הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 13-

-פרק 13-

'שלום אני המפקד של גל, את היית הראשונה ברשימת אנשים של גל, רציתי להודיע שהוא נפגע מפיצוץ בטנק שלו, הוא נמצא כרגע בבית חולים רמב"ם, תבואי בהקדם האפשרי' זה מה שהיה כתוב. ניקול הובילה אותי לאוטו נכנסתי למושב ליד הנהג וניקול התיישבה במושב הנהג (למי שלא זוכרת לניקול יש רשיון אבל אין לה רכב) היא כתבה את הקוד ובלי להגיד כלום היא הבינה שהיא צריכה לנסוע לרמב"ם. אחרי שעה הגענו, נכנסנו לקבלה.
"למי את?" שאלה המזכירה
"לגל אזולאי" ניקול אמרה, אני לא יכולה להגיד כלום.
"קומה שנייה חדר 248" אמרה המזכירה. נכנסנו למעלית עלינו לקומה השנייה וחיפשנו את החדר של גל ראיתי שם כמה חיילים הסתכלתי על הדרגות וראיתי כנראה את המפקד שלו התקדמתי אליו עם ניקול
"סליחה אתה המפקד של גל?" שאלתי בנימוס מנסה להשתלט על עצמי
"כן, את בטח ליאל חברה של גל" אמר המפקד
"כן, מה איתו?"
"אמא שלו כרגע בפנים אבל את יכולה להיכנס" אמר
"תודה" אמרתי. נכנסתי לחדר וראיתי את לימור יושבת ליד המיטה שבה גל שכב מלא שריטות וסימנים כחולים והיד שלו הייתה עם גבס, איך שראיתי אותו נפלתי על הרצפה בוכה אחרי שעה שאני על הרצפה קמתי והתיישבתי על כיסא ליד גל והחזקתי לו את היד. לאחר כשעה וחצי שהחזקתי לו את היד הוא לחץ לי על היד וניסה לפתוח עיניים.
"אני אלך לקרוא לרופא" לימור אמרה ויצאה לקרוא לרופא
"גל" אמרתי וחיבקתי אותו
"אח" שמעתי אותו ממלמל
"זה בסדר יפה שלי" אמר בחיוך קטן
"אתה הבטחת שתשמור על עצמך!" אמרתי בכעס
"שמרתי" אמר בפשטות
"זה נקרה לשמור על עצמך?" שאלתי ופתחתי את הידיים כדי שיבין באיזו סיטואציה אנחנו
"כן, אני לא אשם שהיה רימון בטנק" אמר, הסתכלתי עליו במבט כועס הוא גיחך
"בואי" אמר ופינה לי מקום לידו במיטה
"אתה לא מבין איך הדאגת אותי" אמרתי מניחה את ראשי על חזהו
"אני יודע" אמר ונתן לי נשיקה על הראש, אחרי זה הוא הרים לי את הראש וניקה את האיפור שנמרח ונתן לי נשיקה. הייתי צריכה כל כך את הנשיקה הזאת ממנו עכשיו. הוא ניסה להכניס את הלשון נתתי לו ואז נפתחה הדלת ולימור והרופא נכנסו אני וגל התנתקנו מהנשיקה.
"אני צריך לעשות כמה בדיקות ואני צריך שתצאו מהחדר בבקשה" אמר הרופא. יצאתי מהחדר והלכתי לניקול שישבה שם, הלכנו להסתובב בבית החולים בזמן שאנחנו מדברות
"איך הוא?" ניקול שאלה
"הוא בסדר, הרבה שריטות ושבר ביד" אמרתי בהקלה שרק זה מה שקרה
"זה בסדר שאני הלך הביתה?"
"בטח, את יכולה לנסוע במכונית שלי"
"אוקיי וגם ככה אני הולכת לרז, שבוע הבא הוא מתגייס"
"נכון, ואם את צריכה בגדים את יכולה לקחת ממני"
"טוב חיימשלי תעדכני אותי" אמרה נתתי לה חיבוק והיא הלכה. חזרתי לחדר החיילים כבר הלכו ורק לימור נשארה
"לימור תלכי הביתה אני אשאר איתו"
"לא לא זה בסדר" אמרה
"לימור תלכי הביתה תנוחי, אל תדאגי הוא בידיים בטוחות" אמרתי לה
"תודה" אמרה וחיבקה אותי. גל סימן לי לשכב לידו, נשכבתי לידו והוא חיבק אותי מהמותניים ונרדמנו ככה.
קמתי עם כאב גב מטורף כשקמתי הרגשתי שמישהו מצייר לי כל מיני דברים על הבטן, הסתובבתי וראיתי על גל ער חייכתי אליו
"הרופא היה פה קודם הוא אמר שאני יכול להשתחרר היום, והתקשרתי גם אל אמא שלי שלא תדאג ואני אחזור איתך" אמר
"באיזה שעה אתה משתחרר?"
"עוד שעה" אמר. הסתכלתי על שעון השעה הייתה 11 בבוקר. קמתי ממש מאוחר
"למה לא הערת אותי?" שאלתי את גל
"הייתי יותר מידי יפה" אמר בחיוך. אני וגל העברנו את השעה הזאת מהר ויצאנו מבית החולים.
"נקווה שנחזור לפה רק עם דברים טובים" אמר כשהוא נכנס למושב ליד הנהג
"מה אתה רומז?" שאלתי בהרמת גבה
"…"