הברבור הלבן פרק 22
תרזה , רופאת הנשים של ברברה גילתה שבפנימייה שהמטופלת שלה לומדת יש לה בן ששמו הוא אנדרו. איך זה שהיא לא ידעה על קיומו כל השנים האלה שחלפו כל כך מהר מבלי שהיה לה זיכרון אחד ממנו.
" מתוק אני אעשה את כל מה שאני יכולה בשביל למצוא אותך שוב." אמרה תרזה לעצמה והתבוננה סביבה ברצינות.
תרזה מחתה דמעה אחת שירדה מעיניה ורצתה לצאת בחיפושים אחרי הבן האבוד שלה אנדרו מרטינז.
היא רק זכרה שהיא השאירה אותה אצל אחותה ואמרה שהיא צריכה לנסוע לקנדה כדי לסיים את הלימודים של הרופאה ולקבל את התואר הנכסף סוף סוף.
היא ניסתה לחייג את מספר הטלפון של אחותה הגדולה אליזבת אבל לצערה הקו היה תפוס.
תרזה נזכרה שבאותו היום שעזבה אליזבת איימה עליה שהיא לא תראה את הבן שלה כל עוד היא מתחייבת לסיים את לימודי הרפואה אחת ולתמיד.
אבל היות שאליזבת אחראית להרחקתה מאנדרו בגלל שהיא תפסה בעלות על הבן שלה ואיכשהו לא נתנה אפילו סיכוי לילד המסכן לגדול לצד אימו הביולוגית.
מצדה , היא חייבת להתעמת מולה על כך שגזלה ממנה באכזריות את בנה.
היא תתייצב איתה לויכוח שהיא תסביר לה למה היא מנעה ממנה להתקרב אל אנדרו.
למה היא לקחה לה את הזכות לגדל בכוחות עצמה את אנדרו, הרי כל פעם שהיא ראתה אותו לידה היא לא יכלה לסבול את העובדה שתרזה הייתה צריכה להשאיר אותו אצלה לזמן מה.
היא לא הייתה חייבת לתת לאחותה הגדולה להמשיך לגדל אותו כאילו היא התנהגה כמו האימא האמיתית שלו.
היא הסתכלה בתמונה ממוסגרת אחרונה איתו לפני שהיא עזבה כדי לסיים את התואר.
היא הסתכלה בה בעוד הדמעות ממשיכות לרדת בזמן שהיא הצמידה את התמונה אל החזה מאוד חזק.
" מאוד התגעגעתי אלייך ילד קטן שלי חבל שלא הייתי שם כשהדודה הזאת שלך הפרידה בינינו הגיע הזמן שלי לפעול בשביל שנחזור להתראות מחדש." אמרה תרזה לעצמה והיא לא מצאה נחמה בתוך נפשה.
היא הכניסה את התמונה לתוך המגירה , תוך כדי שהיא מחתה את דמעותיה בגב ידה.
היא המשיכה בשלה והתרכזה בעבודתה לפחות יש משהו שמסיח את דעתה מדי פעם.
כשוורוניקה הגיעה לפנימייה כדי לחקור על הבת האבודה שאדוארדו לא מוכן לקבלה למשפחה בגלל שהוא טוען שהוא לא באמת האבא האמיתי שלה , היא רצתה לדעת אם זה נכון והיא הייתה מלאת ספק לגבי מה שאדוארדו אמר על בתו הביולוגית או שהיא לא הייתה קיימת בכלל.
היא ניגשה לעבר המזכירות כדי לשאול על אודות התלמידה דולסה דה פואנטה , היא עמדה ליד המזכירה והבחינה שהיא שקעה עמוק בתוך עיסוקיה.
" סלחי לי את מכירה במקרה את התלמידה דולסה דה פואנטה?" שאלה בחיוך סקרני והביטה בה במבט ענייני.
" כן , מה את רוצה לדעת עליה?" שאלה המזכירה ברצינות והביטה עליה במבט מלא פליאה.
" באתי כדי לדעת אם היא באמת לומדת כאן והאם יש לך מידע כלשהו על ההורים הביולוגיים שלה תראי אני פשוט ממהרת השארתי את התינוקת עם בעלי ואני צריכה רק שתאשרי לי שיש לה הורים ביולוגים." שאלה ורוניקה בחיוך של ניצחון.
" לא ידוע לי על שום הורים ביולוגיים כלשהם. אבל באמת מה שאני יכולה לאשר בשבילך שדולסה דה פואנטה באמת לומדת בפנימייה שלנו תרצי אולי עוד משהו." שאלה המזכירה בזמן שורוניקה נעצה בה מבט ותהתה מה לעשות עם המידע החדש שקיבלה כעת.
" טוב אני ממש מודה לך זה המידע שיש לך לתת על התלמידה דולסה דה פואנטה." שאלה שוב בפעם המי יודע.
ורוניקה הרגישה שאין לה מספיק מידע על דולסה , הבת הביולוגית של אדוארדו.
היא הלכה משם לדרכה מבלי להגיד אפילו " תודה ולהתראות." תוך כדי שהמחשבות התרוצצו ללא מנוחה במוחה.
בזמן שרוסריו אמה של דולסה שבה לארגנטינה אחרי שהיא הייתה הרבה שנים בקנדה.
היא חזרה בעיקר כדי לדעת מה קורה עם הבת שלה.
היא זכרה שהיא אמרה לאדוארדו ערב לפני נסיעתה לקנדה שהיא רוצה לנסות למצוא את עצמה בקנדה , ועל כך שהיא משאירה לו את התינוקת כדי שהוא יקח אותה לאימוץ .
מאז עברו הרבה מיים בנהר והיא לא התראתה איתו יותר לאחר הגירושים המשפילים שהיא עברה על ידו.
לא משנה שאחר כך הדרך נעשתה קשה עוד יותר והיה לה קשה לקום לאחר המשבר הזוגי שהיא חוותה כשהייתה לצידו.
אבל היא מעולם לא שכחה מדולסה ורצתה לעשות כל מה שהיא רק הייתה יכולה אלמלא היה אפשר לבחור אחרת.
כי היא הייתה הבת שהיא השאירה מאחור למקרה שיום אחד היא תשאל למה אימא שלה עזבה את הבית במפתיע.
היא התיישבה על הספסל כי פתאום היא קיבלה סחרחורת איומה , היא ניסתה להרגיע את עצמה בדרכים שונות.
לא רק שיש לה מישהו חדש שנכנס כמו רוח סערה לחייה מאז היא מרגישה שאין עוד מאושרת חוץ ממנה.
אדוארדו נשאר מאחור בעוד היא עשתה את המאמץ בשביל לפתוח בחיים חדשים לצד אהוב ליבה.
הוא נתן לה את כל מה שהיא היה חסר בשבילה כשהיא הקימה משפחה ביחד עם אדוארדו , כשדולסה נולדה הכול השתנה בבית ללא שום אותות אזהרה מוקדמות.
אדוארדו הפך להיות מאוהב לקריר במיוחד כלפיה שרצה ללכת לדרכים אחרות בעוד היא ניסתה מצידה להציל את הקשר בכל דרך שהיא.
לבסוף היא הגיעה למסקנה שאין לה טעם לשכנע את אדוארדו שלא להתגרש בכל זאת הם החליטו לקצר את ההליכים ביניהם כשהחליטו באופן מפתיע להתגרש .
הוא לא הותיר לה שום ברירה כשהיא החליטה לעזוב אותו ואת דולסה בתם המשותפת בגלל שהם לא חיים כבר באותה קורת גג שניהם ביחד.
טוב לה עכשיו כשהיא עם מישהו אחר , לא עשה לה טוב להיות בקרבתו לאחר שהבינה שהיא כבר לא אהבה את אדוארדו.
היא נאנחה עמוקות בזמן שהיא ניסתה לסדר את מחשבותיה , היא הרגישה חרטה עמוקה על כך שהיא נתנה לאדוארדו להישאר לצד הבת שלבסוף החליט לנטוש.
איך היא הרשתה לעצמה לתת לו לעשות זאת מבלי שהוא התייעץ איתה קודם לכן.
היא לא יכלה לסלוח לעצמה על כך שאדוארדו השאיר את דולסה התינוקת תחת חסותה של משפחת קפורלה.
היא הייתה יכולה לחזור לבית שלה לפני שאדוארדו מסר את הבת שלה למשפחה מאמצת כי הוא לא היה מסוגל לטפל בה בעצמו.
היא למדה איך להסתכל על הטעויות שעשתה בדרך שונה מאיך שהיא ראתה את הדברים בדרך כלל.
רוסריו רצתה להתאחד עם בתה דולסה לתמיד כדי שהיא תזכה סוף סוף באהבה שלה למרות שזה לא היה מוצדק שהיא עזבה אותה.
אנדרו וחואנה היו בטיול כיתתי ביחד עם ארתורו ושאקירה, חואנה לא רצתה לקחת חלק בטיול הזה.
מצדה היא יכלה להישאר בפנימייה ולא לצאת לשום מקום , כאילו שנוכחותו של ארתורו הפריעה לה באיזשהו אופן.
אנדרו הבחין שמשהו משונה עובר על חואנה והוא התחיל לחשוב שהיא אולי איננה מרגישה טוב .
" מה קרה?" שאל אנדרו והביט בה במבט בוחן, היא הרימה אליו את פניה וכאילו ניסתה לרמוז לו שזה בגלל השמש שלא עושה לה טוב , יש לה בחילה כל פעם שהיא יוצאת ביום שהשמש בה כל כך חזקה.
" לא קרה שום כלום תהיה רגוע אנדרו הכול טוב." אמרה חואנה באדישות ולבשה את החיוך הכי יבש שהיא יכלה לשלוף אי פעם.
" איך לא קרה כלום אני ממש מעוניין למה ארתורו עדיין מסתכל עלייך בזמן שאנחנו נהנים זה בחברת זה. אני חושב שהוא עדיין מרגיש משהו אלייך." אמר אנדרו בנימה חשדנית.
" איך אתה יודע? אולי אתה סתם מנחש מבלי לדעת אני כבר איתך אנדרו לא איתו בסדר. " היא אמרה כמעט בקול רגוע והיא רק חייכה לעצמה ללא פחד מיותר.
ארתורו הביט בהם בקנאה חסרת גבולות והוא לא סבל את העובדה שחואנה הייתה עם אנדרו.
הוא ניגש אליו כולו מחויך ומתבונן במבט מתגרה , הרוק נזל מפיו בצורה בלתי נשלטת, מוכן להתעמת מולו במלחמה על ליבה של חואנה.
" היי אתה היא הייתה שלי קודם הגעת לפה לפנימייה בכוונה תחילה לעשות לי את המוות והצלחת בסוף להפריד בינינו הפעם לא אתן לכך לקרות." אמר ארתור בחיוך יהיר והכניס לאנדרו אגרוף היישר לתוך הבטן.
" איך אתה מעז לבוא אליי אחרי שפעם אחרונה שרבנו הותרת אותי פצוע לחלוטין?
אראה לך מזה ואז אשבור את הפרצוף שלך לשני חלקים." קרא אנדרו בזעם כאשר הוא הכה אותו קשות וזה מה שהרגיז אותו שהוא בא לקחת לו את חואנה.
" היי בנים אל תריבו די נו תפסיקו אתם מוכנים שלא לריב." חואנה אמרה בעגממיות וניסתה להפריד ביניהם ללא הצלחה .
" חואנה , מי מבין שנינו את רוצה להיות?" שאל אנדרו כשהמשיך לשלוח ידיים לעבר ארתורו שלא הפסיק ללעוג לו לרגע.
" היא לא תהיה איתך בסוף מה קשה להשלים עם העובדה שחואנה ואני עדיין לא נפרדנו." קרא ארתורו בטון זועם כלפי אנדרו, " אני רוצה שתתן לה קצת לנשום זה בלתי אפשרי אם יהיה אדם כמוך שכל הזמן ינסה לחסום לה את האוויר רק כי הריאות שלך מלאות בהליום." אמר בכעס והכניס לו ישר פנס בעין.
" די , תפסיקו!" נעמדה בין שניהם וניסתה לתפוס כל אחד מהם בידה אך היא נפלה על הרצפה ושלחה אליהם מבט עצבני.
" למה אתם עושים את זה? אני לא בוחרת באף אחד מכם." אמרה בהחלטיות והלכה משם ככל שהיא יכלה ללכת מהם הכי רחוק שאפשר .
" אתה רואה? היא ברחה בגללך." הטיח אנדרו את האשם בארתורו שהתחיל ראשון בתגרה המטופשת הזאת.
הם החליפו מבטים ביניהם וכל אחד הלך בנפרד לכיוון אחר.
אנדרו החליט להמשיך בטיול למרות כל מה שקרה לאחר שחואנה ברחה לו עם דמעות בעיניים , והוא לא יודע לאן נעלמו עקבותיה.
ברברה וארתור עשו את דרכם לתרזה רופאת הנשים כאשר ברברה הביטה עליו במבט מלא דאגה לגבי העתיד של התינוק שהיא נושאת ברחמה.
ארתור אחז בידה בכדי להרגיע אותה שהוא נמצא כאן לצידה גם אם היא שוקעת לפעמים לתוך ייאוש.
תרזה קיבלה את שניהם בסבר פנים יפות וסגרה אחריהם את הדלת כדי שהיא תוכל לתת להם את הפרטיות לה הם היו זקוקים יותר מכול.
" שכבי על המיטה אני רוצה לערוך כמה סדרת בדיקות כדי לבדוק האם הכול בסדר עם העובר." אמרה בקול רך והתיישבה כדי להסתכל רגע בתיק הרפואי של ברברה.
" טוב," אמרה ברברה בחשש וניסתה לנשום הכי עמוק שהיא יכולה.
" תהיי רגועה אהובתי אני פה איתך ." אמר ארתור בנימה מעודדת וחייך אל ברברה.
" ד"ר האם יקרה משהו לעובר במהלך הבדיקות האלה שאני עוברת?" שאלה ברברה את תרזה ליתר ביטחון.
תרזה רק חייכה חיוך חביב וליטפה את שערה קלות.
תגובות (0)