הגעגוע הזה ..

חשבתי על זה הרבה , חשבתי על לוותר , חשבתי על להמשיך , חשבתי על לשכוח.. חשבתי שזהו, הגיע הזמן לשחרר אותו , הרי אני גרמתי לו לעזוב .. אני נתתי לו ללכת , ועכשיו אני מצטערת , עכשיו אני מבינה שזה טעות , אני פשוט צריכה להבין שמאוחר מידי .. עכשיו הפתרון היחיד שיכול לעזור לעשות את זה , הוא לדעת איך ..

כי אני לא מבינה איך. איך אפשר לוותר על בן אדם שתפס מקום גדול בחיים שלך .. הרי זה לא הגיוני , את מחכה להודעה שלו , את מחכה לרגע הזה שהוא פשוט יתקשר ויגיד לך תחזרי .. וזה לא קורה , השיחה עדיין ריקה , את בספק אם הוא זוכר מי את בכלל .. ואז את שוב נכנסת לבועה הזאת ששם את סוגרת את עצמך במחשבות עליו , שוב הדמעה יורדת כבר לבד , הלב מתחיל לפעום בחוזקה , והאוויר נגמר. את שוב מרגישה את הצביטה הזאת בלב , את הכאב הזה שהרגשת אז , אז שפקחת את העיינים וגילית שאיבדת את הסיבה לחיוך שלך . איך זה מרגיש לאבד את הדבר הכי יקר לך ? זה מרגיש כאילו תולשים לך את הלב ..זה נותן לך הרגשה כואבת של פספוס של אובדן.. הוא מילא אותך בכל כך הרבה אהבה , ורק עכשיו את מרגישה בחסרונה , הוא תמיד אמר לך שהוא יקום וילך מתישהו , שתשני את היחס שלך .. רק שאת אף פעם לא התייחסת לזה , את תמיד לקחת את זה כמובן מאליו , את חשבת שהוא תמיד ישאר שלך , חשבת שהוא הרגל.. עכשיו את מצטערת, אך מאוחר, הוא ראה שהמשכת , והמשיך, הוא וויתר..
את האמת ? מגיע לו הרבה יותר טוב כי עכשיו את זאת נשארת לבד , את זאת שמשקרת ללב שלך , זאת את ששולחת הודעות, ואז נזכרת שהוא כבר לא שלך .. כשאת רואה את הכאב שלו הכאב שעכשיו כל כך מכאיב לך ! הגעגוע הזה שאת מרגישה עכשיו , הכאב זה , הדמעה הזאת , מנציחים את האהבה הזאת שלכם .. הרי אתם אהבתם , אהבתם עד סוף עולם , אהבתם כמו שלא אהבתם עוד מעולם. עכשיו בואי ותספרי לי .. איך זה להרגיש את כל מה שהוא הרגיש אז ? איך זה לכאב אותו , אחרי שהוא כאב אותך …