הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 26-
-פרק 26-
קמתי בבוקר התארגנתי ויצאתי לבית הספר. גל חוזר היום לבסיס אבל הוא צריך להגיע לשם רק בתשע אז לא הערתי אותו. אחרי 10 דק' הגעתי, החנתי את המכונית ונכנסתי לבית הספר ואז לבניין של התיכון, והיום התחיל. בהפסקת עשר ישבתי עם ניקול ועוד כמה חברים ופתאום שחר באה אלי משום מקום.
"למה לא הזמנתם אותי?" שאלה
"הזמנו לאן?" שיחקתי אותה ראש קטן
"אל תשחקי אותה ראש קטן, למסיבה של ניקול" אמרה בעצבים
"אני לא קשורה לזה" ניקול אמרה והלכה לחבורה שלנו
"למה הייתי צריכה להזמין אותך?" שאלתי לא מבינה
"כי אני חברה שלכן, את פשוט מעצבנת" אמרה בהתחלה כאילו זה ברור ושאר המשפט בעצבים, כשהיא באה ללכת אמרתי
"אני המעצבנת?!" שאלתי בפליאה
"כן את" אמרה
"חמודה, פה את טועה" אמרתי
"סליחה?!" לא האמינה למה שאמרתי
"לך יש פה את האישיות המעצבנת והשריטה בשכל" אמרתי, ואז שמתי לב שמתחילים להיאסף סביבנו
"כן מה שתגידי" אמרה
"יוו, את לא קולטת אה?" שאלתי בעצבים
"לא קולטת מה?" שאלה
"אני לא יכולה לספור את הפעמים שהתעצבנת אלי בלי סיבה, עם האצבעות בידים ויחד עם האצבעות ברגלים" אמרתי בעצבים, לי יש פתיל קצר אז לא כדי להדליק איזה גפרור כדי לקצר אותו עוד יותר..
"באמת?!" אמרה
"באמת" אמרתי בביטחון
"תנו לפחות 3 דוגמאות" אמרה עם מבט של 'נראה אותך עכשיו'
"אוקיי אז ככה, הראשון התעצבנת עלי כי מישהו לקח לך את הכיסא" אמרתי ושמעתי כמה גיחוחים
"השני, התעצבנת עלי על זה שאני וניקול עשינו עבודה ביחד" אמרתי והיו עוד פעם גיחוחים
"השלישי, התעצבנת עלי בגלל שהמורה נתנה לי יותר ניקוד ממך במשיכה כלשהי במבחן.. להמשיך? יש לי עוד" שאלתי
"לא זה בסדר" אמרה כשהבינה שאין לה מה לעשות ושאני צודקת
"אוקיי אז ככה, בלעדיי ובלעדי ניקול את הייתה אפס והיית כמו החננות עם חבכה אחת אבל עם ההתנהגות שלך אני באמת לא מבינה איך אגם עדיין חברה שלך למרות שאת כל יום צועקת עליה. יש לך רק עוד דרך אחת כדי להיות מקובלת וכל החרטא הזה" אמרתי וכמה ילדים חיממו את האווריה בזמן שאני דיברתי
"כן איזו?" שאלה
"להיות זונה, אווי סליחה שכחתי את כבר זונה, אז את לא צריכה להדבק עלינו כי אנחנו לא דף נייר שמדבקים אליו דברים, אז תפסיקי ליהדבק י'בת זונה, קפיש?" שאלתי
"איך את מסוגלת?" שאלה נעלבת
"אני מסוגלת להרבה סברים, את לא מכירה אותי" אמרתי והלכתי לניקול, נתנו כיף אחת לשנייה
"טיפלתי במשהו שחלמנו עליו מכיתה ז' ובכל זאת סבלנו אותה" אמרתי לה בחיוך
"סוף סוף" אמרה בחיוך, התיישבתי לידה ונשענתי על גב הספסל ושמתי את ידיי מאחורי ראשי
"עכשיו החיים יפים" אמרתי בחיוך ועצמתי את עיניי.
תגובות (7)
תמשיכיי ומהר
תמשיכי תסיפור הזה לנצח
מושלם
תמשיכייי
בהצלחה עם חברה שלך :) ואת ממש לא הולכת לגמור אותו תמשיכייייייייייייי
תמשיכיייי
קראתי עכשיו את כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף ואני חייבת להגיד לך שהוא פשוט מ ו ש ל ם ושאת ממש ממש מוכשרת :) אני אשמח אם תקראי את הסיפור שלי גם ותיבי מה דעתך :)