ההוא וההוא חלק 3

-נקודת המבט של נטליה-

הגעתי הביתה ואף אחד לא היה, נכנסתי לחדר והדלקתי את הטלפון,
וואטסאפ: 4 הודעות משתי שיחות

הראשונה הייתה מדניאל
-דן-דן:
הייתי צריכה להבריז איתך!!!
תצילי אותי מהשיעור מתמטיקה של סתווית!
והשנייה הייתה מאדם…
-אדם שליו:
היי
ראיתי שהלכת, הכל בסדר?
אדם? למה… מה? איך הוא קשור? דבר ראשון שעשיתי עניתי לדניאל.
-דן-דן:
נכון, אני הצעתי לך, עכשיו תסבלי… אוהבת אותך.
את עדיין יכולה לבוא אליי, אם תשני את דעתך.

השעה הייתה רבע לשתיים אז בית ספר נגמר, החלטתי לענות לאדם,
אדם שליו:
היי סליחה שלא עניתי לפני לא רציתי להפריע לשיעור…
וכן אני בסדר תודה על התעניינות…
עכשיו רק צריך לחכות למענה… בעצם… אין לו כל כך מה לענות… נראה מה יהיה.
התיישבתי על המחשב ופתחתי על יוטיוב ושמעתי קצת שירים, אחרי עשרים דקות נשלחה הודעה לוואטסאפ.
-אדם שליו:
אין בעיה, רק רציתי לבדוק שאת בסדר
תודה, אבל למה…?
סתם… בכל זאת ננעלת בכיתה די קטנה היום, ועוד עם רון
חחחח נחמד מצדך לדאוג לי ככה
אני צריך לזוז עכשיו… ביי
ביי
זה ממש מפתיע התקשרתי לרון
הלו?
היי רון
היי, מה קורה?
בסדר. רוצה לבוא משעמם לי ואני חייבת לספר לך דברים!
ספרי.
זה לא לטלפון… אז אתה בא?
סבבה.
וניתקתי. לא עברו חמש דקות ונשמעה דפיקה בדלת. פתחתי "איך הגעת כל כך מהר?" שאלתי מופתעת, "לא הייתי רחוק כל כך מפה, אז מה רצית לספר?" שאל בחוסר סבלנות, הלכנו לחדר והראיתי לו את השיחה עם אדם, "אוקי… למה את מראה לי את זה?" שאל משועמם, "כי זה מוזר… שנתיים לא דיברנו ופתאום הוא מסמס לי ודואג לי…" עניתי לו, "יכול להיות שהוא סתם נחמד, נתקעת במשך שעה באותו חדר איתי… בכל זאת." צחקנו, "ויכול להיות שזה בצחוק." המשיך, "אני רק אומר לך, אל תפתחי תקוות שווא… את באמת חשובה לי ואני לא רוצה שתיפגעי, וגם לא ממש כדאי לך בגלל דניאל." סיים, "מה דניאל קשורה עכשיו?" שאלתי בתמיהה, "בכל זאת… הם היו יחד משהו כמו חודשיים…" ענה, "נו באמת… זה היה לפני שנה היא בטוח התגברה עליו, היא אמרה לי שהוא חרא והוא מעצבן ולא מקשיב." עניתי מעוצבנת, "את רואה? עוד סיבה לא לפתח תקוות." הוכיח. "שיהיה… אני הולכת לקחת קולה, רוצה?" שאלתי, "כן, רק ששלי תהיה שקופה ובלי גזים." ענה, "קלטתי אותך." אמרתי ויצאתי מהחדר. כשהייתי בדרך למטבח נשמעה דפיקה בדלת, "מי זה?" צעקתי, "אני." זו הייתה דניאל. יואו… שכחתי שהזמנתי אותה. פתחתי את הדלת, "מה קורה?" שאלה, "בסדר…" עניתי בהיסוס, "מה זה הבסדר הזה?" שאלה, "פשוט גם רון כאן…" עניתי, "רוצה לשתות גם?" ניסיתי לשנות נושא, "כן, מים. ולא נורא, אני חייבת לדבר איתך! איפה הוא?" ענתה ושאלה, "בחדר." עניתי, "תעזרי לי לקחת את השתייה והכוסות?" שאלתי ולקחה ממני את הכוסות, חזרנו לחדר, וראיתי את רון עם הטלפון שלי, "מה אתה בודק?" שאלתי אותו, "סתם על כל מיני שיחות שלך… היי דניאל." ענה, "היי." ענתה, "לא ידעתי שאתם מסתדרים…" אמרתי מתפלאת, "כן… קצת יותר מאז העבודה באנגלית." ענתה, "יופי, אז מה רצית לספר לי?" שאלתי בקוצר רוח, "אז אחרי שהלכת," התחילה, "ליאם ניגש אליי אחרי ההפסקה ושאל איפה את." סיפרה, "מה ענית לו? ולמה הוא שאל את זה?" שאלתי, "אז זהו, עניתי שהלכת כי לא היה לך כוח יותר ולמורה אמרתי שאת היית צריכה מנוחה בגלל מה שקרה, והוא שאל את זה כי אדם שלח אותו!" הסתכלתי עליה בהפתעה ואז על רון, "ולא רק זה! ליאם אמר לי, פתח ציטוט 'אולי את תתקעי איפה שהוא פעם אחת ואני אבוא להציל אותך' סגור ציטוט." המשיכה נלהבת, רון ואני עשינו קולות חימום, ואז שאלתי, "תחזרי רגע אחורה, איך את יודעת שאדם שלח את ליאם?" "הוא אמר לי: אדם הפחדן הזה לא יכול לשאול בעצמו… משהו כזה." ענתה וקרצה, "לא לפתח תקוות שווא?" פניתי לרון, "וזה לא מפריע לך?" שאל אותה, "זה אמור להפריע לי?" שאלה, "לא יודע, את היית אתו חודשיים בערך…" ענה, "הוא אפילו לא אהב אותי, הוא עשה את זה כדי לגרום לך לקנא… סליחה רון." סיפרה, "למה שאני אקנא…? יותר מזה למה הוא ניסה לגרום לי לקנא?" שאל נבוך, "סיפור ארוך… עזוב." ענתה מבוישת, "לא! אני רוצה להבין!" צעק עליה, "אל תצעק, זו לא היא." ניסיתי להרגיע את הרוחות, והיא התחילה להסביר, "אז ככה…"