הברווזונת המכוערת פרק 17 – אני לא מפסיק להתרגש ממך

גבריאל ניתק אותה במהירות מאביטל כי הוא נזכר באביטל , הוא אהב אותה כל כך עד כדי כך שהכאיב לו שהיא פגעה בו עמוק. הוא בכל זאת חשב שהוא רצה לכבוש את אביטל מחדש ולהפריד בינה לבין מיכאל.
"אתה מתחרט שאתה נישקת אותי?" שאלה גל באכזבה והביטה בגבריאל שעמד לפניה כמעט בעיניים דומעות.
" כן , תסלחי לי. חשבתי שאני יכול לשכוח את אביטל , האמת? שאני לא רוצה לבגוד בה." אמר גבריאל בהרהור.
גל נשמה עמוק וניסתה להתגבר על העלבון שהיא הרגישה.
" ולפגוע בי אתה כן יכול? טעיתי שחשבתי שנדלקתי עלייך , גם כשניחמתי אותך הייתי כמו טיפשה. נתתי לך לנשק אותי ואחר כך אתה עוד מתחרט ומתנהג כאילו לא קרה כלום!" אמרה בעצבנות , לקחה את התיק שלה והלכה משם.
גבריאל הלך משם לחפש את מיכאל ואביטל כדי לנסות לרגל אחריהם. הוא מצא אותם בחצר האחורית רצים זה אחרי זה כשמיכאל ניסה לתפוס את אביטל ולהרים אותה מרגליה בזרועותיו.
הוא עקב אחריהם במבטיו, הוא רצה להחזיר אותה אליו והוא ראה אותה עם מיכאל , כל כך קרובה אליו , הם היו נראים כאילו הם עמדו להתנשק.
אביטל הצליחה לברוח ממנו ואז הוא תפס אותה בידו ונישק אותה.
הוא הסתכל עליהם בצער מהול בעצב. דמעות נפלו מעיניו והפעם גבריאל לא ניקה אותן.
הוא בכה על אהבה שלעולם לא תתגשם , ושלאור העובדה שאביטל לא הפסיקה להשפיל אותו.
כשמיכאל ואביטל התנתקו זה מזו , הם הבחינו בו. גבריאל התקדם בצעדים גדולים.
" מה קרה , היה שיטפון באגם?" לעגה אביטל וצחקה.
גבריאל בלע את הרוק בכבדות, הוא הרגיש שהוא היה נתון במצוקה ולא היה יכול להסתיר את מה שהוא הרגיש.
" אביטל , פגעת בי כל כך , את יודעת מה? חשבתי שאחרי שאשתנה , אולי תקבלי אותי אלייך בחזרה. אבל רימיתי את עצמי וזה מכאיב לי בתוך הנשמה. " אמר בכאב ונשך את שפתו התחתונה.
אביטל שתקה , גבריאל התקרב אליה והביט בה באכזבה . " חשבתי על כל כך הרבה דברים , על איך הייתי טיפש שהתנהגתי אלייך רע , אני מתחרט על כל מה שעשיתי לך ושרדפתי אותך ולא הפסקתי להשפיל אותך." אמר גבריאל ואז הוא אחז באביטל.
" מה אתה חושב שאתה עושה?" התערב מיכאל בשיחה ועמד ביניהם כדי להפריד בין אביטל לגבריאל, " הזהרתי אותך לבל תתעסק עם החברה שלי, שכבר התחילה להבין שמטיפוסים שכמוך היא חייבת להתרחק." אמר לו בבוז , גבריאל ספג את כל הדברים שמיכאל אמר לו.
" אני לא מפחד ממך." אזר גבריאל אומץ ועמד מולו.
מיכאל הפליט קריאת תסכול נואשת והלך משם משום שעצבן אותו שגבריאל רצה לכבוש את אביטל ולהפריד ביניהם.
אלא שאז גבריאל אחז בידה ומשך אותה לעבר מקלחות הבנים.
היא לא הבינה מה הוא רצה ממנה בהתחלה, הוא כיוון את הברז לכיוון המיים הפושרים והמיים החלו לקלוח.
" לא יזיק לנו קצת מיים , את לא חושבת?" קרא גבריאל והביט בה כולו זורח מאהבה.
אביטל הביטה בו במבט נבוך . " למה אתה מתכוון?" שאלה והביטה בו לא מבינה למה הוא התכוון.
" את יודעת למה אני מתכוון." קרא בחיוך ערמומי.
הוא פשט ממנה את מה שהיה עליה.
"נו , די . תעזוב אותי." ביקשה אביטל אך הוא התחיל לנשק אותה בתוך המיים הזורמים.
גבריאל נישק את עיניה ואת אפה , ואחר כך נישק אותה בתשוקה.
" את זה!" אמר לה כשהוא מהדק את אחיזתו בה.
" אני אוהב אותך ," הוסיף כשחיוך מאוהב עלה על שפתיו. אביטל השפילה את מבטה.
הוא בחן אותה במבטו , ניסה לגרום גם לחייך לרגע.
אביטל לא רצתה לחייך אליו מפני שהיא הייתה פגועה ממנו.
" אני.." מלמלה במבוכה. גבריאל המשיך להתבונן בה כמה רגעים.
" תסתכלי עליי עמוק בתוך הלבן של העיניים ותגידי שאת אוהבת אותי! כי אני יודע שגם את מרגישה כמוני, בבקשה אביטל , אני מתחנן בפניך." אמר גבריאל בעצב כשליטף את לחיה.