ההוא מסוף הבר פרק ה' ~ יצור קטן שעושה בעיות גדולות

"וואו האוכל הזה פשוט טעים! לדעתי זה האוכל הכי טעים שאכלתי השנה." אמרתי והכנסתי עוד ביס מהלחם החם והושטתי יד לקחת עוד לגימה מהיין היקר שהיה שייך לנו.
"אני שמח שטעים לך" הוא אמר והושיט את כוס היין שלו אלי, "לחיים!".
אכלנו את הארוכה הזאת ומישום מה מיהרנו. שניינו. אני לא יודעת למה ציפינו אבל החלק הזה במערכת היחסים שלנו באה מהר מידי.

נכנסנו אל החדר במהירות ונשכבנו על המיטה הגדולה, הוא נישק אותי בתשוקה.

"בוקר טוב." חייכתי אליו והתקדמתי לעברו מדלת המקלחת. הוא שכב על המיטה. השמיחה כיסתה רק את פלג גופו התחתון כך גופו המפוסל היה בחוץ וחשף את שריריו המדהימים.
"בוקר טוב גם לך" הוא חייך. טיפסתי על מיטה ונשקתי לו.
"למה עינייך מפוחדות?" הוא שאל בתמיהה.
"הבטתי בו קמתי מהר ופניתי אל הארון. הוצאתי משם שימלה והורדתי אותה מהקולב.
הלכתי אל עבר המקלחת ובלי לשים לב הוא תפס את זרוע שמאל ומשך אותי.
"מה קרה אליזבת'?" הוא אמר בכל רך. לפתע הרגשתי איך עיניי מתחילות להתמלא דמעות ונפלתי על בירכיי בעודי פורצת בבכי מר.
"מה קרה?!" קולו הרך השתנה לקול מודאג ונעלב כי אני לא מספרת לו מהי הסיבה לבכי שלי.
"שבוע שעבר הייתי צריכה לקבל את המחזור שלי אבל לא קיבלתי אותו. אז היום בבוקר חיפשתי בארון ערכה לבדיקת הריון ומצאתי שם. ואז בקתי, וכשזה בדק את התוצאה קראתי מאחורה.. והיה שם אזהרה בגדול. היה רשום שם שכל הנשים שבאו מבחוץ אינן מורשות להיכנס להריון."
פתאום הבכי שלי הפך לבכי נעלב וכועס, נפגע. הוא חיבק אותי וניסה להרגיע אותי אבל שום דבר לא עזר. רק הבכי והדמעות שלי הן אלו הבינו אותו באמת.
במשך השבועיים האחרונים ישבתי לייד המרפסת כשהחלון סגור. מדי פעם אני מתבוננת במראה ורואה איך הבטן שלי גדלה מהר יותר מהרגיל.. ופתאום הרגשתי אותו, בועט טיפה, מתמתח. ושוב התחלתי לבכות. ג'ולאין נכנס מהר פנימה- "מה קרה?!"
"הוא בועט ומתמתח" השבתי. לא ידעתי אם לחייך מאושר או לבכות מכך שהתינוק שלי, הראשון שלי מהאדם שאני אוהבת בכל ליבי, לא ייזכה ליראות עולם.

"קבעתי לך תור להפלה." הוא אמר. הרמתי את עיניי מיידי הנחות על ביטני העגלגלה.
"מה?! עשית מה?! איך אתה מעז?! אפילו בלי להתייעץ איתי! מי אתה החושב שאתה?! קמתי על רגליי והלכתי אל המיקלחת, הסתובבתי אל המראה. ועיניי התבוננתו במגרה שלי. סיכמנו שאני לא אפתח את שלו והוא לא את שלי.
פתחתי בשקט את המגרה והוצאתי את התרסיס המרדים שלי בעודי צועקת עליו.
פתאום הסתובבתי וריססתי את פניו. הוא נפל על בירכיו ונפל ארצה.
פתחתי את המגרה הגדולה שבשידה והוצאתי את המזוודה הקטנה שלי. זרקתי פנימה את כל הדברים שחשבתי שנחוצים ויצאתי לחדר של אחותי.
"אנבל תפתחי!" דפקתי על הדלת שלה מהר ככל שיכולתי מבלי למשוך תשומת לב.
היא פתחה את הדלת לא והכניסה אותי.
דחפתי את הדלת ורצתי אל השידה הגדולה שלה והוצאתי את המזוודה שלה גם. זרקתי את כל מה שניראה לי נכון והסתובבתי אליה. היו דמעות על עינייה. "מה קרה?" היא שאלה אותי.
"אני בהריון. והם רוצים לעשות לי הפלה. ואני לא הולכת לתת להם. עכשיו צריך לברוח. "
היא הסתכלה עלי.. ועינייה סיפרו לי שהיא לא רוצה ללכת אבל היא בכל זאת הינהנה.
הסתובבנו החוצה ואז ג'וליאן עמד שם.
"לאן אתן חושבות שאתן הולכות?" ידו החזיקה בראשו המעורפל והוא התקדם קדימה וזרק את המזוודות מיידי. "את חושבת שאני רוצה לתת אותו?! את הילד היחידי שלי? את הבן שלי?! את באמת חושבת שאני רוצה ליגרום לך את העצב הזה?! הוא צעק עלי.
"אז למה אתה עושה את זה?!" צעקתי עליו.
"כי אני חייב!" סטרתי לו.
פניו האדומות התבוננו בי בכעס ופתאום הוא לפת את ידיי והסתכל אל תוך עיניי. "למה את עושה את זה כלכך קשה?" לפתע גם עיניו התחילו לדמוע.
"כי זה הבן שלי ואני לא הולכת לוותר עליו!" פתאום כד התעופף על ראשו של ג'וליאן. אנבל זרקה עליו.
הוא הסתובב ליראות מה פגע בו ועזב את ידי והתחיל להתקדם אל עבר אנבל.
"אם תעז לגעת בה אני נישבעת אני יהרוג את עצמי!"
התכופפתי מהר ולקחתי שתי חתיכות מהקריסטלים שהיו על הריצפה אחת ארוכה ואחת קצרה, את הקצרה החזקתי קרוב אל גרוני ואת הארוכה קרוב אל ביתני.
"אל תעשי שום דבר פזיז אליזבת' "
"מדבר מי שרוצה להרוג את הבן היחידי שלו!" צעקתי עליו.
פתאום הרגשתי את זה.
זה קורה?
איך זה הגיוני?!
זה לא יכול ליהיות!
התינוק רוצה לצאת!
נפלתי על הריצפה ואז.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!" אנבל וג'וליאן צעקו
נפלתי על הריצפה והקריסטל נינעץ בי.
הכאב היה חד. אבל כאב לי מאוד.
פתאום חבורה של אנשים לא מוכרים הרימו אותי ונסאו אותי מהר אל בית החולים שהיה במוסד.
ואז..