הברווזונת המכוערת- פרק 1 – הטוב והרע ומה שביניהם

אביטל צעדה לאורך מורד השביל עד שמישהו " בטעות" שם לה רגל והיא נפלה על אבן שהושלכה ממש היכן שמסתיים השביל.
" הנה הברווזונת המכוערת!" צחק גבריאל למראה בגדיה הקרועים והמרושלים. שיערה הבהיר היה פרוע, עיניה שהיו בצבע האגם , דמעו לפתע. היא לא ציפתה ממנו שישים אותה כך ללעג ולשמצה בפני חבריו שהסתכלו עליה בשמחה לאיד.
" בבקשה אל תצחק עליי , במה אני שונה מכם?" שאלה אביטל שהייתה נתונה בצער עמוק. היא אהבה אותו , רק לא שישים אותה לצחוק בפני חבריו.
" בלבוש, בסגנון דיבור, ונעליים שאת נועלת.. אני לא רוצה אפילו לחשוב איפה את קונה אותם!" הוא אמר בטון יבש וצחק.
" כל עבודה מכבדת את בעליה , אפילו הבזויה ביותר. אני לא מתביישת לשטוף כלים מלוכלכים בבית הקפה." אמרה אביטל בסיפוק. גבריאל וחבריו לא הרפו ממנה. היא ניסתה להתרומם בכוחות עצמה . רק לא להמשיך להקשיב לדברים שיצאו מפיו של מי שחשבה שהוא אהב אותה.
" בשבילי את עודנה נשארת ותישאר הברווזונת המכוערת של השכבה, מי יצא להגנתך ? רגע, בוא נראה אופיר.. לא, גם לא מיכאל . אף אחד לא אהב אותך." אמר גבריאל בצחוק רע ונעלם משם יחד עם כל חבריו.
אביטל חזרה לבדה הביתה ובכתה כל הדרך חזרה. שום דבר לא פגע בה כמו עכשיו. היא הרגישה עלבון ובעיקר חוסר צדק מצידו לעשות ממנה צחוק בפני חבריו.
הברווזונת המכוערת , חשבה אביטל בתסכול. עיניה ככחול האגם נצצו מעצב עמוק. האם זה ייתכן שישנו משהו במה שגבריאל אמר על סגנון הלבוש שלה. היא העבירה מבט על בגדיה המרושלים והקרועים. תמיד הסתכלו עליה מגבוה. משום היותה ענייה , פשוטה ותמימה.