ההוא מסוף הבר פרק סיום ~ הפרק סיום עד לסיפור הבא (המשך)

"היא מתעוררת?"
"אני לא יודעת היא פותחת עיניים.."
ג'וליאן ואנבל ישבו מעל אליזבת' וחיכו שתיתעורר… "א-א-א-יפה אני..?"
הראש של אליזבת' הסתחרר. "ששש…אל תדברי" ג'וליאן מחה את הזיעה הקרה שהיה על מצחה..
"ג'וליאן? א-א-אני… אוהבת אותך…" היא אמרה והשתעלה מעט… "גם אני אותך אהובה שלי" היא נשק לה על מצח ופתאום אנבל החזיקה את ידה של אחותה "את הולכת למות?" היא שאלה את אחותה בכל חלש והחלה לבכות בכי מר…" הדמעות הציפו את פניה…"אני אוהבת אותך א-אנ-בל" ואז היד של אליזבת' נפלה ואז…. ואז הקול של המוניטור הפסיק לעבוד.. הוא נקטע. הקול המפחיד מילא את החדר ופניהם החרדים של אנבל וג'וליאן היו כה מבוהלים שהיה נידמה כאילו הם ראו את 'מוות' בעצמם. צוות הרופאים פינו את אנבל בעודה צורחת "אליזבת' !!!!!!!!!!!!!! אליזה !!!!!! לאאא ! את לא תמותי לי! לא !" ברגע שכל הצוות תפס את אנבל ג'וליאן התחמק מיידייהם וניגש אל אליזבת'… הוא החל לנענע אותה" לא ! אהובה שלי! את לא תלכי ! אני לא מרשה לך! את לא יכולה!" פתאום צוות הרופאים חזר במהירות ותפסו אותו ומשכו אותו החוצה וסגרו את הדלת אחריהם. ובמהירות החלו הפעול ההחייאה.
פתאום אחד הרופאים הבין שהיא מתחילה ללדת אך אין מקוחה לנסות. ומייד חלק מצוות הרופאי ניסו לישמור אותה בחיים וחלק שני התחילו בביצוע ניתוח קיסרי.
אחרי שעה ארוכה של ניסיון החייאההם קבעו את מותה. אך לפחות הם הצליחו ליילד את התינוקת.
הם פתחו את הלדת ומסרו את התינוקת אל האחות. "מסכנה שלי…" האחות הסתכלה על התינוקת במבט מרושע וליטפה את אפה של הילדונת הקטנה… "חבל שלא זתכי ליראות חיים… כמה חבל…"
ג'ולאין קם מהר על רגליו וחטף את התינוקת מבין זרועותיה הרעות של האחות. "את לא תיגעי בה. ולא באף תינוק אחר לעולם. ואת יודעת מה? את מפוטרת. אין לך לב אפילו. לא הראת טיפת כבוד לבת אדם שלא הולכת ליראות אור יום. יש לך חצי שעה לארוז את כל הדברים. הוא אמר בקול קר. אבל אדוני למה? מה עשיתי?"… "עשרים ושמונה דקות." לפטע היא הלכה עצבנית אל קיוון חדרי האחית.
"היא כלכך יפה…" אנבל וג'וליאן נכנסו אל חדרה של אליזבת'.
התינוקת החלה לבכות. היא הבינה יותר ממה שתינוקת קטנה צריכה להבין…היא הבינה שאמה מתה.
היא הושיטה יד לגעת בלחייה הדוממת של אמא. היא הייתה כלכך קרה. היא נגעה בלחייה ודימעה שקטה זלגה מפנייה של התינוקת ופגעה בלחייה של אמה.
לפטע המוניטור התחיל לצעוק את אותות החיים המהירות של לב דופק!
צוות הרופאים חזר וייצב את אליזבת'.
בסוף היום המתיש הזה, אנבל וג'וליאן ניכנסו עם התינוקת אל חדרה של אליזבת',
"קוראים מירטיר [Miratir]
"אני אוהבת את השם הזה. היא חייכה והושיטה ידיים אל התינוקת שהצילה את חייה.
"אני אוהבת אותכם משפחה שלי."

הסוף! ~
עד לסיפור הבא!
מקווה שנהנתם!
אני ימשיך לכתוב בקרוב!