הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 24-

-פרק 24-

"נכון המקום הזה שהראתי לך?" שאל
"נו" אמרתי
"נכון אמרתי לך שאני רוצה לבנות שם בית ולגור שם?" שאל
"כן" אמרתי
"אז אני מחר נפגש עם הקבלן שיבנה את הבית ורציתי לדעת.. אם..את.." הוא התחיל להגיד אך קטעתי אותו
"אם אני מה?" שאלתי
"אם את רוצה לעבור לגור איתי?" שאל בחשש מהתגובה שלי. הוא התיישב על המיטה לידי
"ברור" אמרתי בחיוך והתיישבתי לידו
"וואי נפלה לי עכשיו אבן מהלב" אמר בהקלה
"מה אתה בלחץ? מקסימום לא הייתי עוברת השנה, אז שנה הבאה, לא יקרה כלום" אמרתי. הוא הסתכל עלי כמה דקות שכבר לא הבנתי מה הוא רוצה
"מה?" שאלתי לא מבינה
"את יודעת משהו?"
"מה?"
"אני אוהב אותך" אמר והסתכל לי בעיניים
"גם אני" אמרתי בחיוך. הוא נישק בתשוקה. אחרי כמה דקות הפסקתי את הנשיקה
"אפשר לראות את הבית?" שאלתי
"בטח, תחליפי בגדים ונצא" אמר בחיוך ויצא לחכות לי בסלון. לבשתי את זה: http://www.polyvore.com/love/set?id=112544729
יצאתי מהחדר וגל חיכה ללי בסלון. נכנסנו למכונית ונסענו. אחרי עשר דקות הגענו לבית בשדה עם האגם. הבית היה 2 קומות מרוהט והכל. כל המטבח היה בשחור ולבן, והיה גם אי עם כיסאות בר בצבע שחור, היה יציאה למרפסת. המטבח היה כמו בתמונה https://encrypted-tbn1.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcQ5syvVCViMrmCc2XaEUSuDHa7VFCSmPgGwFmxBma2REha8QA-D (אני לא טובה בלתאר חח.. -הערת כותבת)
בסלון היה ספה בצורת ר' בצבע שחור, הקירות בצבע לבן, ואגרטל בצבע אדום שישבור את השחור לבן, וחלון גדול על כל הקיר עם אפשרות יציאה לשדה. ולמעלה היה חדרי שינה.
"וואו" זה כל מה שיצא לי מהפה
"אני רואה שאהבת" גל אמר בחיוך מחבק אותי מאחורה והרגשתי את חיוכו.

-כעבור 4 חודשים-

אתם בטח שואלים מה קרה ב-4 חודשיים האלה, טוב אז ככה.
לפני חודשיים עברתי סופית לגור עם גל, היו עליות וירידות אבל אנחנו בסדר עכשיו.
ניקול ורמי עדיין ביחד, ויום שבת לניקול יש יום הולדת.
יום שישי אנחנו מקבלים את תעודות מחצית.
היום יום רביעי, יום בלתי נסבל.. 4 שעות מתמטיקה זה טירוף, אני וניקול עכשיו בהפסקה הראשונה.
היה לנו ספורט עברנו דרך המסדרון מהחטיבה לתיכון וראינו שפרסמו את התלמידים המצטיינים, אני וניקול היינו בה, חייכנו אחת לשנייה והתקדמנו לכיוון כניסה לתיכון, ראיתי את רן (מי שלא זוכרת זה חבר טוב של ליאל)
"רנוושש" אמרתי
"מה?" הוא שאל
"אני מצטיינת" אמרתי בחיוך
"באמת?!" שאל מתפלא
"אתה לא מאמין לי?" שאלתי
"לא" אמר בפשטות
"אז לך לראות" אמרתי והתיישבתי על הספסל אחרי שהוא קם
"אז בואי איתי" אמר
"לא רוצה, אין לי כוח" אמרתי
"בואי אני יעשה לך שקמח" אמר
"אוקי" אמרתי עליתי על הספסל וקפצתי לו על הגב והלכנו ללוח, כשהגענו הראתי לו שאני מופיע שם והוא חיפש את עצמו ורק אחרי 2 דקות הוא מצא (הייתה רשימה ארוכה).
"אז שנינו מצטיינים, אה?" אמר
"שלושתנו" תיקנתי אותו
"מי עוד?" שאל לא מבין
"ניקול" הסברתי
"נו, מה את מצפה זאתי כל מבחן מקבלת יותר מ70" אמר צוחק
"אני הולכת להגיד לה" אמרתי
"לאא" הוא צעק
"אני רוצה להגיד לה" אמר צוחק
"טוב, תהנה, רק תגיד לניקול להתקשר אלי כשהיא מסיימת לרדוף אחרייך" אמרתי צוחקת. הגענו לספסלים שם ורן אמר לה ולניקול היה מבט עצבני והתחילה לרדוף אחריו בכל הבניין. אחרי חמש דקות שאני עם החבר'ה שלנו ניקול התקשרה אלי ואמרה לי לבוא לכיתה. הלכתי לכיתה ניקול חיכתה לי בחוץ, באתי להיכנס לכיתה אבל ראיתי את כל הכיתה הפוכה וילדים רבים מכות.
"נו באמת" צעקתי ומרוב שהיה רעש בקושי 5 ילדים שמעו אותי
"בואי נלך לאורית, מצידי שתסגור את הכיתה בהפסקות, אני לא יכולה לחזור לכיתה כזאת" אמרתי ובסוף הצבעתי על מה שנשאר מהכיתה. הלכנו לאורית המחנכת שלנו, אמרנו לה שכל הזמן רבים מכות בכיתה להכל מבולגן, היא באה איתנו לכיתה וראתה איך היא נראת.
"כיתה י"א 2" היא צעקה, כולם הסתכלו עליה
"מעכשיו כל הפסקה אתם בחוץ, אני אבוא ואנעל לכם כל תחילת הפסקה את הכיתה, מה זה צריך להיות הבלגן הזה?!" היא צעקה עליהם, אורית היא מהמורות המפחידות האלה. ככה עבר לו שאר היום כשיצאתי מהשער קיבלתי הודעה, פתחתי אותה בעוד שאני מתקדמת למכונית שלי. ההודעה הייתה מגל
'כשאת חוזרת הביתה אני חייבת לדבר איתך' הוא כתב וזה נראה כאילו הוא ממש רציני
'אני עכשיו נכנסתי למכונית, 10 דקות אני בבית. מה קרה?' שלחתי כשהתיישבתי במושב הנהג, התנעתי את האוטו ולפני שיצאתי מהחנייה הוא שלח לי הודעה
'נדבר כשאת מגיעה הביתה'
יצאתי מהחנייה ונסעתי לכיוון הבית. אחרי 10 דקות הגעתי החנתי את המכונית במקום שלי בחנייה ונכנסתי הבייתה. גל ישב בסלון מסתכל על האולסטר (משחק כדורסל) הנחתי את התיק ליד הדלת והתיישבתי ליד גל
"מה היה כל כך דחוף?" שאלתי
"מה זה צריך להיות?!" של והראה לי תמונה שרן עושה לי שקמח
"זה לא מה שאתה חושב" אמרתי במהירות
"כן?, אז מה זה?" שאל
"כשחזרתי עם ניקול משיעור ספורט ראינו שפרסמו את המצטיינים ואני הייתי אחת מהם כשהלכתי לתיכון ראיתי את רן, וסיפרתי לו והוא לא האמין לי אז אמרתי לו שיבדוק והוא רצה שאני יבוא איתו ולא היה לי כוח אז הוא אמר שיעשה לי שקמח, ורציתי להגיד לך שאני ברשימה אבל הייתי בטוחה שאתה בבסיס" הסברתי את כל הסיפור בקצרה
"השבוע אנחנו לא בבסיס, ובסדר אני מאמין לך אבל פעם הבאה אל תעשי דבר כזה ואם את מצטיינת גם אם יהיה מלחמה, חס וחלילה טפו טפו טפו, תשלחי לי אסמס, בסדר?" שאל ואני הנהנתי והיה לי פרצוף של ילדה קטנה שאמרו לה שהיא עשתה משהו לא בסדר
"תזהרי את עם הפרצוף הזה" אמר
"למה מה תעשה לי?" שאלתי
"את זה" אמר ועלה עלי והתחיל לדגדג אותי, ואני הכי רגישה לדיגדוגים אני ישר קופצת, אכשהו הצלחתי לצאת מזה ורציתי למעלה לחדר וקפצתי על המיטה. גל לא עלה למעלה, נשארתי במיטה והסתכלתי על התקרה ומחשבות הציפו את ראשי. אחרי הרבה מחשבות עיניי נעצמו ושקעתי בשינה עמוקה.