הברבור הלבן פרק 4
כשלוסי פקחה את עיניה ברגע הראשון אחרי שהתעלפה בנוכחותם של אדן והלנה גוזלנס, מי שהיו ההורים המאמצים של בתה חואנה.
היא נתנה בהם מבט מתרה וקמה על רגליה ללא כל בעיה.
היא שמעה איך השיחה שעד כה נשמעה מרגשת , נסגרה בפתאומיות בגלל הופעתם המפתיעה והמוזרה , היא הביטה עליהם עצובה אך היא בכל זאת שתקה ולא אמרה דבר.
" תשכחי מחואנה כי לא ניתן לך לראות אותה , אנחנו ננצח במשפט ואנחנו מבטיחים שלא תישני בשקט לאחר מה שנעשה לך.
תזכרי את מה שאמרנו." אמרו לה לפני שהם עזבו את דירתה.
אבל אז לוסי לא נשארה חייבת ואמרה : " אני לא אפסיק לבקר את חואנה ואני מבטיחה שזאת לא המילה האחרונה שאגיד כי אתם לא תסתמו לי את הפה." קראה בהרהור.
לאחר שהם עזבו, היא הרתיחה מים בקומקום החשמלי והחליטה לשתות עוד קפה כי היא הייתה ממש עצבנית.
היא לא תוותר עד שחואנה תחזור אליה .
היא ידעה היטב שאין לה סיכוי מול הזוג גונזלס ויש אפשרות שהיא תפסיד בקרב האחרון על המשמורת היקרה שהיא רצתה לזכות בה כי היא רצתה לתקן את מה שנעשה בעבר.
כי היא הרגישה שהיא עשתה את הדברים לא נכון כשהייתה צעירה , היא מסרה את הבת שלה לזוג מבלי לחשוב לפני מה היא עושה בכלל .
היא הכינה לה קפה ומזגה את המים החמים לתוך הכוס.
תוך שמחשבות מתרוצצות במוחה , היא חשבה מה היא תעשה בנוגע להורים המאמצים של חואנה , בתה הביולוגית.
לוסי התיישבה בנחת על הכורסא ושתתה את הקפה הראשון שלה הפלאפון צלצל בכל הבית.
היא ניגשה לעברו כדי לענות .
" הלו חואנה מה העניינים?" שאלה לוסי ברכות אך היא ידעה שהשיחה איתה תהיה מאוד קצרה.
למרות שזה כאב לה העובדה שהיא לא זכתה לגדל אותה מאז שהיא הייתה תינוקת.
" אני רוצה לשאול למה השיחה התנתקה. אני ממש מאוכזבת מאיך שהשיחה הסתיימה." קראה חואנה בקול מאוכזב ונאנחה לעצמה.
" אני לא ניתקתי דווקא רציתי להמשיך את השיחה כי את נשמעת לי ילדה ממש מעניינת ואני מחכה בקוצר רוח לראותך. נוכל להיפגש באיזשהו מקום בלי שההורים שלך ידעו?" הציעה לוסי.
" אני ממש לא יודעת פשוט אני לומדת בפנימייה וגרה בחדר עם שתי בנות נחמדות שלמרבה הצער לא הצלחתי ממש להתחבר איתן." קראה חואנה ברצינות.
" אני ממש רוצה להכיר אותך. איך אני אוכל לפגוש אותך באופן אישי אבל לא בפנימייה אלא מחוצה לה . את חושבת שאת תוכלי?" קראה לוסי ללא חיוך וציפתה לתשובה.
" אנסה למצוא דרך להיפגש איתך בלי שההורים שלי ידעו על כך. אני מצטערת אבל אני חייבת לנתק." חתמה חואנה לבסוף.
ארתורו הופיע באמצע החדר ולא הודיע קודם לכן שהוא בא כדי לראות אותה.
" היי נוכל לדבר שנייה אני חייב לשאול אותך לגבי ברברה. אל תאמיני למה שהיא תאמר לך כי אני פשוט מטורף עלייך. אני צריך שתגידי שאת לא מאמינה לשום מילה שיוצאת מתוך הפה שלה." קרא ארתורו בחיוך ערמומי.
" על מה אתה מדבר ברברה לא מסתירה שום סוד אני בטוחה שאתה סתם מחפש דרך להעליל עליה דברים שבכלל היא לא עשתה. מה אני צריכה לדעת יש משהו שאתה מסתיר ממני?" שאלה בסקרנות.
" אני לא מסתיר שום סוד ויש לי עצה אלייך: תתרחקי מברברה כי היא עומדת להפריד בינינו." אמר ארתורו בטון מסתורי.
" ברברה ואני חברות טובות ואני מכירה אותה כבר כמה שנים. אז אין ממה לחשוש. ואתה תעשה אותו דבר בנוגע לחבריך." אמרה חואנה ונשמה עמוק ככל שהיא יכלה.
ארתורו הלך לדרכו והיא הרגישה עצמה מדמיינת סרטים אפשריים בנוגע למה שהוא אמר על ברברה.
היא קמה ממקומה והלכה לחפש את ברברה.
ברברה קיבלה הודעה מכך שההורים שלה נפגשו זה עם זו בדרך מאוד משעשעת.
אמה של ברברה בטעות שחררה את הברבורים ובמשך שעות ארוכות היא הצליחה לגרום להם להפסיק לרדוף אחריה בכזאת אובססיביות.
ברברה החליטה באותו יום לחזור לביתה למרות שהיא יכלה לצאת בשבת לאבא שלה.
היא ידעה שהיא הייתה חייבת לחלץ את ההורים שלה איכשהו והיא מצאה את עצמה מובכת יותר מתמיד.
כשהיא הגיעה לבית של אבא שלה היא ראתה שכל הברבורים היו בחוץ, כולל הגוזלים שעוד היו קטנים.
" אבא לא יכולת לסגור את השער כמו שצריך! למה כל הברבורים צריכים להיות בחוץ?
אתה מציב אותם בסכנה ממש גדולה." שאלה ברברה בקול.
" טוב שבאת ברבי הגעת בדיוק בזמן. את יכולה לעזור להכניס אותם בחזרה?" קרא אנטוניו בעיניים מופחדות.
הוא חשש מכך שהם ימשכו לרדוף אחריו אפילו בחלומות הכי ורודים שלו, הוא לא תיאר לעצמו שזה מה שיקרה באמת.
" כן אני יכולה." ענתה בחיוב והתקדמה לעברם ללא פחד. היא כבר הייתה רגילה לכך שהם יצאו לפעמים בשבילה זה היה ממש משעשע.
" את כבר רגילה אליהם מתוקה בינתיים אבדוק מה עם אימא היא בטח סופר לחוצה." אמר ברצינות והלך לחלץ את דניאלה , אמה של ברברה.
ברברה בינתיים פינתה את הדרך כדי שהברבורים יחזרו אל מקומם הסגור. היא וידאה שכל הברבורים נכנסו פנימה.
היא ראתה שאבא שלה חזרה עם אימא שלה.
אימא שלה נראתה כאילו היא חזרה אחרי סופת גשמים חזקה והייתה כולה אחוזת פאניקה.
" אימא . את ממש נראית מסויטת רוצה שאתלווה אלייך הביתה רק כדי לוודא שאת בסדר." שאלה ברברה והביטה בה במבט נבוך.
" אני רואה שאת ממש נהנית לראות איך אימא שלך סובלת זה ממש לא מצחיק הם כמעט יכלו להרוג אותי ." קראה דניאלה בקול קשה.
ברברה צחקה ממש בשקט כדי שאמה לא תשמע אותה, כי זה ממש משעשע לחשוב על איך הברבורים רדפו אחרי ההורים שלה.
" לא צחקתי עלייך אם זה מה שמדאיג אותך את מרגישה טוב?" שאלה ברברה וחיכתה שאמה תענה.
" כן אני מרגישה כוכבים מסתובבים מעליי יותר טוב שאלך . " חתמה דניאלה בפנים חתומות ונכנסה לתוך המכונית מבלי להיפרד קודם לכן מברברה ומאנטוניו.
ברברה הביטה מרחוק במכונית ההולכת ומתרחקת לעבר האופק.
היא צחקה לעצמה כשהיא נזכרה במה שקרה.
אביה הביט בה במבט מתרה שלא לחייך על המצב כי אמה שלה באמת הייתה מבוהלת והרגישה שעוד דקה עולמה מתמוטט.
" תפסיקי לצחוק אימא שלך הייתה בהיסטריה רצינית וזה ממש מצחיק אותך. נראה אם היית מסתדרת כשברבורים רודפים אחרייך ואת לא יודעת מה לעשות." קרא אנטוניו בתרעומת כשניסה להסביר לברברה איך אמה הרגישה כשהברבורים רדפו אחריה.
" טוב אני לא צוחקת עכשיו. " אמרה בהרהור ולא חייכה אל אנטוניו .
אנטוניו רמז אם היא צריכה טרמפ לפנימייה אז הוא יקח אותה בחזרה עד לשם.
" כן אם אתה שואל לגבי הטרמפ , אני ממש חייבת לחזור לפנימייה. בפעם הבאה תודיעו לי מה קורה . שאוכל לעזור לכם. להתראות אבא אני אוהבת אותך." קראה ברברה ברצינות והביטה בו במבט בוחן.
" גם אני אוהב אותך יקירתי." קרא בהתרגשות וניגש כדי לחבק אותה. היא נכנסה אל המושב הקדמי וחגרה את חגורת הבטיחות אפילו שאבא שלה לא נתן לה תזכורת לפני הנסיעה.
" תשמעי משהו אני מאוד שמח שבאת לחלץ אותנו אחרת אני לא יודע איך זה היה נגמר." אמר לה בחיוך.
ברברה חייכה אליו בחמימות מאחר שהיא הייתה מאוד קשורה אליו מאז שהוא התגרש מאמה דניאלה שעד עכשיו לא הצליחה למצוא אהבה חדשה.
" תודה אבא באמת תודה רבה." אמרה ברברה ברגשות תודה.
בפנימייה חיכתה לה הפתעה בלתי נעימה.
" היי חואנה הכול בסדר?" שאלה בטון אדיש.
" אני רוצה לשאול אותך משהו האם בכל השנים שהיינו חברות את ידעת משהו ולא סיפרת לי." קראה חואנה בזעם.
" מה זאת אומרת?" לא הבינה ברברה את למה התכוונה חברתה הטובה.
כל אותה העת היא לא הבחינה שחואנה נועצת בה מבט משונה מאז שהיא הגיעה.
חואנה הרגישה שלחיה מאדימות.
תגובות (0)