הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 2-

-פרק 2-

'זוכרת אותי?' קיבלתי הודעה מ…גל?, מי זה גל? ולמה הוא שמור לי בטלפון
'מי זה?' שלחתי חזרה, נכנסתי לפרופיל שלו בוואטצאפ והסתכלתי על התמונה הוא היה לי ממש מוכר, ראיתי שכולם התקדמו ואני נשארתי במקום, התקדמתי אליהם ולקחתי את ניקול והלכנו מאחורי כולם.
"את זוכרת מי זה?" שאלתי אותה והראתי לה את התמונה שלו בוואטצאפ, ואיך שהראתי לה את התמונה היא נקרעה מצחוק שחר ואגם שמו לב לזה שניקול צוחקת ובאו אלינו
"ליאל לא זוכרת מי זה.." אמרה נקרעת מצחוק ומראה להן את התמונה והן נקרעות גם
"ליאל את באמת לא זוכרת מי זה?" שחר שאלה אותי
"לא, אין לי מושג" אמרתי לא מבינה, הן נרגעו.
"עכשיו את ממש מוזרה" אגם אמרה
"לא יפה!, את המוזרה פה!"
"למה?"
"כי לא זכור לי שפיגוניים בוכים(הערת כותבת: זו בדיחה פרטית שלי ושל חברות שלי)"
"או שיש להן אצבעות" ניקול המשיכה אותי
"או שהם הולכים על עקבים" שחר גם אמרה, הסתכלנו אחת על השנייה, ובשניה אגם רדפה אחרינו רצנו למכוניות של רז ועידו, והתחבאנו מאחוריהם
"עוד פעם עיצבנתם את אגם?" שאל עידו, צחקנו צחוק נבוך כזה… זה כבר בהרגל שאנחנו יורדות אחת על השנייה אבל הכל בהומור.
"נשבעת לכן פעם הבאה אני לא אוותר לכן" אמרה לנו
"זה מה שהיא אומרת כל פעם" לחשתי לשחר וניקול, אגם הסתכלה עלי במבט רצחני
"סליחה" מלמלתי, ואז קול הודעה קטע את כל השיחה, חייכתי עליהם והלכתי לצד לראות ממי ההודעה
'את באמת לא זוכרת?' הגל הזה שלח
' מצטערת :( ' שלחתי חזרה
' רוצה להיפגש בפארק עוד שעה? '
'בסדר' שלחתי וכאן נגמרה השיחה, נסענו חזרה הביתה נכנסתי להתקלח והחלפתי לזה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=101587116
כי התחיל להיות קר
"יצאתי" צעקתי בבית, ויצאתי לכיוון הפארק וראיתי את ההוא מהתמונה התקרבתי אליו והתישבתי לידו
"היי" אמרתי , הוא נבהל ואז הסתובב וראה אותי
"וואו את יותר יפה משזכרתי" הוא החמיא לי והרגשתי איך לחיי הופכות לאדומות
"טוב עכשיו רציני, את באמת לא זוכרת אותי?" שאל אותי
"אתה ממש מוכר לי, אבל אני לא ממש זוכרת" אמרתי עם חיוך מתנצל
"זה בסדר, את בטח תיזכרי מאוחר יותר" אמר בחצי חיוך והוסיף "אני גל"
"ליאל" אמרתי בחיוך, המשכנו לדבר ועשינו צחוקים, ממש נהנתי איתו.
"נעשה כבר מאוחר כדי שאני אחזור" אמרתי כשראיתי שהשעה 23:00
"כן, כדי שתחזרי מחר את מתחילה כיתה י"א "
"וואי כן, ויש טוקס שאני משתתפת בו" אמרתי קמה מהספסל
"אני זוכר שהיית בכיתה ח' גם רקדת, ובואי אני אקח אותך" וקם גם הוא מהספסל תפס בידי ומשך אותי למכונית שלו הייתה לו פורש שחורה, טחון, חשבתי לעצמי, הוא פתח לי את הדלת, גם ג'טלמן, אמרתי לו את הכתובת והוא

נסע אליה.
"אתה בצב"א, נכון?"
"כן שנה שנייה"
"שנייה?"
"כן, לקחתי שנה חופש בין הבית הספר לצב"א" אמר ואז הוסיף "את י"א נכון?"
"כן"
"השנה אתם באים אלינו לגדנ"א" (יש הסבר ברציתי להוסיף)
"נכון, אל תעשה לנו את החיים קשים" התחננתי אליו
"אהה, את מהעצלניות אלה?" שאל ואני צחקתי צחוק נבוך
"אבל אם חייבים אני לא עצלנית"
"סבבה, יאללה לכי הביתה מחר בית ספר" אמר בחיוך ובסוף קרץ, נתתי לו נשיקה על הלחי ויצאתי מהאוטו, עליתי למעלה החלפתי לפיג'מה ונכנסתי לישון.
צלצול של השעון המעורר העיר אותי, קמתי בלית ברירה התארגנתי ולבשתי את זה : http://www.polyvore.com/cgi/set?id=80530940
ירדתי לקומה התחתונה הכנתי לי קורנפלקס עם חלב וישבתי לאכול, בדיוק שגמרתי לאכול שמעתי צפירה זו בטח שחר, איזו אירוניה.
לקחתי את הגלאקסי שלי וכסף אני אקנה משהו בקפיטרייה, יצאתי החוצה, ונכנסתי למכונית.
"היי" אמרה שחר שהייתה לבושה כמוני, אני ושחר ביחד בחוג, אנחנו בטבסקו.
"היי, אני רואה שזכרת לבוא בלבוש מתאים"
"כן, זכרתי"
"זה קצת מפתיע, כי את והזיכרון העילג שלך לא כל כך חברים"
"מצחיק" אמרה.
נסענו לבית הספר, ניקול ואגם באות עם רז ועידו, שהם באים לבקר את הבית ספר, זה מה שהם אומרים אבל אני בטוחה שהם באים כדי להשוויץ לי"ב.
הגענו לבית הספר והלכנו למגרש איפה שעושים את הטקס, התארגנו כל הקבוצה וחיכינו שיקראו לנו. אחרי כמה דקות קראו לנו ואנחנו התחלנו לרקוד, הסתכלתי מסביב לראות מי נמצא.
ואז ראיתי אותו.
מה הוא עושה פה?!