ההוא וההוא 4

נקודת המבט של דניאל-
"הרי אתה החבר הכי טוב של נטליה, ואדם די קינא שאתם הסתובבתם ביחד והתגלה לו שאתה מחבב אותי, אז הוא ניצל את זה שאני חברה טובה של נטליה, ואת האמת אני רציתי לגרום לליאם לקנא… והציע לי לצאת איתו וזהו… אז גיליתי שלא באמת אכפת לו ממני כשראיתי איך הוא מסתכל עלייך נטליה, וזה שהוא לא מקשיב לי, ושלא אכפת לו ממני, ילד דפוק…" סיימתי. הם הסתכלו עליי מצטערים, "מה אתם עכשיו ככה? תסמסי לו!" צעקתי עליהם, והם צחקו, "אבל מה אני אומרת לו?" שאלה מיואשת, "פשוט תשלחי לו היי…" אמרתי לה, "לפני שעה הוא אמר לי שהוא צריך לזוז עכשיו אני אכתוב לו היי? תעשי לי טובה…" אמרה, "אז לא היי, תגידי שאת צריכה עזרה במשהו או שיש לך התלבטות לגבי משהו." הצעתי, היא הסתכלה עליי, "מה?" שאלתי, "את גאון! אמרו לך פעם שאת גאון?!" התלהבה, "כל יום בערך מגיל שנתיים… תשלחי כבר!" רון גיחך בצד והסתכל על השיחה מאחורי הכתף של נטליה, "היי, אני ממש צריכה עזרה במשהו?" הקריאה את הרעיון לשיחה, נאנחתי, "פשוט תני לי לכתוב. משם תמשיכי לבד." לקחתי לה הטלפון שלה מהיד.
-אדם שליו:
אני ממש חייבת עזרה! בתור בן, מה היית רוצה לקבל ליום ההולדת?!?!?
שלחתי, "עכשיו חכי שהוא יענה…" אמרתי, ונטליה קראה את מה ששלחתי, "עכשיו הוא ישאל למה אני שואלת דווקא אותו… יופי באמת." אמרה פסימית, "פשוט תחכי." עניתי.
עברו שלוש דקות והוא ענה. "יאללה מפה את ממשיכה לבד." אמרתי והעברתי לה את הטלפון.
-אדם שליו:
מנוי לבלייזר…
חחח נו, אני רצינית…
גם אני… למי יש יום הולדת?
לי, לאימא שלי למי אין יום הולדת?
חחחח אני התכוונתי למה את שואלת…
חחח לבן דוד שלי הוא בגיל שלנו
אז טלפון?
משהו שעולה בערך 100 שקל…
מה עם ספר?
תעשה לי טובה… כאילו שהוא יקרא ספר, אפילו מגזיני ראש1 הוא לא קורא
הוא סקייטר?
מה זאת אומרת?
הוא אוהב לגלוש
באינטרנט…
הוא לא בקטע של סקייטבורדים? יש את הסקייטבורד הקטן הזה במאה שקל.
יואו לא חשבתי על זה… תודה!!!
אין בעד מה, ביי
ביי
"וואו זאת הייתה שיחה ארוכה." אמרתי בציניות, "ועוד עשית את זה לבד… יפה." המשכתי, "זה מוזר פשוט זרמתי עם זה… עכשיו אני יודעת מה לקנות לבן דוד שלי ליום הולדת…" ענתה, "יש לך בכלל בן דוד?" שאל רון, "לא… אבל הוא לא צריך לדעת את זה." צחקנו. "טוב נראה לי אני אזוז עכשיו…" אמר רון ויצא, נשארתי אצלה עוד שעה ואז חזרתי הביתה.
את האמת די קינאתי… לא בזה שאדם מתחיל איתה בזה שליאם לא מתחיל איתי…
-נקודת המבט של נטליה-
קמתי בבוקר התארגנתי ויצאתי לבית ספר.
"היי." אמרה לי דניאל כשנכנסתי לכיתה, "מה קורה?" שאלתי, "בסדר." ענתה באדישות, והתיישבתי לידה.
היה צלצול והשיעור התחיל, "בוקר טוב." אמרה המורה, בזווית העין ראיתי את אדם מסתכל עליי, הוא קלט שאני רואה אותו אבל לא נרתע ואני הסטתי את מבטי וחייכתי.
בהפסקת האוכל הלכנו לקפטריה ודניאל, רון ואני התיישבנו במקום הקבוע. אחרי כמה דקות של דיבור ובדיחות פנימיות אדם וליאם ניגשו לשולחן שלנו והתיישבו לידנו, "מה קורה?" שאל ליאם בהתלהבות ולקח חתיכת מלפפון מהמגש של רון, "בתיאבון." אמר לו רון, "תודה." אדם ענה ולקח לו גם וצחקנו, "תגיד רון אתה לא צמא?" שאל ליאם ברמיזה, "לא… אבל אני מבין שזה הקיו שלי ללכת." אמר והלך. "אז…" התחלתי, "מה… עכשיו?"
"לא יודע… תספרי לי משהו שאני לא יודע עלייך." אמר אדם ושם יד מאחורי גבי על משענת הכיסא, "כמו מה?" שאלתי, "למשל… אני יכול לשתות חמש פחיות קולה בלי לעשות גרעפס אפילו פעם אחת." ענה, גיחכתי, "מגניב, אבל למה אתה מספר לי את זה?" שאלתי בתמיהה, "כי אם יחטפו אותי ומישהו יחליף אותי, אז שתוכלי לבדוק אותו. את אף פעם לא יודעת מתי זה יהיה מידע חיוני." ענה במהירות, התפקעתי מצחוק והוא חייך אליי, "אז דבר שאתה לא יודע עליי… אנשים נורמליים מפחידים אותי ולא אין לי חבר." אמרתי, קרצתי לו, "נלך?" שאלתי את דניאל, היא הנהנה, קמנו והלכנו.