הברבור הלבן פרק 7

ארתורו הביט בהם נבוך והחיוך נמחק מפניו כי העובדה שהיה לחואנה מישהו חדש הפריע לו מאוד.
" אנחנו עדיין ביחד חואנה אני מקווה שאת זוכרת את זה נכון אז למה את עם מישהו אחר?" שאל ארתורו בתסכול.
" כי מבחינתי בגדת בי אני יודעת שיש לך מישהי אחרת , שאקירה נכון מוכר לך השם שלה , החברה שלך בעצמה אמרה לי שאתם יוצאים ושאתם זוג." אמרה חואנה בחיוך שופע ביטחון.
" עכשיו אתה קולט שהפסדת! אני ממש הרווחתי בענק תודה שהפסדת עכשיו חואנה שלי. אז כדאי שתתחיל להתרגל לרעיון." אמר אנדרו בחיוך מתגרה והרביץ לארתורו.
" אם יש משהו שמפריע לי לראות זה שאתה חג אחריה כאילו היית פרפר חואנה ואני עדיין לא נפרדנו באופן רשמי.
אם אנחנו רבים על בחורה אז לפחות נלחם באופן הוגן כל אחד מאיתנו צריך לתת לה ורדים ואז לראות במי מבין שנינו היא בוחרת." הציע ארתורו.
" לא אני רוצה שתריבו בבקשה תפסיקו זה מגוחך." קראה חואנה בהתנגדות.
" חואנה כבר בחרה עם מי היא רוצה להיות תפסיק כבר ללחוץ עליה אתה חוסם לה את האוויר לנשמה." אמר אנדרו והרחיק את ארתורו ממנה.
" היא עדיין לא נפרדה ממני אתה לא תשאיר אותי עם המילה בתוך הפה." אמר ארתורו והפעם הוא הרביץ לאנדרו ממש חזק עד שחואנה ראתה שמתחיל לרדת לו דם מהכתף.
" די!! תפסיקו!" עמדה חואנה בין שניהם כשניסתה להפריד ביניהם.
" זהו החלטתי שלא משנה מה שתגיד הקשר בינינו הסתיים לתמיד." קראה חואנה בהחלטיות ולקחה את אנדרו הפצוע למרפאה של הפנימייה.
אנדרו התיישב על המיטה ונתן לרופאה לטפל בו תוך כדי שהוא נאנק מכאבים.
" איי זה כואב הוא הרביץ לי בדיוק איפה שלא צריך עשיתי את זה בשביל להגן עלייך. זה לא היה סתם מריבת אוהבים זה הייתה מלחמת חרמות עלייך." אמר לה כשחייך אליה.
" זה לא ממש מצחיק ארתורו ממש התנפל עלייך במכות הוא כמעט היה יכול להרוג אותך מזל שיצאת מזה חי ושלם ." אמרה חואנה באנחה.
" תנשמי תנשמי כי הכול בסדר איתי הייתי ממשיך ללכת איתו מכות רק בגללך כי את ממש חשובה בשבילי." קרא אנדרו בחיוך מאוהב והביט על חואנה בעיניים נוצצות.
" למה אתה חושב שללכת מכות זה כיף? אני לא חושבת ככה אתה לא עצרת את עצמך שניכם הייתם חסרי שליטה ואני לא מבינה איך הגעתם לכך שתרימו ידיים אחד על השני זה ממש אלימות לשמה. " קראה חואנה בהרהור והביטה בו במבט בוחן.
" אולי זה אלימות לשמה אבל למען האהבה הכול מותר הייתי ממשיך למרות שהיית מנסה להפריד ביני לבינו אבל בשבילו הקרב היה אבוד מראש.. " קרא אנדרו בחיוך שובב והביט על חואנה שהחזירה לו חיוך נבוך על מה שהוא אמר על ארתורו החבר שלה לשעבר.
האחות באה לחבוש לו את הכתף הפצועה אנדרו כמעט רצה לצרוח עד השמיים.
" אל תזוז אני צריכה לחבוש לך את אזור הפצע אז תמתין בשקט עד שאסיים." קראה האחות בחוסר סבלנות.
" אאוץ' זה באמת כואב כמה זמן זה עוד ימשך." אמר אנדרו בכאב והרגיש שהוא מתכווץ על הכיסא כי הוא לא היה מסוגל להזיז שום איבר מבלי שהוא ירגיש כאב.
" זה באמת כואב אנדרו?" שאלה במבוכה שולחת אליו מבט רציני.
" כן ממש כאב למות אני רוצה לצרוח עד השמיים אני ממש מתאפק." קרא אנדרו בקול רגוע.
" תלמד לקח להבא לא ללכת מכות כי אתה חושב שזה יכול לתרום בפתרון בעיות ." נזפה בו חואנה בעדינות.
" חואנה זה היה בשבילך שהחבר שלך לא ימשיך לחשוב שאת שלו, עכשיו את איתי או שרק אני מרגיש את זה חואנה את כאן?" שאל אנדרו בקול.
" זה לא צריך להיות משנה עכשיו מה שמעניין אותי זה לדעת האם אתה בסדר עם הכאב, זה יותר טוב?" שאלה חואנה בדאגה.
אנדרו הנהן בראשו והביט בה בשקט. כשהאחות סיימה לחבוש את הכתף הפצועה היא סימנה לו עם היד שהוא משוחרר .
" תודה אחות על שטיפלת בי במסירות." קרא ברגשות תודה וחייך אליה ברכות.
" אין בעד מה." אמרה האחות בפנים מחויכות.
הם יצאו משם מחובקים ומאוהבים יותר מתמיד.
" אני מקווה שאתה מרגיש טוב ." אמרה חואנה בחשש.
" כן אני בסדר גמור אין מה לדאוג כל עוד אנחנו ביחד." אמר לה בחיוך רחב וקרץ לעברה.
חואנה ליוותה את אנדרו עד לחדר ואחר כך ירדה לעבר הקפיטריה לחפש את ברברה .
היא הבחינה שהיא דיברה עם ארתור החבר שלה.
" היי!" היא אמרה וניסתה להסתיר את מה שהיא הרגישה.
" מה קורה חואנה ? את נראית ממש שמחה ומרוצה מה קורה לך בזמן האחרון! שתפי קצת ממה שעובר עלייך." אמרה ברברה בטון ענייני.
" הכול טוב יש לי משהו טוב לבשר לך אני ואנדרו ביחד התנשקנו והבנו שנועדנו האחד לשנייה." אמרה חואנה בחיוך מאוהב.
" וואי אני ממש שמחה בשבילך אמיגה אני מאושרת בשביל שניכם אבל יותר בעיקר בקשר לאנדרו הבחור הזה היה דלוק עלייך מההתחלה." אמרה ברברה בסכמה והשתיים צחקו.
" כן זה נכון רק לא קלטתי את זה אין אני עיוורת הוא ממש מדהים ארתורו והוא הלכו מכות בגללי." אמרה בחיוך נבוך והטמינה את ראשה בין שתי ידיה.
" אנדרו וארתורו? מכות? אני לא מבינה מה את אומרת! דברי ברור שאבין מה קורה פה." שאלה בקול והביטה עליה במבט נדהם.
" כן מסתבר ששניהם רוצים לנהל מלחמת חרמות אמיתית על הלב שלי זה ממש מטריד אותי שהם ניסו להשתעשע על חשבוני הם לא מבינים שאני לא אוהבת שנלחמים עליי בצורה אלימה ובוטה שכזאת." ניסתה חואנה להסביר את הרגשתה בנוגע למכות שהלכו בין אנדרו לארתורו.
" וואו איך פיספסתי את זה זה ממש אקשן אני לא צודקת ארתור? למה אתה עושה פרצוף כזה?" שאלה ברברה בכעס.
" לא את צודקת בהחלט אבל אני חושב שזה לא היה כיף חיים בשביל חואנה לראות שני גברים שנלחמים עליה עד זוב דם." החווה ארתור את דעתו.
" אני מסכימה אבל ארתורו בגד בה בוא לא נשכח את הפרט הקטן הזה לדעתי אנדרו הרבה יותר מתאים לחואנה." קבעה ברברה ולא התכוונה לשנות את דעתה.
" טוב חברים אני צריכה ללכת שיהיה לכם אחלה יום." אמרה חואנה בחיוך ביישני והלכה משם לעבר המזכירות כי נודע לה שמישהי השאירה לה מכתב רשום ללא שם נמען.
" שלום את יודעת לומר לי מי השאירה פה את המכתב בשבילי?" שאלה חואנה בכמעט בכי.
" לא ראיתי אותה מניחה את המעטפה על השולחן וזהו לא ידוע לי שום דבר על אישה כלשהי.
כשניסיתי לדבר אליה ולשאול אותה שאלות היא ברחה ולא ענתה לשום דבר גם כששאלתי." אמרה המזכירה בתמימות.
" אה טוב תודה רבה אקרא את המכתב." אמרה חואנה בזמן שהיא יצאה מהמזכירות היישר אל החדר שלה.
כשהיא הייתה בחדרה היא פתחה את המעטפה והחלה לקרוא את המכתב שכתבה לה לוסי אמה הביולוגית.
" הבת שמעולם לא הכרתי הייתי רוצה להכיר אותך ולומר כמה אני גאה בך למרות שלא גדלת איתי את מבינה את הטעיות שעשיתי שהייתי אימא צעירה ולא ידעתי איך לטפל בך. היית תינוקת ממש קטנה כשנטשתי אותך בגיל חודש לא רציתי להשאיר אותך בידיים זרות לחשוב שלא אראה אותך יותר.
אני מודה שעשיתי טעות ואני מבינה עד כמה היא ענקית.
אין גבול לאהבה שלי אלייך אני מקווה שיום אחד תוכלי לסלוח לי על שגדלת ללא דמות אם משמעותית עבורך.
אוהבת המון ממני אמך לוסי." חואנה הרגישה איך ליבה נקרע לגזרים תוך כדי שהיא קראה את המכתב.
" למה עזבת אותי אימא למה לא השארת אותי אצלך אני אוהבת אותך אימא אני ממש רוצה להכיר אותך.." קראה חואנה בבכי מר ועיניה היו מלאות בדמעות.
היא הכניסה את המכתב בחזרה למעטפה והניחה אותה על שולחן הכתיבה.
היא נשכבה על מיטתה ושקעה בתוך הרהוריה.
הדמעות לא הפסיקו לרדת על אף שלא הכירה את אמה הביולוגית היא התחילה להתמלא בגעגועים עזים שגרמו לבטן שלה להתהפך מבפנים.
חואנה שאלה את עצמה למה היא לא חיפשה אותה כל אותן השנים הללו שחלפו.
למה היא לא מופיעה פה כדי להגיד שהיא עדיין חשובה בשבילה? למה היא לא אומרת שום דבר לגבי ההורים המאמצים שלה?
חואנה לא הפסיקה לתהות מה יהיה הלאה.
מה יקרה מעכשיו בחייה הרי הוריה המאמצים רוצים להוציא אותה מה מהפנימייה לתמיד.
היא עלולה לאבד את מעמדה החברתי אם היא תכנע להחלטה שלהם זה יהיה כאילו היא מסכימה לעשות כל מה שהם אומרים לה .
ארתורו היה ממש עצבני כשהתקדם לעבר החדר של שאקירה. בטח היא גרמה לו להיפרד מחואנה , אין ספק שזאת רק אשמתה.
שאקירה התיישבה על המיטה והאזינה למוזיקה המעדיפה עליה בשעה שהוא התפרץ אליה לחדר כרוח סערה.
" את מבינה בכלל למה גרמת?!" שאג עליה בקולי קולות.
שאקירה נבהלה כשהיא ראתה אותו זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא כעס.
" אתה מוכן להנמיך את הקול שלך כי אני לא שומעת טוב מה שאתה אומר לי כרגע." קראה שאקירה בפחד ועיניה הביעו חשש ממה שהוא עוד עשוי לעשות לה כשהם לבדם בתוך החדר.
" למה עשית את זה שאקירה תסבירי לי למה!" קרא ארתורו בזעם.
היא לא הבינה למה הוא כועס עליה פתאום.
" אני לא מבינה מה אתה רוצה להגיד." אמרה שאקירה בפחד כשלפתע נגן המוזיקה הושמט מידיה באורח פלא והיא התחילה להרגיש איך הדמעות יורדות ללא הפסק.
" בזכותך אני וחואנה נפרדנו את מבינה כמה נזק עצום גרמת לעצמך אני מצטער על היום שבו הכרתי אותך להתראות לתמיד שאקירה." אמר בעצבנות ונאנח לעצמו.
" לא אל תגיד את זה ככה אל תעשה לנו את זה ארתורו בבקשה ממך אני זקוקה לך ." קראה שאקירה בדמעות של אש והבינה באותו הרגע שהיא איבדה את ארתורו.
" שאקירה אל תחפשי אותי יותר ואני לא רוצה לראות אותך יותר." חתם ארתורו בפנים חתומות.
כשהוא הלך משם היא נפלה על הרצפה בבכי עצום ולבה היה שבור לחלוטין.
" אני אגרום לך סבל חואנה על כך שבגללך ארתורו עזב אותי." קראה בשנאה לעצמה.
היא שברה את המראה שהייתה בחדרה כאות לשנאה העזה שהיא הרגישה לחואנה.
היא לא יכלה לעצור את הדמעות שירדו לה.
חואנה ידעה היטב שאין לה סיכוי לחזור לארתורו.
היא עשתה את זה כדי להפריד ביניהם אבל לא לתמיד כי שאקירה רקחה במוחה תוכנית חדשה שהיא תוכל להשיב לעצמה את ארתורו .
ולא היה אכפת לה בכלל במי יפגע בדרך.