הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 17-

לפני שאתם קוראים את הפרק אז אני מוסיפה ליאל עוד אח:
נדב- בן 25 שיער חום בתספורת מארינס, עיניים ירוקות, גבוה, שרירי, סיים צבא, נשוי למיכל
מיכל- בת 22 שיער בלונדיני חלק, עיניים כחולות, גובה ממוצע, רזה, נשואה לנדב
טוב עכשיו לפרק

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

-פרק 17-

'ליאל, מיכל בבית חולים' נדב שלח לי
'מה, מה קרה?'
'היא אמורה ללדת כל רגע, בואי הכי מהר שאת יכולה'
'אני באה' שלחתי וקמתי בזהירות מהמיטה. לבשתי את זה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=104784383
כתבתי לגל מכתב: 'בוקר טוב אהובי, אני הייתי חייבת ללכת אישתו של אח שלי בחדר לידה והיא אמורה ללדת כל רגע, תשלח לי אסמס שתקום, אוהבת ליאל 3>'
יצאתי בשקט מהבית שלהם נעלתי ושמתי במקום מסתור שלהם. נכנסתי לאוטו שלי ונסעתי לבית חולים. אחרי 40 דקות הגעתי לבית חולים והלכתי לקבלה
"איזה חדר מיכל ביטון?" שאלתי את הפקידה
"מי את בשבילה?" שאלה הפקידה
"היא גיסתי" אמרתי
"מחלקת יולדות, קומה 2 חדר 48" אמרה אחרי שבדקה במחשב
"תודה" אמרתי והלכתי לאיפה שהיא אמרה שמיכל נמצאת. כשהגעתי לשם ראיתי שכולם בחוץ
"מה קורה?" שאלתי את רז למה נדב נראה לחץ רצח
"היא בהכנה ללידה" אמר רז בחיוך
"הגעתי בזמן" אמרתי בחיוך, אחרי כמה דקות הרופא יצא מהחדר
"ליולדת יש אפשרות לבחור 2 מלווים, היא אמרה את בעלה נדב, ואת אחותו ליאל ובמידה והיא לא הגיעה אז אורית אמא של בעלה" אמר רופא מקריא ממה שכתב כדי לזכור. נדב הסתובב אלי חייכתי אליו והתקדמנו עם הרופא.
"נדב תירגע, אתה נראה ממש לחוץ" אמרתי לנדב
"אולי כי אני באמת לחוץ, זה הילד או הילדה הראשון או הראשונה שלי" אמר בחיוך
"רגע אתם לא יודעים עם זה בן או בת?" שאלתי, והוא רק הניד את ראשו לשלילה. הכנסנו לחדר לידה
"הגעת" מיכל אמרה לי בחיוך
"ברור שאני אגיע" אמרתי לה בחיוך וחיבקתי אותה. ואז נכנסו המילדות. אני עמדתי בצד אחד של מיכל ונדב בצד השני. אחרי חצי שעה מיכל ילדה
"מזל טוב יש לכם בן" האחות אמרה בחיוך. הם שתפו אותו ושקלו ואז הביאו למיכל. הוא היה כל כך קטן. העבירו אותה לחדר התאוששות וכולם נכנסו. היינו איתה ועם התינוק שעדיין לא החליטו על שם, ככה העברנו את הזמן. הסתכלתי מה השעה וראיתי שהשעה 8 בבוקר ובדיוק קיבלתי הודעה מגל: 'בוקר טוב :) , תמסרי לאח שלך ולאישתו מזל טוב ממני, ואני נוסע היום לבסיס, נתראה בסוף שבוע :*' היום עבר בשיעמום בלשבת על כיסא בבית חולים. כולם הלכו ורק אני נשארתי עם מיכל ונדב, נדב הלך לקנות אוכל בקפיטרייה למטה.
"ליאל יש מצב את שומרת שנייה אליו אני חייבת לשירותים" שאלה מיכל
"בטח בטח" אמרתי היא הניחה לי אותו בעדינות, ואז הוא פקח את עינייו ואני רואה עיניים שילוב של ירוק עם כחול, שילוב של העיניים של נדב ושל מיכל. עשיתי לו כל מיני פרצופים והוא צחק, בדיוק שהוא התחיל לצחוק מיכל ונדב נכנסו, הם הסתכלו איך אני מצחיקה אותו, אחרי כמה דקות החזרתי למיכל אותו וקמתי
"אני הולכת, יש לי מחר בצפר והחסרתי הרבה זמן" אמרתי בחיוך נתתי נשיקה בלחי לנדב ולמיכל ונשיקה קטנה בראש לקטן החדש במשפחה. יצאתי לחניה, נכנסתי לאוטו ואחרי נסיעה של כמה דקות קיבלתי אסמס מניקול 'למה לא באת היום?' ראיתי שהיא כתבה אחרי שהצצתי בטלפון כמה פעמים כדי להישאר מרוכזת בכביש
'אני אדבר איתך אחר כך אני נוהגת' שלחתי לה אחרי שהקלדתי ועצרתי להסתכל בכביש
'טוב' היא ענתה לי, הנחתי את הטלפון בכיסא לידי והמשכתי בנסיעה. אחרי 40 דקות הגעתי הביתה והתקשרתי לניקול.
"הלו?" שמעתי אותה אומרת
"ניקול בא לך לבוא אלי?"
"אני אשמח, רק אם היה לי איך"
"אז אני אבוא אלייך"
"כן, אני מחכה לך" היא אמרה וניתקה. נסעתי אליה וככה העברתי את שאר היום.