ההוא וההוא חלק 5

-נקודת המבט של דניאל-
רון הלך וליאם התקרב אליי ואמר "תעני לי רק בכן ולא-" "כן ולא." קטעתי אותו ושתיתי מהבקבוק שלי, הוא צחקק והמשיך, "האם את אוהבת כדורסל?" "כן." עניתי, "האם את אוהדת את מכבי תל אביב?" שאל, "כן." לאן זה חותר… "יש מחר משחק ויש לי כרטיס נוסף, אז תהיתי אם תרצי לבוא איתי?" המשיך, חייכתי לעצמי בין סיבי השיער שלי, היו לי פרפרים לרגע ואז התעשתי, "ברור, זה יהיה נחמד." עניתי, ובתוכי צורחת באושר, "אז אני אאסוף אותך מחר בשש וחצי." אמר, "אוקי." עניתי ולקחתי עוד לגימה מהמיץ.
"שנלך?" שמעתי את נטליה שואלת, הסתכלתי על ליאם בחיוך והנהנתי, הלכנו לכיוון החצר וצעקתי בשקט, "יש לי דייט עם ליאם!" נטליה הסתכלה עליי בחיוך ועיניים גדולות, "לא נכון!" אמרה מופתעת, חייכתי אליה בחיוך גדול, "יאייי!!!" צעקה וחיבקה אותי, "מתי? איפה? איך?" שאלה מתעניינת, "מחר, הוא יאסוף אותי בשש וחצי, אנחנו הולכים למשחק של מכבי, היה לו כרטיס נוסף." עניתי, "נחמד…" נמחק לה החיוך, "מה זה הנחמד הזה?" שאלתי, "זה… בכל זאת, משחק כדורסל? זה לא נשמע ה-דייט… לא אבל אני בטוחה שתיהני." ענתה, "תודה." עניתי, "חוץ מזה, זה עומד להיות מושלם ושום דבר לא יהרוס לי את זה." המשכתי, היא חייכה אליי ושאלתי, "אז על מה אתם דברתם?" "מי זה אתם?" שאלה, "את ואדם, מי?" עניתי, "אה, כלום… הוא ביקש שאני אספר לו משהו על עצמי, אז אמרתי לו שאני מפחדת מאנשים נורמליים ושאני פנויה." ענתה לי באדישות, "אה, ברור, ממש שום דבר." עניתי.
היה צלצול ועלינו לכיתה. היום נגמר וחזרתי הביתה.
התיישבתי ליד שולחן הכתיבה ועשיתי שיעורים, אחרי כמה דקות הטלפון צלצל זאת הייתה נטליה:
אני: הלו!
היא: מה קורה?
אני: בסדר, מה רצית?
היא: מה את עושה?
אני: שיעורים.
היא: אה אוקי, אז אני לא מפריעה, רק רציתי לבדוק-
אני: את יכולה לחכות שניה? יש שיחה ממתינה.
ושמתי אותה על הולד.
אני: הלו?
הוא: היי זה ליאם, מה קורה?
אני: היי ליאם, בסדר.
ליאם: רק רציתי לבדוק, עם מי את עושה את העבודה בתנך?
אני: איזו עב.. אה העבודה, לא יודעת, למה?
ליאם: אולי תרצי לעשות איתי? כאילו את העבודה.
אני: בטח, למה לא.
ליאם: סבבה אז אני אדבר איתך. ביי.
אני: ביי.
חזרתי לשיחה עם נטליה:
אני: את לא תאמיני מי התקשר הרגע!
היא: חכי דקה, רציתי לשאול אם את רוצה לעשות יחד את העבודה בתנך.
אני: זהו… אז שליאם התקשר הרגע וקבענו שנעשה יחד את העבודה…
היא: אה… אוקי ברור, ביי.
אני: סליחה, ביי.
נתקנו את השיחה והמשכתי את השיעורים.

-נקודת המבט של נטליה-
עם מי אני אעשה את העבודה עכשיו? רון כבר עושה את זה עם מיקה…
פשוט התחלתי שיעורים באנגלית והחלטתי שאגיד מחר למורה.
אחרי שעה, כשכבר סיימתי שיעורים וראיתי עם אחותי טיילר קצת טלוויזיה, קיבלתי הודעה מאדם:
היי יש לך דקה?
אפילו כמה…
יש לך זוג לעבודה בתנך?
לא ולך?
ליאם קבע כבר עם דניאל, אם לא שמעת…
אז רציתי לראות אם את רוצה לעשות איתי?
אוקי
מעולה, אז כבר נקבע דברים בפעם אחרת
ביי
ביי
יצאתי לסלון והתיישבתי לראות טלוויזיה, חמש דקות אחרי אחי שקטן ממני בשנתיים התיישב לידי באנחה, פעם ראשונה התעלמתי ואז חזר על עצמו כמה פעמים, "מה קרה, האנטר?" שאלתי כנועה, "קטע שאת שואלת-" גלגלתי עיניים, "אז ככה, יש מישהי בכיתה שלי, לא נזכיר שמות, אז היא כזאת די חמודה ובגלל שאת אחותי ובת אז רציתי לדעת כאילו איך אני מזמין אותה לצאת ואני לא יודע איך ואם בכלל כדאי לי." דיבר במהירות, ואיבדתי אותו לגמרי… "אתה אוהב מישהי ורוצה לצאת איתה בקיצור?" שאלתי כדי להיות בטוחה, "משהו כזה…" ענה, "פשוט לך על זה! מה אכפת לך מה היא תגיד העיקר ניסית!" דרבנתי אותו, "אבל זה מפחיד!" צעק עליי, "פשוט תתכנן את הדייט, סרט, מסעדה, משהו ותזמין אותה, ספונטני, 'יש לי כרטיס נוסף אם את רוצה', הכי פשוט." הסברתי לו, "ואם היא שואלת למה דווקא אני, או דייט כאילו, מה אני אומר לה?" נלחץ, "פשוט תגיד 'כי שמעתי שאת אוהבת ככה וככה…' או משהו כזה ואם היא שואלת כאילו דייט אז תגיד מה שעולה לך לראש זה יזרום לך כבר." הוא הסתכל עליי דקה ואמר, "צודקת! תודה נט!" ורץ לחדר ואני חזרתי לחדר.
השעה הייתה כבר 21:30 וההורים חזרו הביתה, ונשמעה צעקה מאימא, "האנטר!" קפצתי ממקומי, שמעתי בכי, הלכתי לכיוון הדלת של החדר פתחתי אותו קצת וצוטטתי למה שקורה, "לא, באמת! מה עבר לך בראש שבכלל החלטת לעשות את זה?!" לא הבנתי על מה הם דיברו, נשמעה דפיקה על הדלת שלי, "נט, אפשר רגע?" שאלה אחותי בלחש, "כן כנסי." עניתי ואני נשארתי ליד הדלת מנסה לראות מה קורה, "על מה הם מדברים?" שאלה, "בשביל זה באת?" הסתובבתי אליה, "כן…" ענתה, "אז לא יודעת." עניתי, וחזרתי להסתכל, "אני חותמת לך שטיילר ונטליה לא היו עושות את זה!" שמענו את אימא צועקת וענינו ביחד, "אל תערבי אותנו!" והם המשיכו לצעוק, כאב לי לשמוע אותם רבים למרות שלא ידעתי במה מדובר, "למה את תמיד משווה ביני לבינן?" "לא תמיד!" "תמיד! כי הן יותר גדולות? כי הן בנות?" "כי הן לא זורקות כיסאות על המורים שלהן!" הסתכלנו אחת על השנייה, "הוא זרק כיסא על המורה שלו?" שאלה טיילר המומה, "שמעתי את אבא מדבר על זה שיש להאנטר בעיות עצבים בזמן האחרון עם אימא אבל לא חשבתי שזה כזה רציני…" עניתי לה, "טוב, אני הולכת לישון את מוזמנת לצאת." המשכתי ופתחתי את הדלת בפניה, "אני בספק אם אצליח בכלל להירדם. לילה." ענתה ויצאה מהחדר, "לילה." השבתי. התרסקתי על המיטה ומהר מאוד נרדמתי.
קמתי בבוקר והתארגנתי לבית ספר, נכנסתי למקלחת ושטפתי פנים, מיד אחר כך נכנסתי לחדר של האנטר והתיישבתי על המיטה לידו וליטפתי את ראשו, "קום יש בית ספר." והוא פקח קצת את עיניו, "אין לי בית ספר היום… אני מושעה לשלושה ימים…" אמר מנומנם והתחבא מתחת לשמיכה, "למה?" שאלתי, למרות שידעתי את התשובה, "כי העפתי על המורה כיסא." ענה מתחת לסדינים, "נועז." עניתי לו בחיוך, ושמעתי גיחוך, "טוב, לי יש בית ספר, לי לעומתך אין את האומץ לזרוק כיסאות, או את הכוח…" אמרתי וקמתי לכיוון הדלת, הוא יצא מהשמיכה ואמר, "נט." הסתובבתי, "אני אוהב אותך." חייכתי, "גם אני אותך, גמד." הוא צחק וסגרתי אחריי את הדלת.
החלפתי בגדים לבשתי חולצה שחורה עם סווטשרט אפור כהה וג'ינס בהיר. ארגנתי את התיק ויצאתי.
כשהגעתי לבית ספר זרקתי את התיק על הרצפה ליד המקום שלי וניגשתי ללוקר להוציא את הספרים, "היי." דניאל הבהילה אותי מאחורי, "היי." עניתי עייפה, "אני חייבת אותך! היום בערב הדייט עם ליאם! את צריכה לבוא אליי, ותעזרי לי להתארגן, ותאפרי אותי-" דיברה ודיברה, "ו… את איתי?" נעצרה פתאום, "כן… ברור." עניתי מותשת, "מה קרה?" שאלה, "מה אכפת לך? העיקר לך יש חיים מושלמים! לא? ליאם פה ליאם שם! אחי הקטן הושעה מבית הספר! העיקר לך יש מישהו לעשות איתו את העבודה בתנ"ך! בכלל אכפת לך אם לי יש זוג לעבודה? לא, נכון?" צעקתי עליה, "סליחה… אז את יכולה להגיד למורה שאין לך עם מי-" "יש לי עם מי לעשות, את אפילו לא שאלת! ישר הסקת את זה שאין לי עם מי! עם אדם דרך אגב, שלא תקפצי לעוד מסקנות!" התעצבנתי, ולקחתי את הספרים למקום. היה צלצול ורון התיישב לידי, "היי." אמר כשהתיישב, "היי." נאנחתי, "מה קרה?" שאל מופתע, "כלום!" רטנתי, "זה לא נשמע כמו כלום…" "אה, וברור שכולם יודעים יותר טוב ממני! נכון?" "טוב תירגעי…" ענה דואג, "בוקר טוב." המורה נכנסה לכיתה, התחלתי להתעסק עם העיפרון שלי על השולחן בעצבים, "נטליה-" המורה אמרה, "מה?!" צעקתי, "אני בודקת נוכחות… את בסדר?" כל הכיתה הסתכלה עליי, "כן, סליחה…"
'מה עובר עלייך?' רון העביר לי פתק, "המורה, אפשר לצאת לשירותים?" התעצבנתי, "כן." ענתה והמשיכה לחפור, יצאתי מהכיתה ושוטטתי במסדרונות.
סוף היום הגיע והלכתי לכיוון השער לצאת, "נטליה!" שמעתי את דניאל קוראת לי והתעלמתי, "נטליה! חכי!" הסתובבתי, "מה?!" צעקתי והתקדמה אליי בריצה, "אני ממש מצטערת הייתי צריכה להקשיב לך ולא לדבר רק על עצמי… את סולחת לי?" התנצלה והתנשפה, שתקתי והסתכלתי עליה במבט כועס ורציני והסתכלה עליי במבט מסכן, "זה לא עובד עליי הפרצוף הזה!" הודעתי באותו פרצוף, "את סולחת לי?" שאלה שוב, "את לא תחזרי על זה?" שאלתי לוודא, "לא! אני מבטיחה!" ענתה בחיוך, "את כמו ילדה קטנה…" גלגלתי עיניים, "ואת מתה על זה!" חייכה, "סתומה.." מלמלתי בציניות, "אז בשש אני אהיה אצלך?" שאלתי, "נראה לך?! לפחות ארבע! אני צריכה זמן להתארגן!" וצחקתי, "אז למה השעו את האנטר?" שאלה מתעניינת, "הוא זרק כיסא על המורה." עניתי, "איזה?" שאלה, "ראובן. נראה לי. לא בטוחה." עניתי, "נו באמת, רציני? בגלל זה השעו אותו? תכלס מגיע לו לראובן, חרא מורה!" ענתה והסכמתי. המשכנו לדבר עד שהגענו לכיכר שם כל אחת התפצלה לדרכה.
הגעתי הביתה, דפקתי על הדלת והאנטר פתח לי עם ראש מורכן, "היי." אמרתי, "ביי." ענה וחזר לחדר, מסכן… חשבתי לעצמי, נכנסתי לחדר, הורדתי את התיק והדלקתי את הטלפון.
3 שיחות שלא נענו.
שתיים מהשיחות היו מספרים חסויים והשיחה השלישית הייתה דניאל.