'הבת של…' / פרק 2

נכנסתי לכיתה שלי התיישבתי בשולחן באמצע הכיתה, השנה זה יהיה שונה אני לא אהיה ביישנית כמו שהייתי אז, פה אף אחד לא מכיר אותי יש לי הזדמנות להשתנות…
"ילדה את יושבת לי במקום" שמעתי, הרמתי את ראשי מהפלאפון, אוחח זונה, לא היה לי כוח אליה.
"אוקיי" חייכתי אליה
"מה אוקיי, חח תראו אותה חדשה" גיחכה
"מה את בת שנה מה זה מקומות קבועים?" התעצבנתי, השנה אני חייבת להיות עם ביטחון ולא לפחד.
"כן אני בת שנה עכשיו קומי" אמרה
"אוחח זונה"מילמלתי, עברתי למקום אחר ליד איפה שישבתי
"היי" שמעתי מישהי
"גם לך התיישבתי במקום?" התייאשתי
"לא מה יש לך? באתי להכיר אותך" חייכה, היא נחמדה
"אה סליחה פשוט הילדה הזאת זונה" הצבעתי על אותה אחת ממקודם
"אה לין" השפילה את ראשה
"קרה משהו?" שאלתי
"זאת בת דודה שלי אבל זה בסדר אנ ירגילה וגם ככה אני לא מתה עליה" אמרה
"אהה אממ סליחה" התביישתי
"חח עזבי שטויות בואי אני יראה לך את הבית ספר" הושיטה לי את ידה, נתתי לי את ידי ונעזרתי בה כדי לקום, כןכן עצלנית 0__0.
"אממ מה עוד לא הראתי לך?" שאלה את עצמה "אה כן המחששה" סיננה
"בואי" אמרה לי בקול ומשכה בידי לכיון המחששה
"וזאת המחששה" חייכה, עיניי נתקעו על אחד הוא היה נראה מיוחד כזה, אני יודעת שאמרתי שאני משתנה אבל ביטחון כדי לדבר איתו עדיין לא.
"היי יפה" הרגשתי נשימה על צווארי
"אמאא" נפלטה צעקה קטנה מפי
"הבהלתי אותך?" חייך, גם הוא היה נראה לא רע
"כן טיפה אבל שטויות" חייכתי בחזרה
"אז, את חדשה פה?" שאל
"כן" עניתי
"באיזה כיתה?" שאל שוב
"י ואתה?" עניתי ושאלתי
"יב" חייך
"היי נוי" שמעתי
"היי עומר" עניתי בייבוש, חיפשתי את עדן, היא ממש חמודה ונראלי שהיא תעזור לי להתחבר לאנשים מהר
"עדןן בואי צריך ללכת לכיתה אנ ילא רוצה לאחר ביום הראשון שלי" צעקתי לה, היא ישבה במחששה ליד מישהו שעישן, ברגע ששמעה אותי קמה אליי.
"הופהה מי זה?" שאלתי, היא הסמיקה ממש
"חבר שלי" ענתה וצחקה
"חתיך" הסתכלתי עליו
"חבר שליי" דפקה לי מרפק והדגישה את השלי
"חח אני צוחקת" התקדמנו לכיתה
"עדן למה את מאח?" התחילה להגיד המורה ונעצרה שראתה אותי אחריה
"היי מתוקה את הילדה החדשה?" שאלה
"כן" עניתי והפעם בביטחון
"תלמידים תכירו זו נוי והיא תלמד איתנו, ספרי לנו על עצמך" אמרה
"טוב אז אני נוי בת 16 עברתי לפה מבאר שבע ונראלי שזהו" עניתי וחייכתי, לא רציתי להגיד דביר נכון
שמתישהו הם ידעו על זה, בינתיים הם לא חייבים.
"את ממש מוכרת לי" ילדה צעקה
"אומייגדד את דוגמניית באמריקן איגגלל" התרגשה אחת מבנות, אוףף עם זה, גם פה אני מדגמנת כבר אין לי כוח לחיים האלה. פשוט חייכתי אליהם.
"מה את מתרגשת כולה דוגמנית" החזירה לה לין הזאת
'כן' 'נכון' 'סתומה' השפוטות שלה נראלי.
"שקט שיהיה פה, נוי שבי ליד עדן" אמרה לי המורה, התיישבתי ליד עדן והתחלנו בשיעור
"משעמםםם" העבירה לי עדן שתק בשיעור
"ממש" כתבתי לה, שיעור עברית איזה שעמוםם.
אהה תקשיבי יש היום מסיבה בא לך לבוא?" שאלה
"אצל מי?"
"אצל ידיד שלי" לחשה לי
"לא נעים שאני יבוא, אני לא מכירה אותו" החזרתי
"בקטנה את יודעת כמה אנשים יהיו שם חצי מהם הוא לא מכיר" צחקה
"יופי את באה" אמרה לי
"חח טוב" צחקתי "איפה זה אבל?" הוספתי
"איפה את גרה? אני יבוא אלייך ונצא משם" אמרה
"אבן גבירול 9" עניתי
"דיי תשבעיי" צעקה פתאום
"שתקי אהבלה אנחנו באמצע שיעור" לחשתי לה, המורה הסתכלה עלינו כועסת וחזרה ללמד
"אנחנו שכנות אחותייי" התרגשה
"אז נתארגן ביחד?" שאלה, הינהנתי.
"אהה נוי שני החברה הכי טובה שלי לא באה היום היא תוכל לבוא גם? היא גרה מולנו" שאלה
"ברור המסיבה מתחילה בעשר נכון? יופי אז תהיו אצלי ב8" שאלתי ועניתי לעצמי
"סבבה" ענתה
היום נגמר, עדן הכירה לי עוד אנשים גם בנים וגם בנות, חמודים.
חזרתי הביתה…