'הבת של…' / הקדמה

אוקיי אני מנסה סיפור חדש שאולי יהיו כאלה שיאהבו אותו יותר.

"נוי?" צעק לי אבא מהקומה למטה
"מה אבא?" השבתי
"רדי ותקראי לאחיך ואחותך אני צריך לדבר איתכם" אמר
אוחחח אינלי כוחח.
"עומר?" דפקתי על דלת חדרו ונכנסתי
"מה את רוצה קרצייה?" שאל
"שתוק ורד למטה אבא צריך להגיד לנו משהו" קבעתי ויצאתי מהחדר שלו
"אגמי בואי יפה שלי אבא צריך לספר לנו משהו" אמרתי לה
"יאללה" חייכה
"אבא איפה אתה?" שאלתי בקול כשראיתי שהוא לא היה בסלון
"אני במשרד בואו" צעק
"כן אבא?" שאלתי
"תתחילו לארוז מזוודות עוד יומיים אנחנו עוברים לגור בחיפה" אמר
"טוב" אמרתי ויצאתי
"רגע נוי תעזרי לאחותך לארוז" קרא לי
"טוב אבא" אני ואגם עלינו לחדרים, עומר נשאר במשרד של אבא מתווכח איתו שהוא לא רוצה לעבור.
——————————————————————————————————————
אוקיי, יכול להיות שלא הבנת מי אני, אז ככה אני נוי בת 16 יש לי שיער שחור ועיניים כחולות, העיניים זה הדבר שאני הכי אוהבת בי, גוף? בואו פשוט נגיד שאני מדגמנת, אני לא אוהבת את זה ולא שונאת את זה.
לא משוויצה בזה בכלל, אמא שלי נפטרה בלידה של אחותי הקטנה אגם.
עומר- אח שלי הגדול בן 17 אנחנו לא ממש בקשר של אחים, הוא לא מהאחים האובססיבים האלה שכל הזמן דואגים לאחותם הקטנה, הוא בקושי מכיר אותי, אני לא מספרת לו כלוםם וזה לא מפריע לאף אחד- חוץ מלאבא.
אגם- אחותי הקטנה בת 12, חולה עליה נסיכה קטנה הילדה הזאת, אני כמו אמא בשבילה אני קונה לה בגדים עוזרת לה בשיעורים היא מספרת לי הכל, בקיצור כמו אמא קטנה.
אבא? אבא שלי הוא יעקב דביר, איש העסקים הכי מצליח בבאר שבע, כסף לא חסר לנו ואני? שונאת את זה אבא כמעט לא בבית ואנחנו לא מעניינים אותו, חברות? אינלי ממש, יש לי חברה אחת החברה הכי טובה שלי והיחידה שאמיתית- קים היא מדהימה באמת, כל השאר סתם דפוקים, כולם קוראים לי הבת של,
כולם חושבים שיש לי חיים זהב וגדלתי עם כפית של כסף בפה אולי זה נכון אבל אני לא אוהבת את זה אף אחד לא מתקרב אליי כי חושבים שאני יותר מדי מפונקת, סוג של שונאים אותי על משהו שאני לא אשמה בו אני פשוט שונאת החיים שלי 'מפונקת' 'לקקנית' 'שחצנית' 'סנובית' זה המילים שאני שומעת כל הזמן ואני שונאת את אבא שלי על זה, למרות שאני יודעת שהוא רק רוצה שיהיה לנו טוב, אני לא אוהבת את זה…