הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 14-

-פרק 14-

"לא רומז כלום, את עדיין קטינה"אמר צוחק
"שו קטינה?" שאלתי ויצאתי מהחניון
"קטינה קטינה, את רק בת 17" אמר ואני נתתי לו מבט כועס
"תירגעי אני אוהב אותך כמו שאת" אמר בחיוך וליטף את הירך שלי
"חרמן" מלמלתי
"שו חרמן? חבר שלך חרמן…" אמר כועס
"זה מה שאמרתי" אמרתי לו, הוא שנייה חשב על מה שהוא אמר והבין שאני צודקת ונאנח.
"אז אתה מודה שאתה חרמן עלי?" שאלתי
"איך אפשר לא להיות חרמן על דבר כזה יפה?" ענה בשאלה
"דבר?"
"אישה כל כך יפה" אמר מתקן את עצמו, חייכתי חיוך קטן
"יפה שלי" אמר וצבט לי את הלחי
"אחח, למה זה היה?" שאלתי משפשפת את הלחי
"כי את דורשת שאנשים יחמיאו לך" אמר צוחק
"אני לא דורשת, אני שמחה לקבל" אמרתי בחיוך מתגרה, גל צחק ממה אמרתי. אחרי שעה הגענו לבית שלו.
"אני נוסעת שנייה להביא לי בגדים, בסדר?" שאלתי לפני שהוא יצא מהאוטו
"אני יבוא איתך"
"בסדר" נסעתי לבית שלי, עליתי לקחתי לי בגדים וכל הדברים שאני צריכה וירדתי למטה, נכנסתי למכונית ונסעתי לכיוון הבית של גל. הגענו ואיך שנכנסנו לימור קפצה על גל בחיבוק.
"ילד שלי אתה בסדר?" שאלה בדאגה
"כן אמא, הכל בסדר" אמר בחיוך, ואז אופיר הגיעה משום מקום וקפצה על גל בחיבוק.
"היי קטנה" גל אמר בחיוך
"אתה לא אמור להיות בצבא?" שאלה בקול חמוד
"את רוצה שאני אהיה בצבא?" ענה בשאלה
"לא, אני אוהבת כשאתה בבית" אמרה בחיוך שחשף שורה של שיניים קטנות.
"תראי מי באה איתי" אמר
"ליאלי" אמרה והושיטה את הידיים לכיוון שלי ואני לקחתי אותה מגל
"היי מתוקה" אמרתי בחיוך
"את רוצה לשחק איתי בבובות?" שאלה
"כן" אמרתי והורדתי אותה והיא לקחה אותי לחדר שלה, התיישבתי על הרצפה מחכה שהיא תביא את מה שהיא רוצה שנשחק, היא הביאה את המשחק ושיחקנו

*נק' מבט של גל*

"אני רואה שאופיר מאוד אוהבת אותה" אמא אמרה בחיוך
"לא רק אופיר" מלמלתי בחיוך
"שמעתי נכון?" אמא שאלה
"חח אמא די" אמרתי צוחק
"דיי, הילד שלי מאוהב" אמא אמרה בחיוך ונשקה לראש שלי
"שקט" אמרתי ועליתי למעלה לחדר של אופיר. נשענתי על הדלת וראיתי איך ליאל משחקת עם אופיר. אין ספק שאני רוצה אותה בתור האמא של הילדים שלי אבל אני לא יגע בה עד סוף י'ב. ליאל קמה כדי לעזור לאופיר לסדר, באתי מאחוריה.
"בוו" אמרתי ונתתי לה מכה קטנה בכתף
"גאד" אמרה ואחרי שנייה נפלה על הרצפה.
"פאק"