הגעגוע לאושר – פרק 1
דמעות הרטיבו את לחייה העגולות שצבען החל להיות חיוור . " אני מצטערת " אמרה והשפילה מבטה.
הכאב החד התפשט במהירות, והגוף קפא. הדמעות זלגו ללא הפסקה, ונשברתי. לא הצלחתי להחזיק את זה בפנים. הכל התפרץ ברגע. " אני אוהבת אותך " לחשה באוזני. לא הצלחתי להוציא מילים מפי, האכזבה החזקה היא זו ששלטה בי באותם רגעים קשים. היא הביטה בי בפעם האחרונה במבט כואב ומושפל. היא הסתובבה והלכה. אט אט עקבותיה נעלמו, ולא ראיתי אותה יותר.
גופי החל להיות קר, והתחלתי לרעוד מרוב פחד. הפחד תקף אותי ולא רצה להיעלם.
ישבתי שם שעות, בדומה לפגישות איתה. עצמתי את העיניים, ונזכרתי בקטעים היפים שהיו לנו יחד.
בנשיקות העדינות, בחיבוקים האוהבים, בשיחות …
תמונתה לא יוצאת מראשי, שיערה הגולש, שצבעו שטני, עיניה המבריקות כיהלום מלוטש, שצבען תכלת ושפתייה הרכות, שצבען אדמדמות. ראיתי אותה בדמיוני, יושבת לידי. " את כל כך יפה " מלמלתי. פקחתי את עיני, וגיליתי מציאות אחרת מהדמיון.
קמתי ונתתי לרגליי להוביל את גופי. לא ידעתי לאן אני הולך, והמשכתי ללכת. הרי מה זה משנה לאן אלך?
הגעתי לים, שאהבתי להתבודד בו, ולחיות בעולם שלי. התיישבתי על החול החמים, והבטתי בגלי הים הסוערים.
נתתי לעצמי להתפרק. עכשיו אף אחד לא רואה אותי. הדמעות זלגו ללא הרף, והרשתי לעצמי לצרוח לעבר החוף.
הוצאתי את כל הכאב שהיה כמו ארס בגופי. התחלתי להרגיש טוב יותר, אך בכל זאת עדיין כאוב ושבור.
מחיתי את הדמעות והתקדמתי לעבר ביתי. בדרך הדהדו בראשי מילותיה האחרונות. אך הפעם, הצלחתי להשתלט בעצמי, והכאב נחלש. בדרכי ראיתי את המכונית של הוריה במהלך נסיעה. מקדימה ישב האב, נראה שמח מתמיד, התקבל לעבודה שכל כך רצה. לידו ישבה האם, שרה את השיר שהתנגן ברדיו. ומאחור היא ישבה, מדוכדכת ושקטה, מנסה להתעלם ממה שקורה מסביבה. על ברכיה ישבה מזוודה גדולה.
לפתע עלה לי פלאשבק. " אני מבטיחה לך שאעשה הכל כדי שלא נעבור לשם." אמרה וחיבקה אותי את החיבוק האוהב שלה. " אני לא רוצה לעבור למדינה אחרת " לחשה, ודמעות הציפו אותה.
" אני מאמין בך " אמרתי לה בטון רגיש, טון שהרגשתי בנוח לחשוף, רק כשהייתי איתה.
אני ידעתי, ידעתי שכול דבר שנעשה לא יעזור לנו, והיא תיסע. היא תיסע הרחק מכאן, ולעולם לא תשוב.
המכונית חלפה על פניי, ולא ראיתי אותה יותר.
ההתאוששות הייתה החלק הקשה ביותר בכל העסק הזה. כל דבר הזכיר לי אותה. כל לילה הגעגועים הציפו אותי, והדמיונות התפרעו. רציתי לראות אותה, להרגיש אותה, לתמוך בה ולאהוב אותה. אבל כל אלו רחוקים מהמציאות, והם כבר לא ייקרו. לעולם.
ככל שהזמן עבר, חשבתי עליה פחות. הכרתי אצלי צדדים אחרים, שהעסיקו אותי במחשבות עליהם, ולאט לאט הוציאו אותה מזיכרוני. הצלחתי לצאת מזה, ופתחתי דף חדש, נקי וחלק.
קרני השמש, שחדרו דרך פתחי התריס סנוורו את פניי. הבטתי בשעון עם עין אחת פקוחה, והשעה הייתה 07:29.
שפשפתי את עיניי, ויצאתי מהמיטה. " הגיע הזמן להתארגן ליום הראשון ללימודים" חשבתי.
נכנסתי אל המקלחת, ופשטתי את הבגדים שליוו אותי במהלך השינה. פתחתי את הברז, ו מים זורמים וחמימים הרטיבו את פניי. משם עברו לאורכו של הגוף. תחושת ריענון וקלילות תפסה אותי.
יצאתי מן המקלחת, ועטפתי את עצמי במגבת גדולה ועבה, שספגה את טיפות המים, שנותרו על גופי.
התלבשתי בבגדים חדשים, לקחתי את התיק, שהכיל מחברות, ספרים וקלמר, וירדתי לקומה התחתונה, לקחתי את הכריך שהיה מונח על השולחן, ויצאתי.
חשבתי עליה." שתהיה לך שנת לימודים מוצלחת " מלמלתי וחייכתי, בתקווה שהיא תשמע אותי.
אבל לפתע נתקלתי במשהו שהסיט את מחשבותיי, וקטע לי את חוט המחשבה.
ראיתי גינה מלאה בפרחים יפים וצבעוניים. פרחים אדומים, ורודים, כחולים, צהובים…
הגינה הפגינה יופי וחן, שכל העובר במסלול זה אינו יכול שלא להביט בה. אותה הגינה עד לא מזמן הייתה גינה, שהכילה פרחים נבולים, והיא לא משכה אליה אף מתבונן. שמחתי לראות שיש דברים שמשתנים לטובה.
הייתה לי הרגשה טובה, " משהו טוב עומד לקרות היום. אני יודע. " חשבתי לעצמי.
בדרך ראיתי ילדה עם ילקוט חדש וחיוך מרוח על הפנים, אוחזת בידה של אימה. " אני ילדה גדולה, אני עולה לכיתה א' " אמרה בהתרגשות. בנוסף, זוג הורים צעירים מלאי שמחה, שבין זרועותיהם מונח תינוק, שהבוקר בא לעולם. כל הרוע והכאב בעולם נעלמו ברגע, העולם מראה את הצד היפה יותר. עכשיו הכל טוב.
בית הספר נראה באופק, וההתרגשות הגיעה לשיאה. נכנסתי לבית הספר, ובו זמנית מסמס לחברים שהגעתי.
פתאום, ללא שום הודעה מוקדמת, הרגשתי כאב מלטף, התנגשות עדינה. , תסתכל לאן אתה הולך! " נשמע קול עדין וזועם מנערה יפיפייה. יופייה היה יופי מיוחד, שאין לכל אחת. עיניים ירוקות בעלי ברק, אף חמוד וקטן והשפתיים .. לא יכולתי להוריד ממנה מבטי, ונכנסתי למעין הלם.
" אה.. סליחה " אמרה במבוכה. " תן לי יד, אני אעזור לך " אמרה. אך הייתי צמא למראה שלה, ולא יכולתי להפסיק להביט.
תגובות (2)
שלום עדן,
ניכר מסיפורך כי הנך מתחברת לצד הרומנטי והאפלולי שבלבך. יישר כוח יקירתי, כתיבה קולחת ומעולה המלווה בהרבה רגש וכוח.
כל הכבוד מותק, מי ייתן ותזכי לאהבת אמת.
ממני פצק.
שלום פצק,
ניער מתגובתך כי הנך נהנת מקריאת יצירותיי.
התגובות שלך מעניקות לי תמיכה וכוח.
אוהבת אותך!