הגולשת- פרק 9

בכל פעם שניסיתי לעצום את עיניי הן נפתחו מחדש, בכלל לא היה לי שליטה על עצמי. הלכתי לאיבוד בכל פעם שהריח של נייט נשאב אל תוך גופי בכל שנייה מחדש. זה היה ממכר פשוט. ידעתי שמה שאני עושה זה שטות, ראיתי שמה שאני עושה זה שטות, כמו ילדה קטנה הלכת לי נייט. נתתי לעצמי ליפול לרגליו. נבעלתי אל תוך סערה פשוט.
אני נהיית מטורפת.
לפני שאני אעשה עוד שטויות כדי שאני אברח מפה במהירות. התרוממתי מהמיטה, צעדתי כמה צעדים בשקט, השתדלתי לא להעיר את נייט, אני מניחה שככה הוא יבין שזה היה טעות, לא?
התחלתי לאסוף את הבגדים שלי שהיו זרוקים בכל רחבי הסלון, מלבד התחתונים הקרועים שלי, הכנסתי אותך לתוך הכיס האחורי במכנסי, לא משאירה שום זכר לכך שהייתי פה, חוץ מהסלון והמסדרון המבולגנים מדי.
"אלוהים, קים," מלמלתי לעצמי והרמתי את המעיל שלי, שהיה זרוק בכניסת הבית, הנחתי אותו מסביב לכתפיים שלי, הזמנתי את המעלית וחיכיתי.
נשימת הקלה יצאה מפי, ברגע שהבטתי במכוניות הצהבות שנעות מסביבי, האוויר הקריר התנגש בגופי וגרם לי לרעד קטן. סובבתי את ראשי, מביטה מבעד לכתפי, בבניין הגבוה שממולי, שעכשיו אני צריכה להכחיש את כל מה שקרה.
נכנסתי אל תוך המונית שעצרה לי, "כונכנט גרוב, הצד המערבי בבקשה." אמרתי לנהג כשחגרתי את החגורה. הוא החזיר לי הנהון קטן דרך המראה.
הנחתי את ראשי על חלון הראווה והבטתי בכל העצים הגבוהים שנעלמים וחוזרים, הרגשתי את עיניי מתחילות לעצם, ניסיתי בכל כוחי לא לתת לשינה לשלוט בי.
ברגע שסגרתי את הדלת של המונית, מיהרתי לעלות במדרגות ולהגיע למיטה שלי. קברתי את עצמי בתוך המיטה, לא שלטתי בשינה שלי, הכל נהיה שחור ועיניי נעצמו בקלילות.

אחרי מספר צלצולים מהפלאפון שלי, התייאשתי. קמתי מהמיטה, בצעדים קטנים, נתקלתי בכל פעם מחדש בקירות הלבנים שהתחילו להתקלף בדירה שלי, מצמצתי בעיניי וניערתי את ראשי. זין, אני עייפה.
ירקתי את המשכה הלבנה של מברשת השיניים לתוך הכיור ושטפתי את פי. הייתי נראית מותשת, שקיות עיניים אפורות נמתחו מתחת לעיניי השחורות, התלתלים הבהירים שלי התבלגנו בקשר גדול. הגרוע ביותר אלה הסימנים של הג'ינסים שלבשתי ולא החלפתי גם שהלכתי לישון, שהיו מסביב למותניים שלי בצבע אדום.
ניסיתי כמה שיותר לא לחשוב על מה שקרה אתמול, זה היה מבייש מאכזב אבל מהנה.
פשטתי את בגדיי וזרקתי אותם על הרצפה. הנחתי למים הקרירים להציף את גופי, כך שלא נשאר זכר קטן מהריח המענג של נייט שהיה על כל אורך הגוף שלי.
ריח טוב של פסטה התמלא בדירה הקטנה שלי, התקדמתי בהירות אל המטבח, שאני משפשפת את שערי הרטוב ורך בעזרת המגבת ולאחר מכן מעיפה אותו על הרצפה. מיה עמדה ליד השיש, ששערה הקצר והצהוב מונח על כתפייה, היא נעה במהירות בזמן שהיא התחילה לבשל. "אז, איזה פסטה אני מריחה?"

היא הסתובבה לעברי, קמט קטן הופיע בין גבותיה, עיניה הירקות בחנו אותי בכעס והיא נחרה בבוז, "איפה לעזאזל את היית?!"
גירדתי בראשי באימה, "הלכתי לנייט, תפסיקי להיות כל כך בלחץ."
"אני לא בלחץ." היא שילבה את ידיה, ומיד אחר כך היא הפנתה את גבה לעברי והרימה את הסיר לשולחן העץ שלנו."גבינה ופטריות." היא ענתה על התשובה שלי קודם.
יכולתי לראות את הרצון שלה לשאול אותי למה היית אצל נייט, אבל כמו תמיד היא העדיפה לשתוק, כי היא ידעה שאני אתעלם ממנה לחלוטין, והיא צדקה אני באמת הייתי מתעלמת ממנה. זה לא בגלל שלא בטחתי בה, דווקא אהבתי לדבר איתה, אהבתי לדבר איתה תמיד, פשוט כנראה דברים משתנים עם הזמן, לא?
היא הרימה את מבטה לעברי, "בשלל שה כה יתשר, " היא אמרה בפה מלא בפסטה ולא הבנתי דבר ממה שהיא אמרה, אני אפילו לא בטוחה שאלה מילים אמתיות.
"מה אמרת לעזאזל?"
צליל גרגור עמוק בא מהכיוון שלה, שהיא החזירה את מבטה לעברי, "בגלל זה נייט יתקשר."
"לא,הוא לא." שללתי את דבריה והכנסתי לפי עוד מהפסטה הטעימה והחמה.
"בטח שכן, בדקתי בטלפון שלך, הוא לא הפסיק להתקשר כל הבוקר." היא אמרה והניחה את המזלג שלה על השולחן, שהיא טופחת על הבטן שלה ומרפרפת את מבטה לעבר הצלחת הריקה שלה.
נעצתי את עיניי בשלה, בזמן שהפה שלי פתוח, המומה, הייתי פשוט המומה. "מיה, את לא יכולה לחטט לי בטלפון!"
"אני כן," היא אמרה בשילוב ידיים וכיווצה את אפה, "את לא היית פה בלילה, אז בדקתי."
נחרתי ברוגז, "אני לא רוצה מהפסטה שלך עכשיו!" אמרתי והנחתי את המזלג בתוך הצלחת.
"גם ככה הצלחת שלך ריקה." היא מלמלה והרימה את הצלחת שלי ושלה והניחה אותם בתוך הכיור. "שיט!"
נעמדתי במקומי, בחנתי את פניה שהיבטו לעבר התקרה, הפניתי את ראשי לבדוק על מה היא מסתכלת, וקפאתי שהבנתי על מה. אני מאחרת לעבודה. בשעה.
"אני. שונאת. אותך." אמרתי ונשפתי בכל פעם שאמרתי עוד מילה.
לא לקח לי הרבה זמן להתארגן האמת שעשיתי את זה די מהר, בהתחשב בעבודה שבדרך כלל אני מבזבזת את רוב זמני אל בחירת הבגדים. למזלי, נייט ייצר לנו חולצת גופיה למועדון וזה עזר לי יותר בבחירת הבגדים. לבשתי את הגופייה השחורה, מעלייה לבשתי ז'קט בצבע אדום שחור משובץ, וג'ינסים כחולים רגילים. פיזרתי את שערי הרטוב, הרגשתי מין רטיבות על הגב שלי. בזמן שהתקדמתי אל המטבח, נעצתי לעבר מיטה, שראתה טלוויזיה מבט כועס במיוחד, ולקחתי את המפתחות של הדירה.
"אני ממש מצטערת," מיה אמרה לפני שהספקתי להגיע אל הדלת.
הסתובבתי בשילוב ידיים, "שהסתכלת לי בפלאפון, או שלא הודעת לי שאני מאחרת?"
"שאת מאחרת." היא אמרה בחיוך מתוק, "דרך אגב, לקחת את הטלפון?"
"בטח," מלמלתי, הושטתי את ידי לעבר הכיס האחורי, ואז לאחר שגיליתי שהוא ריק. "לעזאזל." מלמלתי בעצבים וחזרתי לחדר שלי. משכתי את הטלפון שלי, שהיה עוד מחובר למטען, והתקדמתי בחזרה ליציאה.
"אין על מה!" מיה קראה בציניות, שטרקתי את הדלת מאחורי.

נעמדתי בכניסה, התור היה ארוך מאוד. גברים בעלי חליפות ומראה ססגוני עמדו לצד נשים עם שמלות ארוכות ויפיפיות. בדרך כלל הייתי רגילה ללקוחות יותר פשוטים, שלבשו חולצות טריקו וג'ינסים, והבנות שלבשו שמלות קצרות וזנותיות. בכל מקרה הקפתי את כולם, ונעמדתי מול סשה. "תכניסי אותי."
"שלום גם לך," היא מלמלה שהיא מכווץ את גבותיה, ומביטה לעבר הגוף שלי, "מה את לובשת?"
שאפתי אוויר בכעס, "אלוהים סשה, השעה שבע בערב, אני מאחרת תכניסי אותי."
כשהיא פתחה את הדלת, עיניי נפערו ופי נפתח. המועדון היה מלא באותם אנשים עם חליפות, רחבת הריקודים שבדרך כלל הייתה מלאה, הייתה ריקה. מהתקרה נפלה מנורה ארוכה עם קריסטלים נוצצים. הרצפה הייתה מבריקה בצבע לבן, שכמה ספות מרופדות הונחו עלייה בסגנון קלאסי. הפניתי את מבטי לעבר הבר, עיניי ננעלו על מרקו. פלטתי גיחוך שראיתי את החולצה המכופתרת על גבו, עם עניבה שמהודקת לצווארו. בכל פעם שהוא מזג את השתייה, הוא הרים את ידו השמאלית ומשך את העניבה בניסיון לגרום לה להרפות.
לא רק הוא היה לבוש ככה, גם שאר המוזגים במועדון, הם היו נראים סקסיים ברמות, אבל מי שיכיר אותם, כמוני, ידע שהם בחיים לא לבשו חליפות טוקסידו שכאלה. המוזגות לא לבשו טוקסידו אלה שמלות קצרות בצורת גופייה, שידעו להבליט כל חלק מהגוף שלהם.
הנחתי את ידי על גבו של מרקו שנכנסתי אל תוך הבר, "מה קורה כאן?"
הוא התיישר בבהלה, "קים!" הוא צעק ואז חיבק אותי בחמימות, "את חייבת שלוש שעות, מיה התקשרה אלי בערב בוכה."
הרמתי את ידי בזלזול, "שטויות."
"שטויות? נראה אותך עוברת את זה.
הנדתי את ראשי בשלילה, "לא הולך לקרות חבר… אתה מוכן לשתף אותי במה שקורה כאן?"
"היום אירוע הפתיחה." הוא הנחית את ידו על ראשי.
ליטפתי את ראשי בכאב, הרמתי את ידי כדי לענות לו, אבל היא נמשכה במהירות. מרקו נופף לעברי בחיוך ציני, והוצאתי לשון לעברו. אפילו לא שמתי לב מי מושך אותי, עד הרגע ששמעתי את הדלת נסגרת מאחוריי.
נייט. שיט.
גירדתי בראשו, בזמן שהוא בחן אותי, עיניו לא נראו אותו הדבר, בדרך כלל יכולתי לראות דרכם הכל, עכשיו לא ראיתי כלום. "סליחה שאיחרתי."
הוא הניד בראשו בגיחוך, כשהוא עובר אותי, נותן לי להריח את הטוב והממכר של גופו. שקית הופיעה מול פניי שידו של נייט מחזיקה אותה. חטפתי אותה, והבטתי בשמלה הלבנה שהייתה בפנים.
"את תראי בה סקסית, אני בטוח בזה." הוא מלמל אל תוך אוזני, ולאחר מכן התקדם לעבר הדלת.
רעד עבר בגופי. נייט לא יסתובב לפני שהוא יצא מהחדר, כך שהוא לא יכול היה לראות את הפנים הסמוקות שלי.
הרמתי את השמלה, "יראו לי את כל הישבן איתה, לעזאזל." מלמלתי לעצמי.

אחרי שנעלתי את הדלת, סיימתי להחליף את הבגדים לשמלה הקצרה שנייט הביא לכל המוזגות. בכל פעם שניסיתי להוריד קצת מהאורך שלה, זה חשף מהחזה שלי, ובכל פעם שהרמתי מהחזה, הישבן שלי הציץ מבחוץ. השמלה הייתה אמורה לתת לי מראה אלגנטי, אך זה לא שינה את העובדה שהמראה הפראי שלי לא נעלם בכלל.
הבטתי בשער הארוך ומתולתל בצבע חום- זהב שהונח על גבי. למרות שלא הייתי מאופרת, שפתיי העבות היו בולטות יותר מכל אישה אחרת שמרחה אודם אדום חזק. עיניי היו בצורה מלוכסנות באופן חתולי וסקסי, והצבע השחור של עיניי נצץ מתחת לריסים השחורים שלי. רגלי היו ארוכות, אבל לא כמו של מיה, למרות שהייתי יותר גבוה ממנה, אבל זה היה בגלל הפלג העליון של גופי. אני חושבת שהדבר היחיד שאני שמחה שקיבלתי מאמא שלי, זה המראה. היא הייתה האישה יפיפייה, חבל שהאופי שלה לא היה כמו היופי.

המועדון המשיך להתמלא, למרות שעדיין הרחבה הייתה ריקה, ורוב האנשים או יותר נכון הגברים דיברו בניהם, שהנשים לצידם מצחקקות, מין צחקוק מרגיז, שגרם לי לרצות להעיף להם מכות.
"בבקשה, עשר דולר מותק." מלמלתי בחיוך ממזרי לעבר הגבר עם החליפה שהבזיק לעברי חיוך שחשף שיניים מבריקות. לא אהבתי את האנשים הלקוחות העשירים שלי, אבל אם כבר אני יכולה להשיג טיפ שמן, למה לא?
הוא מיהר לעמוד והושיט את ידו לאחור ושלף ארנק שחור, שטרות ירוקים נחשפו לעיניי. "תשמרי את העודף, נסיכה." אמר כשהוא מדגיש את המילה 'נסיכה'.
חטפתי את השטרות הירוקים, הוצאתי עשרה דולרים מחפיסת הדולרים שהייתה. הטיפ שנשאר לי בהחלט היה טיפ שמן, שלושים וחמשה דולרים. התקדמתי לעבר הקופסה של מרקו, מיה ושלי, שבה סמנו את הטיפים שלנו. מרקו כבר הספיק למלא את רובה, בזמן שלא הייתי פה.
הנחתי את ידי על הבר, שלקוח נוסף נעמד. הרמתי את ראשי לפנים המוכרות, שהעבירו מבט מרפרף על פניי. זיפיו השחורים הבליטו את עצמות לחייו המוכרות והקשוחות, בזמן שהוא הידק את הלסת שלו. "את לא צריכה לפלרטט עם כל לקוח."
פערתי את פי, "סליחה?"
"סלחתי," הוא חייך חצי חיוך, שפתיו הבשרניות נמתחו, רציתי לעשות להם כל כך הרבה דברים, בינתיים הסתפקתי בלקק את השפתיים.
ניערתי את ראשי שנזכרתי שאני צריכה להמשיך להשיג עוד כמה טיפים, "נייט, אני צריכה להמשיך לעבוד."
"אני יודע."
גלגלתי את עיניי, "אז תפנה את המקום."
"לא."
"למה?"
הוא יישר את גבו, מעביר את ידו בשערו לאחור, "אני רוצה להזמין, את מרשה לי?"
"לא." חייכתי חיוך מזויף.
הוא שילב את ידיו בגיחוך, "איזה מזל שאני המנהל כאן."
"מזל." הרמתי את ידי בזלזול, התכופפתי להרים כוס ארוכה והנחתי אותה על הבר. "מה אתה רוצה, מר. לורן המנהל?"
"שני דברים," הוא אמר והראה לי שתי אצבעות, "הראשון," הוא כופף את ראשו לאוזני, "את תקראי לי נייט, אני אוהבת את הצליל של השם שלי, שהוא יוצא מהפה שלך."
הנחתי את ידי על כתפו ודחפתי אותו אחורנית, "מה השני?"
"מרטיני רגיל." הוא אמר וחיוך נמתח על פניו, "דרך אגב אהבתי את הנעליים שלך."
הרכנתי את ראשי לעבר הנעליים שעל רגליי. זין. שכחתי להחליף נעליים. "שמחה שאהבת." מלמלתי והרמתי את עיניי מהנעליים הצבאיות שלי.
"תודה." נייט אמר ולקח את כוס האלכוהול שהושטתי לו.
שילבתי את ידי ברוגז שהוא לא קם. הוא בכלל יודע כמה טיפים אני מפסידה, לעזאזל? הוא התעלם מהמבטים שלי ולגם לגימה קצרה מהכוס. הנחתי את ידי על זרועו, "אני מפסידה טיפים, אולי תלך."
הוא הניד בראשו כשפניו נראות חושבות, "אולי לא."
אחרי עשר דקות של שתיקה, עצבים, כעס, ומבטים בלתי פוסקים מהצד של נייט, הוא הלך. הרגשתי צליפה קטנה בישבן שלי, והבחנתי את מרקו שנעמד ליד דלת חדר העובדים שהייתה מאחורי הבר, "התחילה ההפסקה."
חייכתי באושר, מודה לנייט על שהוא לקח לי כמה דקות מהעבודה עד שיגיע ההפסקה.
הייתי עייפה כל כך, ועבדתי רק שעתיים, בדרך כלל יש לי אדרנלין, אבל נייט מצליח לסחוט אותו ממני. הרמתי את ידי לעבר מרקו, "איך אתה לא עייף?"
"אני בכלל לא רוצה את ההפסקה, את יודעת כמה טיפים הבנות כאן נותנות לי."
חייכתי לעברו בקריצה, "רוצה שנחזור?"
"אכן."
הוא הניח את ידו על הכתף שלי בזמן שהתקדמנו לעבר הדלת. לפני ששמנו לב הדלת נפתחה וקפצנו שנינו לאחור, לפני שהיא תפגע לנו בפנים, ותהפוך אותו לדף נייר דקיק.
נייט משך את העניבה שלו, לרגע חשבתי שהמבט שלו מכוון אלי, אבל גיליתי שטעיתי כשהוא הניח את ידו על הזרוע של מרקו שעטפה את כתפיי.
"אני צריך את קים." הוא אמר למרקו.
מרקו הנהן, מקרב את ראשו לעברי, "את בצרות."
העפתי לעברו מכה קטנה בראש בזמן שהוא התקדם לעבר הדלת, "חתיכת שמוק." הפניתי את מבטי בחזרה לעבר נייט, "מה אתה רוצה?"
זרועו עטפה במהירות את מותניי, מקרבת את גופי לגופו והרגשתי את הרעד בין רגליי עובר באותו הרגע ששמעתי את הנשימות שלו על פרצופי. לשונו התמזגה עם שלי במהירות, הנשיקה הייתה כל כך פראית, שלאחר רגע, הרגשתי את גבי מופנה אל הקיר, בזמן שרגלי מונחות סביב מותניו של נייט. אני לא יודעת אפילו איך הוא מצליח לשלוט במוח שלי, אני לא יכולתי להתנגד גם אם הייתי רוצה. הרגשתי שוב שאני נכנסת אל תוך המערבולת המוכרת.
העייפות שהייתה בי, נעלמה בשנייה והתחלפה באדרנלין שרק מחכה לצאת מגופי.
ידו העבה של נייט טיילה במורד גבי, עד שהיא הונחה על הישבן. נשימותיו התחזקו אל תוך הנשיקה, זה רק גרם ללהט שלי יותר להתחזק. הנחתי את ידי על צווארו ומשכתי את פיו עמוק יותר אלי.
"שכחתי את המגבת ש.." הקול המוכר של מרקו נשמע מהכניסה והפניתי את מבטי לעבור באימה, בזמן שהוא מחייך.
כתפיו רעדו בזמן שהוא הרים את המגבת שהייתה זרוקה על הרצפה. החצוף הזה צוחק.
"קים את מיוחדת, תודה על הפורנו." מרקו אמר לפני שהוא יצא.
משכתי בכתפיי, "אין על מה."
יש לי יכולת נהדרת להסתיר את הבושה שלי תוך כדי משיכת כתפיים, לפעמיים המזל משחק גם לטובתי. אך את האמת, רציתי שבאותה השנייה האדמה תבלע אותי, תקבור אותי עמוק בפנים, ותשאיר אותי שם במשך כמה דורות.
יד הונחה על כתפי, והרגשתי בין רגליי את זקפתו של נייט, "אני מחכה לך ביציאה האחורית."
אסור לי לתת למשיכה לשלוט בי, אמרתי לעצמי ,בזמן שעשיתי צעד קדימה, מתכחשת לעבודה שאני מתחילה להרגיש רטיבות בין רגליי. "אני עובדת, נייט."
"כן, בשבילי." הוא אמר, הוא הפנה את ראשו מבעד לכתפו, "אני מחכה לך במכונית, אם את לא באה, אז אני ארים אותך."
למה תמיד העולם משחק לטובתו לעזאזל? פעם אחת אני רוצה שהיה לי מזל. כנראה שהמלאך שכותב את הגורל שלי, יודע שעמוק בפנים, אני רוצה ללכת אחרי נייט.

"לאיפה נוסעים?" שאלתי את נייט, שהתיישב לידי במושב האחורי במכונית שלו.
שוב לא האמנתי שאני נכנסתי למצב הזה, לא הפסקתי לחשוב שזה טעות, אבל הגוף שלי פעל לבד. התנגדתי לרגליים שנעו לעבר המכונית אחריי נייט, כשאני מתעלמת מהקריאות של מרקו מאחורי.
הוא הניח את ידו על הירך שלי, מפנה לעברי את עיניו הכחולות- אפורות וגורם לכל הבלבול שלי להתפוגג. "מי אמר שאנחנו הולכים לנוסעים בכלל?"
אחרי שנייה, גבי הונח על המושב ונייט גהר כשהוא יורד לעבר קצה שמלתי ומושך אותה מעליי. נשכתי את שפתיי בהשתוקקות כשפניו של נייט הופיעו מולי, "את חייבת להפסיק לנשוך את השפתיים," הוא לחש בטון קשוח.
הרגשתי את הטלטלה עוברת בגופי למשמע מילותיו, ונשכתי את שפתי שוב.
קמט הופיע בין גבותיו, "את עושה בכוונה."
הנדתי בראשי, "את זה אתה אמרת."
הוא חייך בסקסיות, ומשך את גופי מסביבו, כך שהפעם אני מעליו. תלתליי התפזרו בצבע זהור שהם מונפים לצד, הוא העביר את ידו בניהם, עד שהוא הגיע לצוואר שלי ומשך את פניי לפניו. במשך כמה שניות הבטנו אחד בשני, המבט היה נעול בתוך השקט, וחיכינו שהמשיכה תתפרץ. לא רציתי להיות זאת שתנשק אותו, אבל למרות הכל, מצאתי את עצמי מושך את פיו לפי ומתענגת אל תוך הטעם החמים שהתערבב עם האלכוהול.
ידי טיילו לעבר העניבה שלו לאחר שמשכתי אותה מצווארו, התחלתי לפתוח את כפתוריי החולצה שלך. השרירים על בטנו נחשפו לעיניי שוב, הרגשתי ב-היי רציני, לא יכולתי לשלוט בשום דבר שעשיתי, כאילו הייתי שיכורה אליו.
הנחתי את ידי, מעבירה אותה בין הקוביות הקשחות שעל בטנו.
נייט ישר את גבו, "אני אוהב שאת נוגעת בי," הוא לחש ונישק את צווארי, "אבל אני יותר אוהב לגעת בך."
אלוהים, איך הוא מצליח לגרום לי לחום ולהט יותר ויותר רק בעזרת מילים?
משכתי את אוזנו לעבר פי, "אני אוהבת את הידיים שלך עליי."
שוב, נייט הפתיע אותי, כששנייה אחריי הייתי מתחתיו, הוא פתח את רוכסנו וזרק את מכנסיו על הרצפה.
ידיו פתחו את החזייה מתחת לגבי ולאחר מכן משכו את התחתונים מגופי.
הוא שיחק עם הדגדגן שלי בעזרת ידו בזמן שטחב את פיו בתוך השדיים שלי, הנחתי את ידי על שערו. "נייט."
הגוף שלי התקשח בכל פעם שהרגשתי אותו נגדי, הרגשתי נתונה לשליטתו והאמת שאהבתי את זה.
הוא מחץ את שפתיו תחת שפתי, לשונו נדחסה אל תוך פי בזמן שהתנשמויות בלתי פוסקות יוצאות מפי שהוא ממשיך לשחק בדגדגן. הרגשתי את גופי מתפתל, כדי למצוא את היציבות שנדרשה לי, אחזתי עם ציפורני בכתפיו הקשוחות.
הוא גהר מעלי בכאב, "את משתמשת בגלולות?"
הנהנתי לחיוב, "יופי, אבל נשתמש בקונדום, עד שנבדק אצל הרופא."
התעלמתי מהעובדה שהוא רמז לי , שאנחנו נמשיך לעשות סקס במשך הזמן הקרוב. הייתי צריכה לקום וללכת, אבל אני לא אצטער עכשיו.
צווחה נפלטה מפי בצליל גניחה. תפסתי בגבו של נייט בחוזקה. שאני מרגישה את הטלטלה שעברה בגופי.
הוא נכנס ויצא, שוב ושוב בקצב מהיר, שמדי פעם הוא דוחק את עצמו ויוצא.
"תגמרי בשבילי," אמר והתכופף לעבר אוזני, שלאחר מכן הוא נושך את התנוך שלי בפראיות. "קדימה, סקסית שלי."
סקסית שלי, שנאתי את העובדה שהמילים שלו גרמו לכל גופי להתפתל, אבל אני לא יכולה להכחיש שאהבתי לשמוע אותן. הוא באמת גרם לי להרגיש סקסית, גם אם לא הייתי באמת, הייתי מאמינה לו. העובדה שהוא בעצמו שופע מסקס אפיל לא מציאותי, רק מחזקת כמה שהמילים שלו הן בעלות משמעות עבורי.
הוא הרים את רגלי מלעלה ודחף את עצמו יותר בחוזקה, "נייט…" מלמלתי באיטיות תוך כדי גניחה.
האורגזמה יצאה ממני במהירות.
אחרי שסיימנו להתלבש, נייט הציע שנלך לדירה שלו, הנהנתי לחיוב בהסכמה וחגרתי את חגורתי. אחרי סקס כזה, הייתי אמורה להיות עייפה, אבל את האמת שזה רק גרם לי להיות מגורה יותר, ולא רציתי להפסיק.
צלצול טלפון נשמע מהכיוון של נייט בזמן שהוא הרים את הטלפון, הוא ענה במהירות שראה מה כתוב על צג הטלפון.
"לני, התגעגעתי נסיכה שלי," הוא אמר ועיניו התחילו לזהור, "כן, אוקיי.. אני כבר בדרך, אוהב אותך."
הוא ניתק את הטלפון, מיהרתי להניח את ראשי על חלון הזכוכית של המכונית, התעלמתי מכאבי בטן האיומים שבערו מתוך גופי. לני זה שם מכוער לבת, חשבתי כשאני מנסה להתנחם בעובדה. בעצם, למה אני בכלל צריכה לנסות להתנחם? אנחנו לא זוג, אנחנו לא נהיה.
ידו הקשוחה הונחה על כתפיי, "אני אוריד אותך בדירה שלך, זה בסדר?"
"בטח." מלמלתי לעברו בחיוך.
הוא גיחך והניח את ידו על ההגה, "אל תראי כל כך מבואסת, מותק."

לא רציתי בכלל לדעת איך אני נראית שיצאתי מהמכונית, ניחשתי לבד כבר. כמו זונה. הרגשתי כמו אחת כזאת. לא בגלל שאהבתי אותו, פשוט התאכזבתי מעצמי. לא רק מעצמי, התאכזבתי גם בשביל אבא שלי, מה הוא היה חושב אם הוא היה רואה אותי ככה? בטח הוא היה מסתכל לעברי עם המבט המודאג שלו, כשעיניו האופרות נראות כלבנות לצד השמש. הוא בטח לא היה אומר כלום, הוא היה נותן לשקט להעביר לי את הצער, את האכזבה. לפעמיים הייתי רוצה שהוא יצעק כמו כל הורה, הוא פשוט היה שונה. הוא לא היה צריך מילים כדי להראות לי אכזבה.
פלטתי צווחה שהבטתי בבחורה שערה השחור מכסה את פנייה, שהיא משלבת את זרועותיה בין רגליה, "אלנה?"
היא הרימה את ראשה, חושפת לעברי עיניים אדומות ולחיים שמכוסות במים מלוחים, "לוק," היא פלטה בשקט.

התיישבתי לידה, משכתי את ראשה על החזה שלי, "מה קרה?"
"אני," היא התחילה ונקטעה שגוש דמעות נוסף הופיעה מענייה.
התפללתי בתוכי, שלוק לא יעשה איזה שטות שתהרוס איתה הכל. העברתי את ידי בשערה החלק, "את מה?"
"ב.. בהריון." היא יישרה את מבטה לעברי, "הוא נעלם שאמרתי לו את זה, הוא סיפר לי שהוא פוחד מכל הקטע של משפחה, אבל לא חשבתי שהוא יברח."
אוי, אלוהים אדירים, איזה אח יש לי.
"אלנה, אני ולוק האחרונים שנשארו במשפחה, מלבד אח של אבא שלי." ניגבתי את דמעותיה, ומיהרתי לחבק אותה, עטפתי את גופה הקטן, שאני מרגישה את דמעותיה על כתפיי "אני יודעת שהוא יצא זין,"
היא גיחכה לצווארי, "מסכימה."
תפסתי בכתפייה, "שתינו יודעות שלוק לא יוותר אלייך."
"אז איפה הוא?" היא שאלה ונגבה את דמעותיה.
נעמדתי במקומי והושטתי את ידי כדי לעזור לה לקום, משכתי את גופה כלפי מעלה והיא נעמדה כשהיא מנערת בגדיי. משכתי את כתפיי , "הוא כנראה הלך לבקר את המשפחה שלו, זה לפחות מה שאני הייתי עושה."

לא הפתיע אותי לגלות שצדקתי, שראיתי אותו עומד מול האבן המוכרת, שעד לפני חמש שנים נהגתי לבוא לפה בכל סוף שבוע. לא היה אכפת לי, אם רק אני פה, רק רציתי להיות קרובה אליו.
אלנה רצתה לבוא איתי לשם, הסברתי לה שהפעם היא לא זאת שצריכה להיות לצידו, כי היה לה קשה להבין. היא לא באמת יודעת הרי הכל, גם אם הוא סיפר לה, אי אפשר לדעת מבלי לחוות. היא לא חוותה דבר כזה, היא לא יכולה.
"אני הולכת להיות דודה, ואתה בורח כמו תינוק?" אמרתי בשאלה, שגבו מופנה כלפיי.
ברגע שהוא הסתובב רציתי שהוא שוב יפנה את גבו לעברי. עיניו האפורות הבריקו בצבע שנראה כמעט לבן מבעד לדמעות שלו. לא יכולתי שלא לחבק אותו.
הוא קבר את ראשו בצווארי, "אני לא יכול לעמוד בזה, קים."
שוב, הרגשתי את אותו המגע של הדמעות הרטובות על הכתף שלי. "אתה לא עמדת בזה פעם אחת, תוכיח לאבא, לקיילי ולי, שאתה יכול. שאתה מסוגל לבנות לך חיים מעל הפחד."
"אני לא רוצה לאבד אותה, אבל אני אאבד אותה, אף אחד לא נשאר לנצח." הוא אמר, חוזר על אחד ממשפטיו של אבא, למרות שהכוונה של אבא הייתה שונה לגמרי.
תפסתי בפניו, "שנינו יודעים למה אבא התכוון."
הוא הניד בראשו, "ושנינו מאמנים בכוונה שונה."
לא יכולתי להכחיש את העובדה שהוא צדק, כי גם אני האמנתי בזה. "אז, אתה יודע מה אנחנו צריכים לעשות?"
"לא," הוא משך בכתפיו.
הנחתי את ידי על כתפו, "אנחנו צריכים לנצל את כל הזמן שיש לנו , אחרת…"
"אחרת הנצח יגיע." הוא אמר וסיים את המשפט של אבא.

בזמן שהבטתי בלוק רץ אל אלנה ועוטף אותה בחיבוק חמים, ידעתי שגם הנצח שלי יגיע לסיימו. ידעתי שבסוף הכל ייגמר, רציתי להאמין שאני צריכה לנצל כל דבר בחיי, אבל משום מה לא הצלחתי. לוק צדק, אני לוקחת את המשפטים באופן אחר, בדיוק כמוהו. ההבדל היחיד ביני לבינו, הוא בעצם שלוק נתן לאנשים להתקרב אליו. אני לא, כי אני לא רוצה לדעת מהי ההרגשה בנצח שלהם יגיע לסיימו.