ההוא וההוא חלק 9

-נקודת המבט של נטליה-
בית ספר נגמר והתארגנתי ליום הולדת של סבא. לבשתי סקיני ג'ינס כחול כהה גזרה גבוהה וחולצה לבנה מעט שקופה בגב. נכנסתי לחדר של האנטר, הוא שכב על המיטה, עדיין בפיג'מה וזרק ותפס כדור טניס ישן, "מה אתה עושה?!" התעצבנתי, הוא לא ענה והמשיך ב"עיסוקיו" "יום ההולדת של סבא מתחיל עוד רבע שעה ואתה עוד לא מוכן?" שאלתי, הוא הפסיק, התיישב על סף המיטה והסתכל עליי, "אני לא רוצה ללכת…" ענה והמשיך לשחק בכדור, "למה?" הופתעתי והתיישבתי לידו, "כי אם סבא יגלה שישעו אותי הוא יהרוג אותי!" אני מבינה אותו… סבא רוצה בשבילנו עתיד טוב, זה יאכזב אותו אם הוא יגלה שהאנטר מושעה, "הוא לא ידע, חוץ מזה זה שלושה ימים… הוא לא יכעס." אמרתי, "הוא לא יכעס… הוא יתאכזב." מלמל, "אז לא נספר לו." הוא הסתכל עליי לחוץ, "בכלל לא נעלה את עניין בית ספר." אמרתי בניסיון לעודד, "ואם הוא ישאל?" שאל, "אז נכחיש." עניתי, הוא הנהן בהסכמה, "עכשיו תתלבש יפה!" ציוויתי עליו ויצאתי מחדרו.
בינתיים התקשרתי לאדם.
אדם: הלו?
אני: היי, זו נטליה.
אדם: היי, מה קורה?
אני: בסדר… אממ…
-שתיקה מביכה-
אדם: רצית משהו?
אני: כן, זוכר שקבענו היום לארבע?
אדם: כן, אבל תודה שהזכרת לי.
אני: יש קצת בעיה עם זה… כאילו אפשר להיפגש, אבל זה לא יהיה אצלי בבית…
אדם: מה זאת אומרת? אז איפה?
אני: אצל… סבא שלי…
אדם: מגניב, אני אוהב סבים…
אני: וואלה?
אדם: כן, הם חמודים כאלה…
אני: אתה סתם אומר, נכון?
אדם: כן… *צקצוק* לא נורא…
אני: באמת?
אדם: כן, איפה הוא גר? אני אהיה שם בארבע.
אני: "בני הנביאים" 39
אדם: אה, זה לא רחוק.
אני: יופי, אז קומה ראשונה, "משפחת בר" על הדלת.
אדם: סבבה.
אני: אז… ביי.
אדם: ביי.
האנטר יצא מהחדר, לבוש בג'ינס וטי שירט כחולה, "חתיך!" צעקתי, הוא חייך, "יוצאים?" שאל, "כן." לקחתי תיק עם מפתחות וטלפון.
"פתוח!" שמענו את סבתא צועקת, "בשבילנו תמיד פתוח." האנטר נכנס וחיקה את סבתא, "היי." אמרתי וחיבקתי אותה, רצתי לסבא וחיבקתי אותו, "איזו יפה." אמר ונישק את לחיי, "מזל טוב סבא." האנטר אמר וחיבק אותו, "איך בבית ספר?" שאל אותנו, "בסדר." עניתי במהירות, "תקשיב רגע… ילד מהכיתה שלי צריך להגיע, יש לנו עבודה לעשות." שיניתי נושא בשביל האנטר, "אין בעיה, זה הרון הזה?" שאל, "לא, אדם." עניתי, "אתה לא מכיר אותו." המשכתי, "טוב." ענה, "אני אלך לחדר ברשותכם." האנטר התחמק, "הוא גבה." סבא אמר, "הוא כבר בכיתה ט'." עניתי, "אני הולכת לסלון." אמרתי, "בסדר גמור."
-דן דן:
משעמם!!!
מסכנה… אבל עוד מעט אדם יבוא ויארח לך חברה.
חחח נכון
ואל תשכחי לשאול אותו על ליאם
טוב קרצייה!
נשמעה דפיקה בדלת, "מי זה?" סבתא שאלה את עצמה, "זה בטח אדם." עניתי ופתחתי את הדלת, "היי." אמרתי, "תיכנס." "תודה." הוא חייך, "הבאתי את הספר והמחברת למקרה ש-" "מעולה! אני באמת שכחתי…" אמרתי, "באתי להגיד במקרה שלא נבין את הכתב שלך." אמר בציניות וצחק, "חה חה מצחיק מאוד." גלגלתי עיניים, "סתם, סליחה." והמשיך לצחוק, "בוא." אמרתי והובלתי אותו לחדר, "חדר יפה." אמר, "תודה, סבתא שלי עיצבה." עניתי, "היא ממש מוכשרת." אמר וחייכתי, "אני יודעת, זו סבתא שלי." עניתי, והתחלנו לעבוד.
עברה חצי שעה. "עוד מעט מסיימים." הוא אמר ופיהקתי, "איזה שעמום!" אמרתי והוא פיהק, "יופי עכשיו הדבקת אותי!" התעצבן ואני פיהקתי שוב, "ככה זה מגפות, אני מדביקה אותך, אתה מדביק אותי, אתה תדביק את ליאם, מחר כל הסנדוויצ'ים בקפיטריה מפהקים." אמרתי והוא צחק, "אפרופו ליאם-" "את מאוהבת בו קשות? לא רוצה לבאס אבל הוא בקטע של דניאל… הם אפילו התנשקו, אתמול, בדייט שלהם." קטע אותי וחייכתי, "אני יודעת, אבל אם הוא בקטע של דניאל ואוהב אותה והתנשק איתה… אז למה הוא לא הסתובב איתה ולא דיבר איתה היום?" שאלתי והוא היסס, "את האמת… זה די באשמתי…" "מה זאת אומרת?" הופתעתי, "ליאם סיפר לי על זה, ופרגנתי לו, באמת. אבל… אז הוא אמר, 'עד שאתה לא יוצא עם… אז אני לא חבר של דניאל' וזה ציטוט." אמר, "עם מי?" שאלתי, "זה לא משנה כרגע… אז אמרתי לו שאני אציע לה לצאת ברגע המתאים ושבינתיים לא ישאיר אותה תלויה, עד שאני אפסיק להשתפן." ענה, "אז תפסיק להשתפן! כי זה ממש מדכא את דניאל." אמרתי, "אני לא מסוגל…" הסתכל על הדפים שהיו על הרצפה, "למה?" שאלתי, "למה? את באמת שואלת?" שאל, "כן, גם אני הייתי מציעה לקראש שלי לצאת." עניתי, "באמת?"
"כן, אבל קודם הייתי בודקת אם הוא אוהב אותי." אמרתי, "נו באמת, אם אני הייתי יודע אם היא אוהבת אותי אז ברור שלא הייתה לי בעיה להציע לה, אבל אני לא יודע אם היא אוהבת אותי." הרגל שלו התחילה לקפוץ, "אין מצב שהיא לא אוהבת אותך!" התלהבתי והבטתי בעיניו, "ואם היא אומרת לא היא מטומטמת…" מלמלתי והסטתי את מבטי ממנו, הוא הרים את מבטו בחיוך, "באמת?" שאל, "כן." חייכתי, "אז נטליה… רוצה לצאת איתי?"