הברווזון המכוער לא-פרק 2😇

פביאנה לא רצתה לשתף איתו פעולה, היא לא רצתה להוציא את הקופסה מעליה כי היא התביישה ממה שיגידו עליה או שיאמרו שהיא נגררת אחרי הבחור הרע של הבית ספר.
היא לא רוצה לעשות מה שהוא יאמר כי היא חשבה שבאמת היא נראית מכוערת מבפנים וכך גם מבחוץ.
" למה אתה מתעלל באחרים, גם להם יש רגשות כמוך. הם רק בני אדם ואתה מנצל את הכוח שיש בך כדי לפגוע בחלשים. חשבת לרגע מה הם מרגישים? עצרת כדי לחשוב עם עצמך מה אתה בעצם אתה מעולל להם אם אתה פוגע? אתה לא חושב! אתה רק אוהב להיות מנהיג הבריונים ולצחוק בסתר על תלמידים שבסך הכול צריכים מישהו שיקשיב להם." אמרה פביאנה בכעס.
תומס לא ענה לה ושתק כל מילה בשבילו הייתה כמו סכינים חדים, הוא היטב שהיא צודקת ושכל מילה שהיא אומרת הייתה לגמרי נכונה.
" אתה יודע ? אתה רק מטעה את עצמך, ואני לא מוציאה בשבילך את הקופסה!" קראה פביאנה ברוגז והביטה בו בזעם, באותו הרגע היא כל כך כעסה עליו כי היא חשבה לתומתה שהוא רק רצה להתעלל בה.
הוא התקרב אליה תוך כדי שהוא נשם בכבדות.
הוא הסתכל עליה כולו זועף וזועם. הוא לא הבין למה היא באה לבקר אותו. איך היא מעיזה להטיח בו את האשם.
הוא לקח נשימה עמוקה בניסיון כושל להרגיע את מה שהוא הרגיש , אך הוא לא מסוגל שלא להגיב.
" מי את חושבת שאת, ילדה חצופה שכמותך ? " אמר תומס באנחה עמוקה ואחז בידה בחוזקה. " תוציאי כבר את הקופסה הזאת מעלייך, ותתמודדי עם העולם פעם אחת ולתמיד! למה את תמיד צריכה להתחבא?" שאל תומס בזלזול ולא התכוון להרפות ממנה עד שפעם אחת ולתמיד תחליט להתמודד עם כל העולם ואשתו.
" כי זה ככה, זה נוח לי להתחבא בשביל שאף אחד לא יראה את פניי! אני מתביישת ממה שיגידו." ניסתה פביאנה להגיד את מה שהיא הרגישה.
" יש לי הרגשה שאת לא מבינה מה אומרים לך, אז הנה אסביר לך תכף!" איים עליה והוציא את הקופסה מעליה בכוונה כדי לחשוף את פניה המכוערות בפני כולם.
" למה עשית לי את זה תומס למה?" שאלה פביאנה בעצבים ונעצה בו מבט זועף.
" בגלל שאת ממש מכוערת, בגלל אף אחד לא סובל אותך." הטיח בה את האשם בכך שהיא נראית מכוערת.
" אתה ממש אבל ממש פגעת בי תומס! אני איתך סיימתי!" קראה פביאנה בעלבון ודמעות גדולות הרטיבו את לחיה. לאן התומס הזה עוד רוצה להגיע.
למה הוא מתעלל בה כך? למה הוא מנפץ לה את התקוות כשדווקא היא רק רצתה להתחיל מחדש?

****
פביאנה ישבה בצד ולא הבינה למה כולם מתאכזרים אליה. איזה פשע נורא היא עשתה? היא רק רוצה להיות כמו כולם!
אוף, למה התומס הזה כל כך מעסיק אותה כל הזמן, הוא בן אדם מסוכן ואסור להיות איתו במגע.
" היי , שלום ילדת -ראש קופסה! מה קורה? אני רוצה להיות החבר שלך, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך, טוב?" אמר אלדו וחייך אליה. הוא התיישב לידה והתחיל לשוחח איתה.
" אה, כן?" שאלה בנימה עניינית ובחנה אותו מכף רגל עד ראש כדי לראות האם אפשר לסמוך עליו והאם הוא נראה אמין.
" מה דעתך שנבלה יחד?" שאל אותה בחיוך ומרפק בזרועה כדי לעורר אותה ממחשבותיה.
" באמת זה רעיון מצוין!" הסכימה פביאנה לבסוף.
הוא אחז בידה וניסה להתקרב אליה מחדש, בעיקר אחרי מה שקרה ביניהם בימי הילדות הרחוקים.
היא לא תיארה לעצמה שאותו אלדו דחה אותה בפני כל החברים שלו ולעג עליה באותה התקופה.
היא לא תיארה לעצמה שאלדו ואביה ארמנדו עשו יד אחת גם במיוחד כדי להרחיק אותה מתומס.

*****
כשפביאנה חזרה הביתה עייפה ומותשת. לא היה לה כוח לאף אחד.
היא נזרקה על המיטה בעוד היא הייתה שקועה במחשבות.
למה החיים מתאכזרים אליה? למה היא מרגישה אשמה בכל מה שקורה לה לאחרונה?
לא מבינה למה תומס התנהג כמו ביריון כזה. איך הוא מעז לפגוע באנשים שחלשים ממנו?
איך הוא לא מבין שהוא פוגע בה?
היא לא רוצה להמשיך לחשוב עליו. היא נזכרה באלדו ואז היא חייכה לעצמה בחיוך של ניצחון.