הברבור הלבן פרק 8

שאקירה הייתה נחושה בדעתה לנקום בחואנה.
היא הייתה חייבת להראות לה ולארתורו שהיא לא מוותרת בקלות היא אמנם לא איתו עכשיו אבל היא תחשוב על דרך להחזיר אותו אליה גם אם המחיר שהיא תשלם על כך יהיה כבד.
היא תגרום לה להתחרט על כך שהיא התעסקה עם הבחורה הלא נכונה.
היא צריכה להבהיר לחואנה שאף אחד לא מעז להתעסק איתה, גם לא גנבת החברים הקטנה הזו שחושבת שהיא יכולה לגרום לארתורו להגיע להחלטה שבסופה הוא החליט להיפרד ממנה.
" אני שונאת אותך חואנה אני שונאת אותך על שלקחת ממני את החבר שלי ובקרוב אני אגרום לך לשלם בדמעות על הסבל שנגרם לי באשמתך היינו מאושרים ביחד למה היית חייבת להופיע ולהרוס במו ידיך את הדבר היחיד שהכי אהבתי בימי חיי." קראה שאקירה בכעס לעצמה.
היא זרקה את כל הדברים שהיו על המדף בגלל שהיא נהייתה אדומה כל כך שלא הייתה מסוגלת להביט בעצמה נרגזת בקלות מכל שטות.
היא קמה ממקומה החלטית ומהירה יותר ממה שהייתה קודם היא הייתה כמעט בטוחה שתכניתה תושלם כהצלחה מסחררת.
היא חייכה לעצמה בשביעות רצון והיא יצאה מן החדר היא רצתה לחפש את ארתורו .
היא רצתה לדעת למה הוא נפרד ממנה והאם זה קשור קצת לסיבה שלחואנה היה חבר חדש.
אבל היא לא התכוונה לשוב אל החדר שלה ללא תשובות ברורות והגונות שיסיימו באופן מכבד את מה שהיה בין שניהם.
היא ידעה שאולי היא לא תוכל להחזיר את האמון האבוד שהתחיל להיות ביניהם אז חואנה החליטה להיכנס ביניהם בגללה הם נפרדו.
היא ראתה שארתורו יושב בראש השולחן ומשוחח עם מישהי שהוא בכלל לא מכיר.
היא החליטה לגשת אליו ולנסות את מזלה איתו בפעם המי יודע מה .
" היי!" קראה שאקירה בחיוך ערמומי שהתפרש על פניה כמו תמיד.
" את לא רואה שאני באמצע שיחה אין לי זמן בשבילך אמרתי כבר שנפרדנו לא?" אמר ארתורו בעצבנות.
" כן אמרת אולי תתן לי הזדמנות אחת אחרונה אתה לא מתכוון לחזור לאקסית הקודמת שלך נכון." אמרה שאקירה בעצבנות.
" אני עדיין לא יודע מה אני עושה אני בטוח לגבי מה שאני מרגיש. אני אחראי לכך שבגדתי בה ואני חייב לתקן את הטעות הזאת שעשיתי ." קרא ארתורו בקול שונה.
" טוב רק הצעתי לך שננסה שוב אבל אם אתה לא רוצה אני שומעת מהקול שלך שעדיין יש לך רגשות לחואנה.. אז אל תנסה להכחיש." קראה שאקירה בזעם רק מלחשוב על זה. היא התיישבה במקומה והתכווצה מפחד מוות שהיא תאבד את הסיכוי לחזור להיות בת הזוג של ארתורו.
" שאקירה את ממשיכה עם השטויות שלך יש לי רגשות אליה אני לא אכחיש זאת בפנייך אבל זה לא אומר שאני חוזר אליה." אמר ארתורו בקול מאוכזב ומיקד את מבטו בה.
" יופי! זה אומר שאתה עדיין אוהב אותי קדימה תגיד את זה בקול כי אני עדיין ממש מאוהבת בך." הודתה שאקירה לבסוף אך פניו של ארתורו הביעו אחרת.
" לא זה לא אומר שנחזור את יודעת שמבחינתי הקשר בינינו הסתיים באמת מהנקודה שבה את סיפרת דברים לחואנה בלי להתייעץ איתי קודם לכן . זה ברור לך עכשיו אני לא רוצה אותך עוד בחיים שלי." חתם ארתורו בהחלטיות והלך משם כדי לעשות עבודה חשובה בהיסטוריה בעוד שאקירה נותרה מאחורה שבורה ומרוסקת לרסיסים לחלוטין מכך שארתורו לא רצה לחזור אליה.
" טיפש למה אתה לא רוצה שנחזור! אני אכבוש אותך מחדש ארתורו אז נראה במי תבחר בי או בחואנה ." אמרה בעצבים ומעכה את הדף שהיה לידה.
דולסה החליטה ללכת על דעת עצמה לראות מה קורה עם אנדרו.
היא הביאה איתה מגש שבו הייתה ארוחת בוקר שהיא הכינה בכוחות עצמה לו.
" היי אנדרו באתי לראות איך אתה מרגיש מה איך הפצע שלך אתה נראה יותר טוב." אמרה דולסה בחיוך והתיישבה על מיטתו.
" תודה רבה לך איזו ארוחת בוקר טעימה האמת שאני גווע ברעב מהלילה לא הכנסתי שום דבר לפה. העניין הוא שאני וארתורו הלכנו מכות על החברה הכי טובה שלך חואנה את יודעת שאנחנו יוצאים סיפרתי לך על זה שאחרי התנשקנו יש בינינו כימייה מטורפת שאי אפשר להסביר אותה במילים." קרא אנדרו בחיוך מאוהב.
" כן שמעתי על זה מגיע לך להיות מאושר עם מי שזו לא תהיה שיהיה לכם מזל טוב אני מקווה שאתה יודע איזה אוצר יש לך בידיים." אמרה דולסה בחיוך נבוך והביטה בו במבט חד.
" מרוב שאנחנו מדברים אני לא טועם מארוחת הבוקר שהכנת בשבילי זה נראה ממש מגרה." קרא אנדרו ונתן ביס מהטוסט גבינה.
" אני שמחה שזה טעים לך השקעתי בארוחה הזאת את הנשמה. דרך אגב יש לי שאלה אלייך: איך הגעת לפנימייה הרי הגענו מאותה שכונה." שאלה בחיוך סקרן.
" אה עכשיו אנחנו מדברים על זה? איך הגענו דווקא לנושא של הפנימייה? את יודעת זה מרגיש כאילו את מסתירה סוד ואני יודע מה אני הולך לעשות עם הסוד הזה !" אמר אנדרו בהרהור.
" כן דווקא עכשיו שאתה מדבר על סוד כבר המון זמן אני שואלת את עצמי מה אם אגלה את הזהות האמיתית שלי . אתה מכיר את ההורים המאמצים שלי?" שאלה דולסה ברצינות וציפתה לתשובה מיידית .
" אני כן מכיר את ההורים המאמצים שלך אבל אני יודע שאת מסתירה איזה סוד נורא שאת לא מספרת לי מה קורה את לא סומכת עליי מה קורה!" שאל כשלפתע לדולסה היו דמעות בעיניים.
" יום אחד יצאתי לקנות לאחי מתנות ליום הולדת וזה היה בדיוק היום שאני אמורה לשמור עליו כמה דקות שלא הייתי בבית היו לכמה שעות ארוכות חזרתי הביתה ומצאתי את אחי מוטל בבריכה כשהוא היה חסר הכרה.
מאז לא יכולתי לחיות עם האשם שאחז בי כמו חלום רע.
זה היה מוות ממש כואב אבל זה כן ממשיך ללוות אותי גם בהווה. " אמרה דולסה בבכי סוער .
" מצטער על מה שקרה לך עם אחיך זה נשמע שהיה לך מאוד קשה להתגבר על החוויה הקשה שעברת את בסדר עכשיו." אמר אנדרו מנסה לנחם את דולסה שהביטה בו במבט רוטט.
" כן לגמרי אני בסדר גמור זה תקשיב היה לי מאוד נעים בחברתך היה לנו זמן איכות ביחד." אמרה דולסה והלכה היישר לחדרה.
אנדרו נשאר מהורהר הרבה זמן אחרי שדולסה עזבה . הוא חשב על הסוד הנורא שהיא גילתה לו ועל החוויה המטריפה שהיא עברה כשהיא איבדה את האח שלה.
הוא לא היה מסוגל לספר את מה שהוא שמע לאף אחד.
אלמלא הוא היה מוותר על נאמנותו הוא היה בעצם בוגד באמון של דולסה. הוא דמע כשהוא נזכר בחואנה ובאיך הם נהיו פתאום ביחד.
הוא חשב עד עכשיו שהיא לא הרגיש אליו כלום.
הוא הרגיש כאבים חזקים באזור הכתף הפצועה אך לא התייחס אליהם ביתר חשיבות.
כאשר הוא סובב את ראשו במטרה לקרב אליו את משככי הכאבים חואנה הופיעה עם חיוך גדול על הפנים.
" היי אהובתי מה יש?" שאל אנדרו וחייך לעברה.
" רציתי להגיד לך שיש ברשותי בשורה משמחת!" קראה חואנה בחיוך עליז.
היא נתנה לו נשיקה על השפתיים והתרפקה עליו בעדינות.
" נו מה את מותחת אותי אני נרגש לשמוע מה הבשורה המשמחת שקיבלת!" קרא אנדרו בהתרגשות.
" מצאתי את אימא שלי." קראה חואנה נרגשת מן העובדה שיש לה אימא.