך הם יודעים שהם לא יכולים להיות אף פעם ביחד ולכן מוותרים.