הגג

הגג:
"את יודעת לחייך גם?" שומעת קול, אך הקול הזה מוכר לי מסתובבת ורואה את טום.
"מה אתה עושה פה? "למה הוא פה, רק רציתי להיות לבד עם עצמי למה הוא פה, אולי הוא בורח מכל הבנות מכיתה שלי? חושבת לעצמי. "רציתי קצת שקט, הבנות משגעות אותי" הוא משיב," אוקיי" אני אומרת. הולכת לצד השני של הגג נשכבת על הרציפה ומביטה בשמיים, עוצמת את עייני לכמה רגעים כאשר פותחת אותם רואה את פרצופו של טום, "למה אתה בוהה בי?" אומרת "חשבתי שנרדמת.." הוא משיב, הוא בחור מוזר וקריפי מבחורים כאלו כדי לי להתרחק חושבת לעצמי. "אפשר לשבת לידידך "הוא שואל אני מתרוממת "לא" מגיבה לו הוא נראה כאילו קיבל חץ בלב. הוא נראה עצוב למה הוא עצוב, איזה בחור.." בסדר" מגיבה אחרי כמה רגעים ארוכים, הוא נראה שמח יותר אבל למה הוא רוצה להיות בקרבתי אולי הוא לא הבין זאת נכון. הוא מתיישב ליידי ומתסכל על עבר "השמיים השמים יפים נכון?" הוא שואל "כן הם ממש יפים "מחייכת לעצמי משיבה לו, הוא מסתכל למשך כמה דקות עלי "למה אתה בוהה בי "שואלת אותו "כי את חייכת כשהסתכלת בשמים." אני מתרומת "השיעור הולך להתחיל ,אני הולכת לכיתה" אומרת. מתקרבת לדלת אך נראה שהוא לא ממש שם לב שאני הלכתי. יורדת מהגג וחוזרת לשמוע את קולת הילדים אשר משמעים כל כך הרבה רעש שומעת בין הרעש קולות שונים שומעת צחקוקים ,בכי וצעקות, ולכל ילד לפחות חבר אחד שבסופו של דבר יעזבו אותם נכון? חושבת לעצמי. מגיעה לכיתה ורואה את אותן חבורת נערות אשר נעצו בי מבטים כאשר טום בא לדבר איתי, הנערות האלו ממשיכות לנעוץ בי מבטים. אני מתיישבת בשולחני ובוהה "בנוף", הבנות קמות ומתקדמות לעברי והנה זה מתחיל אומרת לעצמי הן עוצרת ליד שולחני. "את הילדה שאיחרה "אומרת אחת הילדות "את הילדה שמאוהבת בטום" אני אומרת, הילדה עומדת בשוק בפה פעור, עוד שניה זבובים יכנסו לפיה. חולפים כמה שניות עד שהצבע חוזר לה לפנים, "אף אחד לא יכול להתקרב לנסיך, זאת הזהרה " היא אומרת "יש נסיך בבית ספר?" מגיבה לה, היא מתעצבנת נראה שהיא הופכת לאדומה כמו לבה. "לטום" היא אומרת בקול שאני בתוכה ששמעו בכל בית ספר.
הצלצול מצלצל והשיחה בינינו נקטעת. סוף סוף השיחה הזאת נגמרה כולם בבית הספר הזה כל כך מוזרים אני באמת לא מבינה אותם. הומרה נכנסת ואנחנו מתחילים ללמוד.
במהלך כל השיעור הסתכלתי על החלון, צפיתי באותה ציפור שנשארה לבד ללא מטרה ולעולם לא תחזור ללהקה. לפתע אני רואה ציפור נוספת.
שני הציפורים עפים להם יחד על עבר השמש. חיי אף לא היו כמו חייה של הציפור הזאת אני אהיה הציפור אשר כולם עוזבים שוכחים ממנה אני היה רק אני לבד. "רוני !"מעירה אותי המורה מפנטזיה עצובה שלי, מסתכלת לעבר המורה "תקראי בבקשה את הטקסט." אני מסתכלת עלייה בצמצום עיניים המורה נושפת אנחה, "עמוד 124 שורה שלוש." אני פותחת את הספר ומקריאה, כל הילדים מסתכלים עלי. השיעור נגמר, המורה קוראת לי לעבר השולחן "כעונש על כך שלא תפקדת בשיעור את תישארי עד שש בערב לכי לכתית שפות" אני מסתכלת במבט מבואס והולכת לחדר שפות. איפה זה חדר שפות ,ומה עשיתי שאני צריכה להישאר בבית ספר עד שש אומרת לעצמי, אחרי רגעים שלדעתי נמשכים כנצח אני מוצאת את חדר שפות אני פותחת את הכיתה ורואה את טום בוהה בחלון, הוא מפנה את מבטו אלי ונראה מעט מבולבל . אני נכנסת לחדר שפות ומתיישבת הרחק ממנו, בוהה בשולחן שלפני. טום מתקרב אלי ותן כמה רגעים נמצא לפני שולחני. למה תמיד הכול קורה לי חושבת לעצמי. מפנה את מבטי אליו, "אתה רוצה משהו?" טום מתיישב בשולחן שלפני "איך הגעת לעונש ?"הוא שואל, למה הוא רוצה לדעת את זה.. "זה לא עינייך "אני מגיבה . הוא נראה דיי עצבני אני באה לשואל אותו עם הוא בסדר אך מתחרטת ושותקת. טום מסתכל עלי כמה דקות אבל אני מרגישה ששנים אשר הוא מסתכל עלי, "טום תפסיק לבוהה בי" אני אומרת לו.. "משעמם לי אין לי עוד דבר לעשות" הוא משיב. האווירה נהיית מתוחה אולי כדי שאגיד משהו חושבת לעצמי. "טום מה אתה עושה פה?" שואלת טום מסתכל עלי בחיוך ואומר" זה לא…"עוצר את עצמו וממשיך "אני נרדמתי בעליית הגג וכשהתעוררתי ראיתי את המורה כועסת אלי," הוא אומר.
שמה את ראשי על השולחן וחושבת שאימא בתוך תתחרפן מזה וגם לא הודעתי לה. אחרי כמה רגעים מרגישה יד חמה מלטפת את ראשי ושערי.