הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 22-

-פרק 22-

*נק' מבט של גל*

ליאל החזיקה לי את הכתף כמה דקות ואז הרגשתי שהיא משחררת הסתכלתי עליה וראיתי אותה נופלת. באתי לתפוס אותה אבל היא כבר פגעה באדמה. התקופפתי אליה ניסיתי להעיר אותה. היא לא קמה אחרי הרבה נסיונות וכולם התחילו להתאסף מסביב, הרמתי אותה על הידיים כמו כלה לקחתי אותה לאחות בבסיס. דפקתי בדלת וישר אחרי זה פתחתי אותה, השכבתי את ליאל על מיטת החולים ונתתי ליאנה לטפל בליאל.
"איך זה קרה?" יאנה שאלה
"שנייה אחת היא החזיקה לי את הכתף ושנייה אחרי זה היא הייתה על האדמה" הסברתי לה מה קרה
"בטוח?" שאלה אותי בהרגמת גבה. אז כן שלחתי אליה מספיק חיליים שנפגעו ממני..
"למה שאני אפגש במלאך הזה?" שאלתי וליטפתי את שיערה
"שמעתי נכון?!" שאלה מופתעת
"כאילו שלא שמעת את השמועות" אמרתי, לא סובל רכלניים
"שמעתי אבל אני לא מאמינה בשמועות"
"אז כדי שתתחילי כזה היה נכון" אמרתי בשקט
"רציני?!" שאלה
"כן, גם לי מותר להתאהב את יודעת.."
"כן אני יודעת.. אבל בלי להעליב אתה לא נראה אחד שנשאר במחויבויות" אמרה מסבירה את עצמה
"את יודעת כמה זמן חיכיתי לרגע שהיא תגיע לכיתה י"א " אמרתי
"למה דווקא י"א ?" שאלה לא מבינה
"כי כשהייתי כיתה י"א הגעתי לבית הספר שלה, כאילו הייתי בעיר אבל בבית הספר השני ובסוף כיתה י' רבתי נכות עם החברים שהיו לי שם.. אז קיצר עברתי בית ספר, וראיתי אותה מצאה חן בעיניי, והיא אמרה שהסיכוי הכי מוקדם שיהיה לי איתה הוא כשהיא תיהיה בכיתה י"א " הסברתי לה הכל
"כאילו בת 17 ?"
"יש לה יום הולדת בספטמבר, אז היא תיהיה בתחילת שנה הבאה בת 17 "
"אהה" היא אמרה מבינה
"טוב מה איתה?" שאלתי כשהיא כבר שעה בודקת אותה
"היא אמא" אמרה
"מה?!" שאלתי המום
"סתם סתם, היא רק התייבשה קצת, תדאג שהיא תשתה הרבה" אמרה בהתחלה צוחקת ואז נרגעת
"הבלת אותי" אמרתי מחזיק בחזה איפה שהלב. לקחתי אותה והנחתי אותה בחדר שלי, אחרי חצי שעה ניקול נכנסה
"מה איתה?" שאלה בלחץ
"היא בסדר, רק התייבשה קצת" הסברתי
"יופי" אמרה נרגעת
"איפה רמי?"
"הוא אמר שעוד שתי דקות הוא מגיע"
"טוב" אמרתי. חיכיתי לרמי עד שיגיע. אחרי שתי דקות הוא הגיע
" את יכולה להישאר איתה כמה דקות?" שאלתי את ניקול
"ברור" היא אמרה. יצאתי לסיבוב עם רמי
"אז מה..?" שאלתי
"מה מה?" שאל. איזה חבר עילג יש לי באלוהים!
"מה איתך וניקול?" שאלתי
"בסדר כזה.. היא אמרה שהיא יצאה עכשיו ממערכת יחסים אבל היא מוכנה לנסות" אמר
"נוו, אז אתם ביחד, לא?"
"לתקופת ניסיון" אמר
"מתערב איתך שבוע הבא היא אומרת שאתם זוג רשמי!" אמרתי ונתתי לו מכה על השכם. התקשרו לרמי הוא דיבר כמה שניות, תפס לי בשרבול והתחיל והתחיל לרוץ כשהוא מושך אותי, רצתי לידו ושחררתי את השרבול
"מה קרה?" שאלתי תוך כדי הריצה
"ליאל היא לא נושמת" אמר
"מה?!" כמעט וצעקתי. הגברתי את המהירות לכיוון החדר. נכנסתי מהר לחדר וראיתי את ניקול ליד המיטה עומד ולא יודעת מה לעשות
"מה קרה?" שאלתי
"הלכתי לשנייה להתפנות ושחזרתי ראיתי שהיא לא נושמת" הסבירה
"טוב שמישהו מיכם יתקשר לאמבולנס" אמרתי בלחץ. רמי התקשר ובינתיים אני עשיתי לה הנשמה מפה לפה
"הם אמרו שעשר דקות הם פה" אמר
"יופי" אמרתי והמשכתי בהנשמה
"אני הולך להביא לנו אישורים לצאת" רמי אמר ויצא. אחרי חמש דקות רמי חזר עם שלושה אישורים וחיכינו לאמבולנס. אחרי עוד חמש דקות שמענו צ'אקלאקות הרמתי את ליאל והלכנו לאמבולנס שהגיע.
"רק אחד יכול להיכנס לאמבולנס" הפרמדיק אמר
"אני וניקול נסע אחריכם, לך" רמי אמר. עליתי לאמבולנס ורמי וניקול נסעו במכונית. אחרי רבע שעה נסיעה הגענו לבית החולים כשליאל עדיין לא נושמת. לקחו אותה מהר לטיפול נמרץ והשאירו אותי בחוץ. אחרי כמה דקות רמי וניקול הגיעו. נשענתי על הקיר וירדתי לאט לאט למטה עד שהגעתי לרצפה. שעה אנחנו מחכים, לפני חצי שעה אח שלה בא. עברה עוד חצי שעה והרופא החליט סוף סוף לצאת.
"יש פה קורבי משפחה של ליאל?" שאל הרופא
"אני חבר שלה" אמרתי
"אני צריך משפחה"
"כוסאמאשך גם ככה הולכים להגיד לנו אחרי אתה לא מעדיף לקצר תהליכים?" עלה לי על העצבים הרופא המזדיין הזה
"יש פה ביניכם משפחה?" שאל הרופא
"כן אני אח שלה" רז אמר
"אני אגיד לכם" אמר ועצר, לקחתי נשימה והתכוננתי לגרועה מכל
"עשינו כל מה שיכלנו.." אמר הרופא ונקטע