הדמעות שבלב פרק 1: להיות בגיהינום של ייאוש

נער צעיר עיניו קרות כמו מהקרח הביטו בשמי החורף הוא עמד בקור… רגליו רועדות יחף, עיניו נוטות כלפי מעלה הוא ידע שאת החורף הזה יבלה ברחוב ללא קורת עץ. הוא הביט בבגדיו הבלויים שנותרו על גופו הוא לבש חולצה שחורה וקרועה ומכנס הוא היה בלוי וקרוע. אנשים עברו בפני הנער מתעלמים ממנו שיערו השחור ערך עם השנה שהוא ברחוב, ועיניו הכחולות אפורות כקרח השתנו והפכו להיות בוגרות יותר עייפות מיואשות. ייאוש חי בו מאז אותה השנה הוא התעייף, לברוח מהסיוטים שרדפו אותו בכל לילה הוא לא ישן כי ידע בכל סמטה בכל מקום עורבת לו סכנה והוא צריך לעמוד על המשמר. עכשיו כשהוא מביט לשמיים ומתפלל ובוכה ללא מילים בלי שהדמעות ירדו מעיניו הוא בכה בליבו הדמעות שבלב נמשכו ללא ערף בשנה האחרונה. הוא עמד חושב ומתפלל בליבו רק לדבר אחד למות! הוא הרגיש את הקור על גופו החיוור, הרגיש בפתיתים הונילים יורדים מהשמיים הכהים כחולים ומכסים במהירות רבה את האדמה. הוא ידע שהקור שיתפשט עכשיו יוכל להרוג אותו הוא נשכב על האדמה ולחש בשקט רק דבר אחד אלוואי שזה יהיה מהר…. עיניו נעצמו חוזרות אל הזיכרונות הנעימים מעברו המושלם.
"גיא בוא נלך לצ'אד," הנער אמר לאחיו התאום הוא נזכר איך הוא גרר את אחיו גיא אחריו.
"בסדר ליאו האחרון שמגיע אישתו תהיה שמנה!" גאי צעק לליאו והם רצו במהירות צוחקים עד לביתו של צ'אד…
"ילד תתעורר ילד!" הוא שמע קול של נערה צעירה. "עזבי אותו קייסי הוא עוד אומלס," אמר נער אחר קולו עמוק. היא ליטפה אותו אחרי ששנה שאף אחד לא דיבר איתו ולא נגע בו ברכות.
"סרג'יו הוא לא מרגיש טוב סתכל עליו הוא חיוור אולי ניקח אותו הביתה?" היא אמרה בדאגה מביטה בנער שמולה היא ראתה את בגדיו הבלויים והרגישה רחמים…לנער שמולה.
"קייסי את רוצה לקחת את האומלס הזה לביתנו את נורמלית?" סרג'יו אמר לה בקול תוקפני.
"סרג'יו הוא ימות כאן תסתכל עליו הוא קודח הוא ימות כאן!" הוא שמע את המילה מוות ושמח ****אני הולך למות סוף סוף אצטרף לכולם**** הוא חשב על כך עיניו עצומות וכואבות.
"בסדר קייסי אבל את תטפלי בוא," הוא אמר לה מרים את נער כשק כשפניו נופלות מאחורי כתפו הוא סחב את הנער הכבד מביט באחותו שחייכה עליו.
"תודה לך סרג'יו," היא אמרה בחיוך.
והם צעדו לבית בבניין לבן יוקרתי כשהם צועדים להם, לכיוון ביתם. הנער הרגיש משהו חם ריח נעים שלא הרגיש זמן כה רב.
"תעירי אותו ותשלחי אותו להתקלח קדימה קייסי בזמן שאני אמצא לו משהו ללבוש." סרג'יו אמר לה עוזב אותה.
"ילד תתעורר כבר ילד!" היא אמרה ברכות מלטפת אותו. הוא פקח את עיניו מביט בנערה שמולו לשנייה שיערה היה בלונדיני ועיניה ועיניה ירוקות ים בגוון עורה לבן. הוא הסיר את מבטו בעיניה באדישות היא הביטה בו בפניו הקרות בעורו הלבן יותר מחלב ומכל דבר שראתה שיערו השחור בלט בגוון עורו החיוור.
"קום אתה צריך להתקלח," אמרה הנערה בחיוך עליו הוא לא היה מסוגל לחייך אליה היא הושיטה את ידה אך הוא לא לקח בידה הוא קם בכוחות עצמו. היא הופתעה מאיך שהוא נראה והתנהג היא הביטה בעיניו כחולות אפרות שהיו נדירות ויפות היא התהפנטה מיופיו ואז סרג'יו נכנס. שיערו בלונד עיניו כחולות עמוקות הוא הביט בנער שבקושי עמד מולו הוא התקרב אל הנער ומסר לו בגדים.
"קח תיכנס להתקלח יש שם כל מה שאתה צריך עכשיו תיכנס." הנער הנהן והלך לכיוון שהראה לו סרג'יו. "חכה איך קוראים לך?" הוא שאל אותו.
"ליאו," אמר בקול קר ושקט מרוחק.
"אוקיי ליאו לך להתקלח נדבר אחר כך," אמר לו סרייג'ו שהביט בנער שנכנס. ליאו נכנס לחדר המקלחת הוא ראה סבון לגברים הוא שתף את ראשו חופף פעמיים את ראשו עם שמפו וכלי הרחצה שונים הוא השתמש בספוג החדש וניגב את עורו טוב טוב עד שהיה אדום ורוד. הוא הביט בגופו הלבן והרזה הנקי שהיה יותר לבן מחלב הוא שטף את רגליו מנקה אותם גוזר צפורניים ברגליו ובידיו. כשהוא יצא הוא סירק במסרק חדש שהיה בשקית שנועד בשבילו את שיערו עד שהיה חלק ונקי מכל לכלוך היה נקי מהכל למזלו כשהיה ברחוב השתדל להתקלח באגם לשמור על עצמו מכינים והגניב לעצמו סבונים כל מיני. כשהוא יצא נגב את עצמו טוב ולבש את בוקסר ומכנס ארוך בשחור שהיה אמור להיות צמוד קצת שהיה גדול קצת עליו וחולצה שחורה. שיערו הארוך הגיעה לו עד אמצע גבו. הוא סידר אחריו ויצא מהמקלחת הבחורה ערכה את השולחן ביחד עם הבחור שהושיט לו בגדים כשראו אותו הבחור הביט לשנייה וחזר לעבודתו עיניה של הבחורה היו עליו הוא ראה איך היא מביטה בו אבל אותו זה לא עניין. היא בחנה אותו עד כמה לבן ומדהים הוא שיערו הכהה גלש עד אמצע גבו פניו הלבנים נראו לבנים כשלג שפתיו העדינות עבות היו כחולות מעט מושלמות הוא היה גבוה יותר מסרג'ו בעיניה. עיניו הכחולות אפורות הנדירות נראו מדהימות אך לא היה בהן רוח חיים.
"ליאו בוא תשב לאכול," הבחורה אמרה לו בחיוך מתוק. הוא הנהן מתיישב.
"ליאו אני סריג'ו וזו קייסי," סירג'ו אמר לו בקול רגיל.
המזון היה על השולחן הוא שם לעצמו מעט מזון לא מסוגל לאכיל את המזון שכאן לאחר ששנה שלמה חי על פרוסת לחם קטנה. הוא נשם עמוק לקח פרוסה של לחם ואכל אותה בזהירות הם הביטו עד כמה זהיר ומתנהג באופן משונה. ****הוא אוכל כאילו הוא פוחד שזו הפרוסה האחרונה.**** קייסי חשבה לעצמה.
"ליאו רוצה מרק עם תפוחי אדמה ובשר?" היא שאלה אותו בנימוס הוא הרים את מבטו אליה לא מעז לבקש ממנה להגיד לה כן. להגיד לה עד כמה חלם על אוכל על משפחה שלו על החיים הקודמים שלו שהיה ילד חסר דאגות.
"מה את שואלת תשימי לו," סרג'ו אמר לה היא נגשה לסיר שבמטבח והיא שמה לו כמות טובה של מארק. הוא אכל מתחמם לו בעזרת המרק כשסיים התכוון לסדר אחריו.
"לא לך תנוח לך," קייסי אמרה תופסת בידו ומכניסה אותו לחדר מעוצב יפה ושם מיטה מסודרת היא השכיבה אותו. "תנוח ליאו אתה בטח עייף ואתה חולה אתה צריך כוחות תישן," היא אמרה לו בחום הוא הביט בה מופתע. *****למה היא מתנהגת עליי ככה היא לא יודעת כלום עליי***** היא ליטפה את שיערו ברוך וקמה והוא תפס בידה.
"אל תגעי בי," הוא אמר לה בקול מרוחק משחרר את ידה ועוצם את עיניו הוא ידע שלא ימצא שקט עד שלא ינקום. הוא הבין שהוא שרד למען נקמה הזו.