הבריחה# פרק 1

אוקיי אז אני רוצה לפרסם סיפור שהוא כמעט גמור שעשיתי ממזמן ורק עכשיו מצאתי על הדיסק און קי :) מקווה שיהיו תגובות :) ♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

" בואו נראה חדשות.. אולי נראה את מרי שם" אמר בריאן. גלגלתי את עיני והוא צחק .
" איך נראה טלוויזיה? חוץ מזה הם מדברים ממש מהר ולא מבינים כלום שם, אה ושכחתי את הפרט הכי חשוב שאין לנו טלוויזיה!" אמרתי במהירות.
" העיקר את אומרת שהם מדברים מהר. טוב שימי את הפאה והעדשות ונלך." הארי צחק והקול העמוק שלו הדהד בסמטה החשוכה שבה ישבנו. נאנחתי, שמתי את הפאה עם השיער הקצר והחום. לבשתי מכנס בויפרנד בצבע שחור עם חולצה של בנים. ואת העדשות השחורות במהירות. הסתכלתי על עצמי בשברי זכוכית שהיו שם באזור וראיתי את עצמי. נראיתי כמו מישהו אחר. זה מדהים מה הבנים האלה מסוגלים לעשות בשביל להרוויח כסף אבל האמת שאני גם מקבלת כסף אז לא אכפת לי.
" אפילו כמו בן את כוסית אש.." אמר הארי אך קטעתי אותו
" בריאן , הוא מעצבן אותי" אמרתי ורכנתי לנשק אותו. אני מתה על הבחור הזה.
הלכנו בשקט מן הסמטה לעבר חנות הטלוויזיות. הפאה ממש הציקה לי אז הורדתי אותה והבנים לא שמו לב. אחרי כמה דקות הייתי שקועה בטלוויזיה והרגשתי יד קרה מונחת על כתפי. הסתובבתי ישר והנפתי רגל לבעיטה אך האיש שעמד שם תפס אותה בחוזקה.
הבנים התנפלו עליו אבל הוא הדף את כל מכותיהם וכמה בחורים אחרים עם החליפה שעמדו שם אזקו אותם והכניסו אותם לתוך ניידת.
" מרי!" בריאן צרח. התחלתי לבכות ולהכות את האיש . הוא הרים אותי ודחף אותי בגסות לתוך מכונית שחורה ומהודרת. עכשיו ידעתי שהם ממשמר הארמון ונפלו פני.
" את כל כך השתנית" אמר האיש השנוא. הוא קשר את רגלי לרגלי המושב של המכונית ואת ידי בחבל לדבר הזה שבו מחזיקים שנוסעים מהר מעל החגורה.
" אני נשבעת שאתה תצטער על זה חתיכת חלאה מסריחה תקולל אתה וכל החברים שלה בקללת מוות" אמרתי בכעס. הוא הופתע מאוד ומשקפיו השחורות הורדו. הוא הביט בי במבט חודר
" את לא באמת מתכוונת לזה נכון? " הוא קרץ . הפניתי את מבטי אל ידי שאותם כבר לא הרגשתי.
נכנסנו בתוך שער ענק לתוך גנים יפים. הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ מכעס ולצרוח צרחה שתרעיד את כל האדמה ותגרום לה לקרוס לאט לאט על כל התושבים ועלי ראשונה.
נעמדנו מול ארמון גדול. הם הוציאו אותי מהאוטו והורידו לי את האזיקים מהידיים. נשמתי לרווחה והוכנסתי בגסות לתוך אולם ענק שבו היה כיסא מלכות ועוד כמה כיסאות קטנים יותר. שם ישבה המלכה ועל ידה המלך. לידם ישבו עוד שני בנים שנראו יותר גדולים ממני. לאחד גם היה שיער ג'ינג'י כמו שלי ועיניים כחולות כמו שלי. הוא היה גבוה ושריריו בלטו מן החולצה שלבש אבל השיער שלי רק יותר ארוך וחלק. השני היה גבוה ושזוף עם שרירים שהיו מרשימים אנשים אחרים שהם לא אני. היה לו שיער חום קרמל כזה גולש.
" היא באמת חיה" מלמל הברונטי. הרגשתי כאילו אני נמצאת בתוך גן חיות ואני הקוף החדש שהגיע.
" אוקי עכשיו תסבירו לי מה קורה פה?! אתם לא מבינים שיש לי חיים חוץ מלראות איזה מלכים מנופחים וכמה נסיכים שחיים בפוזה של עצמם? תחזירו אותי לאיפה שהייתי עכשיו או שאני אתאבד תוך שלוש שניות!" צרחתי והוצאתי את הפגיון מתוך החולצה שלי. קירבתי אותו לצווארי ושלל שומרים אחזו בי, הוציאו את הפגיון והרימו אותי לחדר מפואר. הם קשרו אותי למיטה ושלוש משרתות הזריקו לי משהו שגם לי להירדם לשינה עמוקה בהיותי כועס ועצבנית, בעיקר עצבנית.