ההוא וההוא חלק 6

נקודת המבט של דניאל
שמחתי שנטליה סלחה לי, התקשרתי אליה כשהגעתי הביתה והיא לא ענתה אז השארתי לה הודעה: "תבואי אליי בארבע בול!"
אחרי חמש דקות ששלחתי את זה, היא הגיבה להודעה: "אני באה בשלוש וחצי" לפעמים אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.
הוצאתי את כל הבגדים הפוטנציאלים מהארון וזרקתי אותם על המיטה, אחר כך הלכתי למראה ועשיתי לעצמי כל מיני תסרוקות ואחרי איזה שבע עשרה תסרוקות נכנעתי והלכתי להתקלח. כשיצאתי ושמתי על עצמי גופיה פשוטה ושורטס נשמעה דפיקה בדלת, פתחתי את הדלת ונטליה אמרה "היי." בהתלהבות ונכנסה בלי לחכות לאישור, היא הלכה במהירות לחדר שלי ונעצרה, "וואו…" נדהמה למראה הבגדים הזרוקים על המיטה, "מזל שבאתי מוקדם יותר." היא התחילה לחטט בערימת הבגדים והעיפה את כל מה שלא אהבה או לא נראה לה מתאים.
בסוף החליטה על סריג אפור ולבן עם שרבוטים של קריסמס ומכנסי ג'ינס כהים. אני אוהבת את הבגדים האלו, נכנסתי לשירותים והחלפתי הסתכלתי קודם במראה ואז יצאתי והראיתי לנטליה, הסתובבתי קצת ועשיתי פוזות מצחיקות. היא הסתכלה עליי במבט לא מובן, "מה?" שאלתי לחוצה, ופרצופה הפך מופתע, "לא נראה טוב?" דאגתי, "זה נראה פשוט-" נקטעה והסתכלתי עליה במתח, "מהמם!" צעקה לבסוף, הוקל לי. "איזו תסרוקת את עושה?" הלחיצה אותי שוב אחרי שכבר נרגעתי, "סתם פזור אולי אני אשים איזו סיכה או סרט…" הצעתי, וזה מה שעשיתי, עשיתי צמה קטנה מהצד וחיברתי אותה עם סיכה לאמצע השיער, נטליה החמיאה לי על המראה ואיפרה אותי קצת.
קמתי מהכיסא והסתכלתי במראה, "זה מושלם!" צרחתי עליה ומחצתי אותה בחיבוק. "מה השעה?" שאלה, בדקתי בטלפון, "חמש." עניתי, "רוצה לעשות משהו?"
"כן."
"מה?"
"אני רוצה שאת ואדם תפגשו כבר!" לחצתי עליה, "אני אקבע איתו מחר או משהו…" מלמלה, "בטח… ואז מחר תגידי לי שתקבעי מחר וככה עד שהוא יקבע איתך… תעשי לי טובה…" גלגלתי עיניים, "פשוט תקבעי איתו כבר!" אמרתי באותה נשימה, "אוקי…" נאנחה, היא הוציאה את הטלפון והתחילה לסמס, "נו?" שאלתי כשהניחה את הטלפון על המיטה, "מה ?" שאלה, "מה שלחת?" שאלתי לוחצת, והתחילה להקריא מהטלפון "היי, מה קורה? נוח לך מחר בארבע וחצי להיפגש לעשות את העבודה?" כל הכבוד! אמיצה ונראתה אדישה לגמרי כשעשתה את זה. "את מוכנה?" שאלה אותי, הסתכלתי במראה שוב לקחתי נשימה עמוקה, "כן." אמרתי בחיוך, ובפנים הייתי מבועתת והסתכלתי שוב במראה ויישרתי את החולצה, הרמתי את המכנסיים, לא הפסקתי לגעת בלבוש שלי, "את נראית מדהים! תפסיקי להלחיץ את עצמך." הרגיעה, היא הורידה מעליה את השרשרת הזהובה שלה ושמה עליי, "חוץ מזה, שאם הוא באמת אוהב אותך לא יהיה לו אכפת אם גם תלכי בטרנינג. ותאמיני לי שהדייט שלך יהיה מעולה!" המשיכה, "אז למה אני לא מרגישה ככה?" "לא יודעת, אבל תפסיקי." היא בדקה את השעה, "יש לך שעה להירגע." אמרה והתיישבה על הכיסא מול המחשב והדליקה אותו, "מה את עושה?" שאלתי, "אני שמה קריוקי." ענתה, "תשירי לי!" צעקה עליי וצחקתי, "טוב, בתנאי שאני בוחרת שיר ואת שרה איתי." בחרתי שיר של הלהקה האהובה עליי והתחלנו לשיר ולרקוד. הזמן עבר מהר והשעה הייתה כבר 18:00 התרסקנו על המיטה. "הוא יגיע ולא יבין למה את מדברת כמו שדון." אמרה וצחקנו, "עזבי את זה, אני לא חושבת ששמעתי אותך אי פעם צרודה." עניתי, נרגענו קצת, "כשאת וליאם תתחתנו אני אהיה השושבינה?" שאלה בקול ילדותי, "ברור! אבל קודם נחכה שהוא יציע." עניתי, "הוא יציע, חסר לו שלא." אמרה וצחקנו, "עדיין לא יצאנו אפילו." "היום אתם יוצאים. עכשיו!" התעצבנה עליי, "אני שומעת פה קנאה?" שאלתי, "כן!" צעקה, "זה לא פייר!" המשיכה, "אני בטוחה שרון יציע לך לצאת. " קרצתי, "די, נו, דיברנו על זה ואני שונאת שאומרים לי את זה." נעלבה, "נכון, סליחה." התנצלתי, "אז אדם." וצחקה, "רק הוא." אמרה בזלזול, "למה את מזלזלת?" שאלתי, "יש לי הרגשה שזה דווקא ילך טוב בניכם."
"זה יגמר אחרי שבוע!" מה קרה לנטליה שהייתה בטוחה שאדם זה האחד בשבילה? "הגזמתי, פחות." המשיכה, "למה את ככה?" והביטה בי בחוסר הבנה, "איך ככה?" שאלה, "כזאת… לא יודעת… הייתי בטוחה שאת אוהבת אותו…" עניתי, "אני אוהבת אותו… אבל אין מצב שיקרה משהו. רון אמר לי לא לפתח תקוות שווא-" "אהה, אז רון אמר." עניתי בהבנה, "תגידי שרון אמר!" התעצבנתי, "ממתי אכפת לך מרון? כאילו ממה שהוא אומר? כאילו… הבנת אותי!" "לא יודעת… זה פשוט…" לא ידעה מה להגיד, "נשמע הגיוני יותר מה שרון אמר." סיימה והתעסקה בציפורניים שלה, "נו באמת…" גלגלתי עיניים, "ראיתי איך הוא מסתכל עלייך, הוא מנסה לדבר איתך, הוא דואג לך והוא מדבר איתך! לעומת שנים קודמות-" "גם את שמת לב לזה?" קטעה אותי, "כן גאון! לא הקשבת לי?" "מתי?" שאלה, "כשסיפרתי לך על זה שליאם שאל עלייך כי אדם שלח אותו." עניתי במהירות, ועיניה נצצו, הטלפון שלי צלצל ושתינו קפצנו, רצתי לענות, "הלו." עניתי ומהצד ראיתי את נטליה מחייכת אליי, "אין בעיה, אני מחכה." ניתקתי, "נו?" שאלה בקוצר רוח, "הוא עוד חמש דקות פה." עניתי בהתרגשות, "אם הוא לא עולה אלייך הוא לא גבר אמיתי." אמרה רצינית, "נכון." הסכמתי איתה, "טוב, אני אזוז." אספה את דבריה וקמה "תיהני, אני מקווה שילך לכם טוב." אמרה לי כשחיבקה אותי, "גם אני…" מלמלתי, היא יצאה וסגרה מאחוריה את הדלת.
נקודת המבט של נטליה
יצאתי מהבית שלה וכשיצאתי מהלובי ראיתי את ליאם מרחוק נשען על המכונית שלו עם הטלפון ודיבר עם מישהו, הבנתי שזו לא הייתה דניאל כי נשמע לחוץ ואמר אחי… "היי." נגשתי אליו, "ביי אחי אדבר איתך." ניתק את השיחה, "היי נטליה, אני בדיוק מתקשר לדניאל שתרד-" "נראה לך?" צעקתי אליו, "תחלום שהיא תרד, תעלה אליה!" אמרתי, "תהיה גבר! והיא תעריך את זה יותר, תאמין לי, עצה ידידותית." באתי ללכת, ואז נעצרתי ואמרתי לו, "והיא לא צריכה לדעת שראיתי אותך." וחזרתי הביתה.
נכנסתי לחדר ושמעתי שנשלחה אליי הודעה לוואטסאפ בדקתי וראיתי שאדם ענה:
אדם שליו:-
זה יהיה מעולה אני אבוא אליך
תארגני כיבוד חחח
חחח אין בעיה

יום חמישי 12.2 שעה 7:15 התארגנתי מהר, נכנסתי לחדר של האנטר, "בוקר טוב." לחשתי, "בוקר." השיב, "אתה זוכר היום יום הולדת לסבא הולכים אליו בשלוש." "זוכר…" מלמל מנומנם. יצאתי מחדרו והכנתי לו ארוחת בוקר מהר ויצאתי לבית ספר.
"היי." נכנסתי לכיתה ודניאל קפצה עליי, "היי." חייכתי אליה בהתרגשות, "נו? איך היה?" שאלתי בהתלהבות, "זה היה מדהים! הוא היה כזה ג'נטלמן!" התלהבה וקפצה, "נו! ספרי לי!" ציוויתי עליה, והיה צלצול, "אני אספר לך בהפסקה." איזה באסה, עכשיו לחכות שעתיים, המורה נכנסה והתחילה לבדוק שיעורי בית, אחר כך חפרה על כל מיני חוקים באנגלית, השעתיים עברו כמו נצח, סוף סוף היה צלצול ויצאנו לחצר והתיישבנו בדשא המרוחק מהמבנה, "נו דברי!" צעקתי, "אוקי." נלחצה והתחילה לספר, "דבר ראשון הוא עלה לדירה וחיכה לי בסבלנות עד שאני אסיים להתארגן, ובלהתארגן אני מתכוונת שהייתי חייבת לשירותים!" אמרה וצחקה, "אחר ירדנו לחניון והוא פתח בשבילי את הדלת של המכונית, ולא הייתה אפילו שתיקה מביכה אחת! הוא ידע מה להגיד, מה לשאול, הוא החמיא לי על הבגדים…"