"הדרך מהמוות לחיים " פרק 1

אז הסיפור שלי מתחיל ליפני חודשיים בערך ,קצת יותר קצת פחות.
זה היה יום חמישי ,סוף שבוע .היה לי באותו היום חזרה של המעודדות בבית הספר ,הייתי אמורה לבוא לאכון וללכת לאימון . רק שבאותו יום קרה משהו ,משהו שיביגללו הישתנתי משהו שביגללו הפסקתי לאמין לכולם ,משהו שיבגללו כול הסיפור שלי לא היה קורה.
הבנתי משהו מאותו היום .הבנתי עד כמה כולם אכזריים .והסיבה? הסיבה היא מה שקרה באותו יום חמישי.
חזרתי הבייתה ,והדלת הייתה פתוחה . משהו לא אופייני לשעה הזאת , אמא בעבודה ואחותי בבית הספר .אז מי זה יכול להיות?
ניכנסתי לבית ,הנחתי את המפתחות בקערה הישנה ממתכת שהייתה על השולחן בסלון וזרקתי את התיק על הריצפה .
כהיתקדמתי לעבר החדר שלי הבחנתי את האור דלוק בשירותים ושאלתי \" מישהו בבית?\".
אף אחד לא ענה לי.
זה היה מעט מלחיץ ,היתקדמתי לעבר השירותי בשקט וכבר חייגתי למישטרה למיקרה חירום .
צעד ועוד צעד . שקט .
כשהיתקרבתי יותר הבחנתי ורווח קטן של מהדלת שהיה אפשר ליראות את השירותים משם.
ראיתי את אחותי . יושנת באמבטיה.
לא.
היא לא ישנה.
פתחתי את הדלת בזמן שהרגשתי הקלה קטנה בלב . ניתקתי את הטלפון ואמרתי \" מרי את רצינית? מי יושן כאן ? הפחדת אותי עד מוות \" וציחקקתי צחוק קטן מאולץ.
שמתי לב שהיא לא מיתעוררת . אני בטוחה שדיברתי בקול דיי רם כדי שבן אדם יוכל להיתעורר ביגללו , בטח שמרי הילדה הזאת מיתעוררת מכול צליל קטן .
\"מרי? מרי דיי את מלחיצה אותי!\" אמרתי ואני בטוחה שהיה לי רעד בקול .
\"דיי מרי זה לא מצחיק קומי !\" אבל זה היה חסר טעם . כבר ידעתי מה תשובה .
אז פשוט שם דימעה ירדה לי על הלחי \"מר? מרי!\" צרחתי בזמן שניסתי לימצוא את הדופק שלה שכבר לא היה.
אני לא יודעת עים באותו הרגע הבחנתי בקופסת הכדורים או אחר כך אבל כבר הבנתי שזה הסוף .
\"אמא ? \" אמרתי בקולי מלא בכי וכאב .
\"מה חמודה שלי ?\" היא נישמעה רגועה
\"אמא\" הקול שלי רעד מבכי
\" ליאנה . מה קרה ? את מפחידה אותי תדברי!\" היא נישמע מפוחדת
\"אמא , מרי\" ואז פרצתי בבכי כמו של ילדים קטני בכיתי עים קול עים צרחות ,אני חושבת שבאותו רגע אמא קמה ונסעה הבייתה .
היא ניתקה את הטלפון.
חיגיתי מהר את המיספר של האמבולס . זכרתי עוד מהיום שג\'ין שברה את הרגל באחד מהאימונים.
\"שלום . במה אני יכולה לעזור?\" אמר קולה הרגוע של הפקידה
\"רחוב …רחוב.\" לא יכלתי לדבר ברוגע הייתי ניסערת ,כועסת ,עצובה ובעיקר אבודה.
\"ילדה תירגעי בבקשה . ותנסי להגיד את הכתובת שלך כי בלי זה אני לא יוכל לעזור לך.\"
אני זוכרת שכן נתתי לה את הכתובת .אבל אני לא יודעת כמה זמן לקח לי לאיתפס על עצמי .
אני חושבת שבנקודה הזאת אמא כבר הגיעה . היא פתחדה את הדלת במהירות וניכנסה . אני מניחה שהיא שמעה את הבכי שלי אז היא ידעה לאן ללכת. כהיא ניכנסה הפנים שלה החווירו היא שאלה בפחד עים היתקשרתי כבר לאמבולס . אני מניחה שהינהנתי כי לא יכולתי לדבר .
ואז הגיע האמבולנס….

ביום ראשון כבר לא חזרתי לבית הספר.
ההלוויה הייתה ביום שני .
אמא שלי לא עבדה שבוע .ואני ? אני צבעתי את השיער לשחור . הפסקתי להיות אני . נימאס לי מהכול.במיוחד מהבית הכול פה מזכיר לי אותה . אני עוברת ליד החדר שלה ויש לי דמעות . ואז יום אחד אזרתי אומץ וניכנסתי לחדר שלה. אחריי חודש. היה שם המון ניירת של מיבחנים ועבודות. ומכול הנייר הלן בצבץ שם עלון . עלון של בית ספר בצבע סגול כהה . ניכזרתי שלא מזמן מרי ניסתה לשכנע את אמא שהיא תירשום אותה לפנימיה מחוץ לאנגליה היא רצתה שהיא תרשום אותה לפנימה ממש באמריקה . כמובן שאמא לא הסכימה לה.
לקחתי את העלון בידיים שלי ודיפדפתי בו היו שם תמונות של בית ספר שניראה כמו טירה .גיחחתי ,זה כול כך מתאים למרי. היה שם תמונות של חדרים והם ניראו כול כך שונים מהמיבנה עצמו הם היו בסיגנון מודרני הם היו ניראים מדהימים . הריצפה הייתה מרוצפת בקרמיקה לבנה והיה שטיח סגול ליד המיטה המיטה הייתה לבן אדם אחד אבל אני בטוחה שעים להיצתופף יהיה שם מקום לשניים . היה שם גם שולחן עבודהעים שני מגירות בצבע שמנת היו שם מדפים מעל השולחן ,והארון היה רגיל בצע לבן כמו השולחן . המקום הזה ניראה כאילו זה היה החדר של מרי היא מטורפת על לבן כנירא היא רצתה לעבור לשם ביגלל משהו.
או ביגלל מישהו.

\"אמא?\"
\"כן? \" היא שאלה קצת מופתעת בחודש האחרון בקושי דיברתי ובמיוחד שלא פניתי בבקשות .
\"את רואה את זה?\" הושטתי לה את העלון \"זה פנימיה שמרי רצתה לעבור לשם. ואת לא הסכמת. אז אולי תרשי לי?\" אמרתי בפנים אדישות
\"ליאנה .. אני לא יודעת .. אני לא רוצה שיקרה לך משהו ,אני רוצה שתייהי איתי ליתר ביטחון.\"
כעסתי.
\"אמא . מרי הייתה לידך כול הזמן .ותיראי מה קרה לה! אז זה באמת לא משנה.\" אמרתי בכעס
ראיתי דמעות בעייניה אני ידעתי שדרכתי על נקודה רגישה וכואבת . אבל לא היה לי אכפת כבר מיזמן הפסקתי להרגיש רחמים.
\"אמא אני כבר פאקינג בת שש עשרה אני יכולה לידאוג לעצמי!\"
\"ליאנה! את פשוט משגעת אותי ! את מיתנהגת כאילו לי לא קשה מה שקרה למרי !\"
\"אמא אולי קשה לך . אבל תעשי ככה שלא יהיה קשה לי ! תירשמי אותי לשם\"
היא נאנחה .
\"ליאנה..\"
\"את לא תשני את דעתי.\"אמרתי באדישות
עוד אנחה.
\"תראי לי את העלון..\"

יום למחרת כבר ארזתי את הבגדים שלי. ובעוד יומיים הטיסה.