הבת של השטן פרק 15 ^_^

"תגיד מה הבעיה שלך ?" שאל ריין שנכנס פתאום לשירותי הבנים . דיוויס לא ענה ,הוא רק הביט בו בפנים חתומות .
"תענה לי .מה הבעיה שלך ?" דרש ריין לדעת .
"אני לא מבין על מה אתה מדבר " אמר דיוויס בפשטות .
שקט .נראה שריין שוקל את דבריו . ריין פחד זה בטוח הוא לא רצה להתחיל מריבה עם דיוויס הוא ידעה שזה לא יגמר טוב .
דיוויס נשם עמוק .גם הוא לא רצה לריב עם ריין אבל זה היה בילתי נמנע .
שמונה …. תישעה ….. עשר …. ספר דיוויס במוחו .
"תשמע אני לא מבין על מה אתה מדבר .תסביר לי מה אתה רוצה " דיוויס התאמץ לשמור על קול רגוע. הוא לא רצה לכתוף עד התקף זעם בבית הספר ,פעם אחת באמת הספיקה לו .
"מה היו המבטים האלה במסדרון ? אני עושה משהו לא בסדר " שאל ריין בתמימות .
"למה אתה חושב ככה ?" שאל דיוויס .ריין לא היה טיפש אבל לפעמים הוא לא שם לב לפרטים הקטנים . דיוויס רצה שעכשיו הוא יגיע לעובדה שהוא עושה משהו לא בסדר . ששהוא מתחיל עם מי שדיוויס רצה להתחיל איתה .שהוא לא שם לב לרגשות של החבר הכי טוב שלו (קיצ'י ככול שזה יהיה).
"כמו שאמרתי כבר ,במסדרון הסתקלת עלי ועל אבריל מוזר .מה עובר עליך ? אף פעם לא היו לך בעיות עם החברות שלי " אמר ריין .
לפעמים הוא כל כך טיפש ,חשב דיוויס .
"אין לי בעיה עם אבריל " אמר בנימה סתמים אך מתוחה .
"אז … יש לך בעיה איתי ?" שאל .
בינגו .
"אין לי בעיה איתך אבל אתה צריך לפתוח את העיניים שלך לפעמים במקום להיות מרוכז בעולם הקטן שלך " אמר דיוויס .הוא הרגיש שהוא פוגע בריין אבל הוא באמת ניסה להיות סבלני זו לא אשמתו שריין כל כך איטי ,נכון ?
"אחי הכל בסדר ?" והינה זה קרה ריין הביט בו כאילו הוא איזה משוגע . ממש כמו שקרה בפעם הקודמת .
"הכל בסדר איתי 'אחי ' אני פשוט רוצה שתתחבר למציאות " אמר דיוויס . פתאום הוא הרגיש שחם לו. הוא הרגיש שהוא חייב לצאת החוצה ,למקום שקט ומבודד או שהוא ירביץ למשהו .
'עדיף להוציא את העצבים על עז או אבן מאשר על יצור חיי ' הדהד קולה ורך של הפסיכולוגית של בית הספר .
"אני …." דיוויס בלע רוק בכבדות " אני חייב ללכת " אמר העולם התחיל לקבל צורה מוזרה .כל הצבעים התערבבו לנגד עיניו ושום דבר לא נראה הגיוני .
"אני יעזור לך אחי " אמר ריין והניח את ידו על כתפו של דיוויס .
"אל תיגע בי " אמר דיוויס ושמת את ידו של ריין .
"לקרוא לעזרה ?" שאל ריין בתמימות טיפוסית .
"עזוב אותי אני לא צריך אותך " צעק דיוויס ויצא מהשירותים בריצה .
דיוויס הרגיש רע אחרי שיצא מבניין בית הספר והגיע אל עץ שהיה לא רחוק מהדלת האחורית .
הוא הרגיש את הרוח מלטפת את פניו ומעיפה קלות את שיערו .
הוא ידע שריין רק ניסה לעזור וזה עד יותר הכעיס אותו . למה ריין לא היה יכול פשוט לכעוס עליו וזהו ,ככה הכל היה הרבה יותר קל .
אבל ריין לא היה עושה את הוא חבר טוב מידי . הוא מכיר את בעית הזעם של דיוויס .זו לא אשמתו שאבריל נמשכת אליו או שהוא הפגין ביטחון וג'לטלניות בזמן שדיוויס רק שתק .
דיוויס בסיט בשמיים שהיו כחולים ללא עננים כשהוא הביט בהם ככה הוא הבין מה הוא צריח לעשות. אפילו שזה לא היה הצעד הכי טוב עבורו .