ההמשך יגיע כשהמוזה תראה את נוכחותה בחדרי.

"מאיה זרחוביץ יא 3 תמיד מבריזה וכשסוף סוף נמצאת יושבת בסוף הכיתה בצד שמאל ומציירת״ הסתובבתי לאחור ודמות משובבת עמדה אל מול עיניי.
״אני כ״כ בלתי נשכחת?״ השבתי בחיוך ומבט מהורהר.
״אין ספק שנשארת אותה מתנשאת.״
לא עבר מספיק זמן על מנת שאשתנה.״
״אם הייתי מקווה שתשתני לא הייתי פונה אלייך, אני חושב שאת מהמעטים שאינם משתנים, אופי בונקר.״ הערס האהוב עליי, הערס המתוחכם שנסיבות החיים הובילו אותו לפרחיותו, הערס היחיד שהצליח לרכך את ליבי הגוטי בתיכון והבחור היחיד בפרט.
״יש לאן לשאוף…״ לקחתי אוויר ונשפתי החוצה בדרמטיות. ״מלכת הקרח אפשר חיבוק של ׳לא ראיתי אותך עשר שנים ובא לי איחוד מחולל פלאים במיטה׳?״ הוא חייך את החיוך הכובש ביותר שמצא במחסנו השרמנטי. ״המקסימום שתקבל ממני זה גלידה מהקיוסק פה, בעיקר בגלל שאני מעדיפה גלידות על פני שירותי מין שנתלים על קשר מיני מהעבר.״ הוא היה הראשון שהסיר את תחתוני הוורודים ולימד אותי תשוקה מה היא. ״יחי התמימות…אני לא יודע אם אשלוט בעצמי כשאצפה בך מלקקת משהו.״ חייכתי את החיוך הזה ששולחים לבחור שעושה לך עיניים על הבר. ״לא…לא את זה.״ הוא אמר במבט מתחנן ״לא את מה?״ תהיתי ״החיוך הזה שגורם לכולם ליפול לרגלייך זה שכתוב לך בעיניים שאת לא מודעת לכמה הוא כובש.״
״חבל שהוא לא גרם לך להישאר הא״ עניתי ומרמור קל נשמע בקולי.
הבעת פניו הפכה לרצינית ואני הסתכלתי הישר אל תוך עיניו והכל נשקף בפניו, אהבתי אותו והוא ידע זאת, שלמרות שעברו שנים ולמרות שאיני מאמינה באהבה נצחית הוא ניצח. ״אני חושב שהשיחה הזאת לא מתאימה לתחנת רכבת ישנה.״
״להפך קלאסיקה, כמו שאתה אוהב.״
״אל תנטרי טינה מאיולה, הייתי מחויב..לא יכולתי להשאר איתך״
״ממש חבל שאינך מחויב למצפון שלך, נראה כאילו פרחת עם השנים…גם אני פרחתי אבל הגבעול נושא אלפי קוצים לצערי.״
״יש לי תרופה לקוצים.״ הוא ענה בביטחון.
״אני אלרגית לחומרים שמכילים הרגלי נטישה.״
״מאיולה זרחוביץ, לא נטשתי אותך..לא עזבתי אותך ואת..את מעולם לא עזבת אותי, ודווקא בתקופה שהייתי חייב ראש נקי מדאגות את רקדת במחשבות שלי דהרץ על חוט המחשבה שלי ושבשת את ההיגיון.״
״מה היה כל כך מחייב שנאלצת לעזוב? לא מגיע לי לדעת?״
״לא נכנסים לזה, אבל תאמיני לי שזה היה הכרחי, זה היה עניין של חיים או מוות…לא הייתי עוזב אוצר כזה גלום בלי סיבה מוחשית.״
אני סבלתי פה, תן לי להחליט אם הסיבה הייתה כ״כ קריטית.״
״לא. לא נכנסים לזה וזהו.״ עקשנותו נגלתה בכל אות במשפט, החלטתי לא להתווכח וכבר רקמתי בראשי סשן חיזורים מקסימים מצידו ואותי הודפת את חיזוריו במחשבותיי, המחשבות העלו חיוך ציני על שפתיי, ביחוד משום שלעולם לא אוכל להדוף את חיזוריו…
״מאי..״ הוא החזיר אותי למציאות.
״מה רוני אני חושבת שאין כבר מה לומר.״
״יש הרבה מה לומר 10 שנים ומההיכרות שלי איתך עברת דברים פרועים. שתפי.״
״אוקיי אז הייתי בניו זילנד קעקעתי חצי מהגב והיה חשש לאיידס הייתי נוודית בקטע נוראי מצאתי שם בחור חצי עפיפון על טריפ רע חצי אמן מסור חשבתי שהתאהבתי הבנתי שאין סיכוי שאני סיפור כ״כ קלישאתי משם הודו..אוי הודו.״ התמוגגתי לרגע והוא הסתכל עליי בעיניים מחייכות. ״מה?״ שאלתי במבוכה. ״סתם את פשוט לא נגמרת..לא מתכלה.״
״אוי חכה קצת אני כבר נשחקת.״
״ועכשיו מה איתך? דירה בת״א קאבר של אישה נורמטיבית?״ גלגלתי עיניים
״אני אישה נורמטיבית!״
״לגמרי״
״אוקיי אז נתפשר על זה שהייתי טינייגרית לא נורמטיבית בעליל וכיום אני ההגדרה לנורמטיביות, כאילו אני אוכלת דגנים בבוקר זה שיא הנורמטיבי.״
״דגנים? יש פה פאנץ לדעתי״
״אוקיי כן, דגנים בתוך הקפה שחור…ובלי לצחצך שיניים ישר מהמיטה.״
הוא שאג בצחוק ״יואו זה מאי שאני מכיר, הנה היא״ הוא אמר מתוך צחוק.
הורדתי את הצעיף ושפשפתי את העורף.
״מה זה?״ הוא צעק שטוף חלחלה.
״מה זה מה?״ ואז נזכרתי בצלקת שממוקמת בדיוק מעל עצם הבריח..מכוערת במיוחד.
״מי עשה לך את זה?״ הוא שאל ושלח יד רכה לכיוון הצלקת…הוא העביר אצבע שהעבירה צמרמורת בגבי. הוא לא יודע ששאלתי למה הוא עזב ובעצם ידעתי כי האיום הגיע עד אליי, הוא לא ידע שברגע שהצלקת נחרטה על צווארי ידעתי שאני ברשימת החשובים בחייו, הוא לא ידע שידעתי מדוע הוא היה חייב לברוח כל עוד נפשו בו…אך יותר מהכל הוא לא ידע שהייתי מוכנה לברוח איתו לכל מקום, לדהור איתו רחוק מכל הצרות.
״מאי מה קרה לך בצוואר?״
״אהה זה..המשחקים שלך הגיעו עד אלי אני מניחה.״
״לא! לא אין מצב!״
״יש מצב. זה בסדר אני דווקא אוהבת אותה, היא נראית כאילו עברתי חיים קשים.״
״אז ידעת..מההתחלה?״
״כן, אוי חשבתי שאני אוהבת גברים אגרסיביים עד אותו היום, איזו אכזריות לבתר בשר חי…״
״די.״
״ממש חיתוך עמוק וכמה סנטימטרים מהעורק הרא..״
״די! מצטער!״
״להצטער זה דבר עם משמעות מלאה במצפון.״
״אני נשבע שאם הייתי יודע שהם הגיעו אלייך זה היה נראה אחרת!״ הוא אחז בכתפיי וטלטל אותי
״היי דרמה מתי הגעת הנה?״
״מאי את מוכנה להיות רצינית תפטרי לרגע מההומור השחור הזה ותתקשרי כמו בנאדם.״