הברבור הלבן פרק 18
היא לקחה לעצמה כמה דקות כדי לקחת נשימה עמוקה כמה שהיא יכולה , בתוכה מתרחשים חיים חדשים .
זו הבשורה הכי משמחת שהיא יכלה לקבל אי פעם, ברברה בלעה את רוקה וגיחכה מעט שהיא עוד מעט תהפוך לאימא כבר בגיל חמש עשרה.
" אני באמת בהיריון?" היא שאלה שוב הפעם מהתרגשות. היא חשבה שהידיים שלה רעדו מרוב הלחץ.
" כן כמובן אם את רוצה לשמוע זאת שוב אני חוזרת עוד הפעם בשבילך." אמרה תרזה באנחה , " גברת מוראלס היקרה הזמן שלנו נגמר אז בואי נסיים פה כמו שצריך." קראה בהרהור והביטה בה במבט סתמי.
" מתי אני צריכה לבוא לעוד ביקור אצלך בקלינקה?" שאלה ברברה בעניין ונתנה בה מבט שואל.
" יום ראשון ארבע אחרי הצהריים אני רוצה אותך לסדרת בדיקות לבדוק מה קורה איתך ועם העובר . זה יתאים לך?" קבעה תרזה ורשמה אצלה ביומן בתוך המחשב שברברה תצטרך לעבור סדרת בדיקות בשביל לוודא שהכול בסדר עם העובר.
" אני רוצה שבן זוגך יתלווה אלייך אל תחששי אלו רק בדיקות רגילות שאמורות לחתום סופית אם התינוק שאת נושאת בתוכך בסדר גמור. להתראות ושיהיה אחלה יום." חתמה תרזה ושיחררה את ברברה לדרכה.
ברברה לא ידעה איך לבשר לארתור שהיא גילתה שהיא בהיריון בזה הרגע, היא ממש מפחדת שהבשורה תהיה קשה מדי בשבילו.
היא החליטה לא לספר לו בינתיים היא חיכתה לרגע הנכון כדי שתוכל לעשות את זה בלי שהרבה אנשים יחשפו לאמת המרגשת הזאת.
בזמן שהיא עשתה את דרכה בחזרה אל הפנימייה , היא ראתה מכונית חולפת על ידה ומסמנת לה שתעצור כי הוא רצה לקחת אותה לפנימייה.
" מי זה?" שאלה ברברה בצימצום עיניים.
כשהוא פתח את החלון כדי לענות לה היא הבחינה בארתור.
" זה אני אלא מי חשבת שיקח אותך." קרא ארתור בטון מבולבל. " את נראית ממש חיוורת קרה לך משהו?" שאל בדאגה כאשר הביט בה לרגע.
" אני בסדר גמור אין לי כלום באמת אני בריאה כמו שור!" אמרה ברברה בביטחון.
" את לא נראית בריאה כמו שור , נראה שאת מסתירה סוד כלשהו את מוכנה לגלות מהו!" שאל בחיוך סקרן ועיניו הביטו בה בהפתעה בלתי צפויה.
" לא עדיף שתסיע אותי קודם לפנימייה שם אספר לך מה קורה איתי אני לא מרגישה כל כך בנוח לדבר על זה כאן." אמרה ברברה בחיוך נבוך ונאנחה לעצמה.
חואנה לקחה את המזוודה שלה שהונחה לצד ארון הבגדים אם אין ברירה אז היא תצטרך לעזוב את הפנימייה כי ההורים המאמצים שלה לוחצים עליה שהיא תעזוב את הפנימייה.
היא הרגישה רע עם כל זיכרון שחלף במוחה בעודה מארגנת את המזוודה בלב מלא צער.
היא לא יכלה לתת להם לעשות בה כל מה שעולה על דעתם.
" להתראות חדר שמחתי להיות חלק ממך!" היא אמרה בחיוך עגמומי ולקחה את המזוודה איתה למטה.
בעודה יורדת במדרגות , היא שאלה איפה ברברה נעלמה כל הזמן הזה.
ההורים שלה חיכו לה במכונית , כשהיא יצאה היא לא הבחינה שלוסי עומדת מרחוק וצופה בה כשתחושת החמצה מלווה אותה בכל צעד שהלכה.
היא נכנסה לתוך המכונית ולא החליפה שום מילה עם הוריה.
" עשית את הדבר הנכון בתי אני יודעת שאת לא רואה את זה אבל אנחנו מוכרחים להעביר אותך לפנימייה אחרת זה לא אישי נגדך זה כדי להרחיק אותך מאמך הביולוגית ." אמרה הלנה באנחה כדי לנסות לנחם את חואנה.
" הדבר הכי טוב? זה לא נראה כך אימא תפסיקי לעשות את עצמך הדבר הכי נכון בשבילי היה להישאר לצד אימא הביולוגית שלי כך הייתי יותר מאושרת." קראה חואנה בעלבון והדמעות עמדו בעיניה.
" זה רק לטובתך האישית את צריכה להבין משהו גם אם תרצי להתאחד עם אימא הביולוגית שלך דבר כזה יקרה רק מתי שאנחנו נחליט." אמרה הלנה בהחלטיות.
" אני לא חושבת ככה לפחות לא כמוכם אני רוצה להישאר לצידה כדי לטפל בה בשארית חיה אין לה הרבה זמן כדי לחיות.
כי היא מאוד חולה ואני ממש מפחדת לאבד אותה." קראה חואנה בבכי ולא התכוונה להתנהג לפי מה שהוריה המאמצים רוצים.
" מ-ה?" שאל אדן בהלם ולא האמין למשמע אוזניו.
" מה ששמעתם היא חולה אני לא מתכוונת ללכת איתכם לשום מקום שתבקשו ממני כי אני מתעקשת להישאר לצדה למרות שימיה ספורים." קראה חואנה בעקשנות בעוד היא יצאה מן המכונית וברחה משם כל עוד נפשה בה.
חואנה הגיעה אל השער ונכנסה מבלי להתחרט על אף מילה שנאמרה באותו הרגע.
אנדרו יצא לחצר האחורית כדי לנשום אוויר צח והוא ראה את חואנה בורחת , הוא החליט לגשת אליה בכל זאת.
" מה את עושה פה?" שאל אנדרו בקול דואג וליטף את פניה ברוך , חואנה חיבקה אותו מבלי שהיא תענה לו ישירות.
" אני מנסה לברוח מההורים שלי הם מנסים לקחת אותי בכוח מהפנימייה כי הם לא רוצים שאהיה קרובה כל פעם לאימי הביולוגית." אמרה חואנה בעוד הדמעות שלה לא הפסיקו לרדת.
" הם ניסו לקחת אותך בכוח מפה? תני לי לדבר איתם דקה ואז הם יבינו שהם לא יכולים לעשות שום דבר בלי לשאול את הסכמתך קודם לכן. " אמר אנדרו בקול אימהי כשהם התקרבו לחיבוק.
" תודה רבה על תמיכתך אהובי הייתי זקוקה לשמוע את המילים המחזקות הללו דווקא ממך." קראה חואנה בטון מעודד כשהיא התנחמה בזרועותיו של אנדרו.
" בבקשה אהובתי אני תמיד אהיה כאן כשתהיי זקוקה לאוזן קשבת . אני לא אתן להורים שלך לקחת אותך אם את לא רוצה אי אפשר להשתמש בכוח." קרא אנדרו ברצינות ונשק קלות ללחיה.
היא הרגישה עכשיו הרבה יותר טוב כי היא קצת נרגעה.
" תודה אהובי על ההבנה ושאתה נמצא שם בשבילי כשאני צריכה אותך באמת. עכשיו איפה ברברה? לאן היא נעלמת כל הזמן? אני חייבת למצוא אותה איפשהו ואתה תלך איתי כדי שנחפש אותה שנינו ביחד." קראה חואנה בהרהור.
" אין בעיה אני איתך לכל דבר שתגידי לי." קרא אנדרו בחיוך שובב וקרץ לעברה.
שניהם הלכו יחד לחפש את ברברה אך הם לא מצאו אותה בשום מקום שבו הם חיפשו.
לבסוף הם החליטו לוותר כי בטוח שברברה תחזור לפנימייה לבדה , בעודם חוזרים לתוך הבניין כדי ללכת כל אחד לחדרו כדי לנוח.
הם הבחינו במכונית כחולה מסוג יגואר שחלפה לידם , ומתוכה יצאה ברברה שהייתה מבולבלת ושמחה גם יחד . היא הסתכלה לכל עבר וראתה שחואנה ואנדרו עמדו שם.
" היי ילדים מה קורה ארתור ראה אותי במקרה והציע לי טרמפ לא יכולתי להיות אכזרית בכך שאני אגיד לו לא ישר בפרצוף." קראה ברברה בשובבות וחייכה את החיוך השובב שלה בעוד שעוד לא התכוונה לספר לה שהיא מצפה לילד מארתור.
" מה נשמע אמיגה כמה טוב שנזכרת להופיע ברגע הזה לאן את נעלמת לנו אני כמעט לא יכולה לדבר איתך מה קורה." שאלה בחום והבחינה שמשהו לא טוב עובר על ברברה שניסתה להסתיר בכל כוחה שהיא ביקרה על דעת עצמה אצל רופאת הנשים ד"ר תרזה מרטינז.
" מה דעתך שנדבר אחר כך פשוט אני צריכה להגיד משהו לארתור שאני לא רוצה שתשמעי. אל תיקחי ברצינות את מה שאני אומרת לך. יותר מאוחר אני מתפנה אלייך בסדר?" קראה ברברה בטון זהיר כדי לא לפגוע ישירות בחואנה.
" טוב איך שאת רוצה אני בינתיים הולכת עם אנדרו לקפיטריה אם את רוצה להצטרף את בהחלט מוזמנת. טוב בוא נלך אנדרו." היא אמרה כמעט בחצי לחש בעוד אנדרו התעקש להחזיק בידה כשהוא סובב את פניו בסקרנות לעבר ברברה וארתור.
" נו מה רצית להגיד לי?" שאל בחיוך סקרן שנפרש על פניו ," ברברה דברי בבקשה אל תשאירי אותי במתח!" קרא ארתור בלחץ.
" אני.. אני.. ארתור זה קרה לא יכולתי לשלוט על תוצאות הבדיקות יש לך את כל הסיבות שבעולם לכעוס על מה שעשיתי ובצדק כי באמת מגיע לי זה קרה באשמתי ." קראה ברברה בבכי והדמעות לא הפסיקו לרדת אפילו לרגע.
" נו ברבי את מתכוונת להמשיך לשתוק כי אני לא מצליח להבין מה שאת אומרת.. דברי ברור בבקשה אל תבלעי את המילים." לא הבין ארתור למה ברברה עוצרת כל הזמן באמצע המשפט.
" הלכתי לבדי לרופאת הנשים וגיליתי שאני בהיריון במפתיע ." זרקה ברברה את ה" פצצה" לתוך האוויר מבלי להודיע קודם לכן.
" מה את מנסה לומר בעצם?" שאל ארתור בקול מופתע כי הוא ממש לא ציפה לשמוע את הבשורה הזאת שהגיעה משום מקום.
" ארתור אני בהיריון למה זה קשה לך להבין את זה אתה בכלל מודע להרגשה הזאת שכשאני מגלה פתאום את ההיריון הבלתי צפוי הזה!" קראה ברברה בטון מרוגז כי היא לא הבינה מה ארתור רצה ממנה.
" לא אני מבין חיים שלי אני בכלל מופתע מהדרך שאני מגלה על כך דווקא עכשיו אין לך מה לדאוג אני לוקח את מלוא האחריות על מה שקרה בינינו באותו הלילה. אני גם רוצה שביחד נגיע לרופאת הנשים אני אלווה אותך לאן רק שתגידי אני לא מרשה שהילד הזה יגדל כל חייו בלי אבא מאחוריו." קרא ארתור ברוך ונשק ללחיה בעוד ברברה מחתה את דמעותיה וניסתה להתגבר על המחנק בגרונה .
ברברה חיבקה אותו מבלי להוסיף עוד מילה נוספת.
ארתור הידק את החיבוק עוד יותר וליטף את שערה בזמן שהיא התנחמה בזרועותיו.
" תודה ארתור לא יכולתי לבקש בן זוג יותר טוב ממך אנחנו נביא את התינוק הזה לעולם ביחד אני מבטיחה שאעשה את כל מה שביכולתי כדי לתת את כל מה שהוא זקוק." הוסיפה ברברה בחיוך של ניצחון.
" אני איתך בכל דבר אהובתי נגדל אותו ביחד ונעניק לו אהבה אינסופית הילד הזה לא ירגיש מוזנח כי גם נפנק אותו כשצריך." הוא אמר לה בחיוך מבטיח ונשק לשפתיה , " ברבי זאת הבשורה הכי מרגשת שיכולתי לקבל ממך תודה רבה לך." אמר ארתור כשאחז בה וחייך אליה.
" תבטיח לי שתפסיק עם הקנאה חסרת הטעם הזאת נו אני רוצה לשמוע את זה יוצא מהפה שלך . אתה תשתדל?" קראה ברברה בנחישות ושלחה אליו עיניים שואלות.
" כן אני אשתדל עכשיו בואי נלך להצטרף אליהם הם נמצאים בקפיטריה." ביקש ארתור וברברה הסכימה לבוא איתו לקפיטריה לשתות ביחד עם חואנה ואנדרו.
למרות העובדה שהיא הייתה בהיריון ושלא הייתה יכולה לשתות כל מה שרק רצתה , היא הרגישה שזה קצת שונה ממה שהיה פעם.
היא עומדת להפוך לאימא וזה מה שהכי מפחיד אותה שמעתה ומאילך הכול יתנהל אחרת.
היא הבטיחה לעצמה שהמקרה לא יחזור על עצמו בשנית , שהיא לא תעזוב את ארתור ותישאר אם חד הורית שתטפל לבדה בתינוק.
הייתה לה תחושה חזקה שמנצחת את כל הפחדים שהכו בה יותר מאי פעם , היא לא תתן לתינוק הזה שבתוכה שאין לו אבא כי היא רצתה לגדל אותו בדרך הכי טובה שהיא הכירה.
לוסי שכבה על הספה בעוד שהראש שלה התפוצץ מכאבים , כבר כמה ימים של חוסר מנוחה שהיא מנסה למצוא נחמה בתוך נפשה.
היא לא ידעה כיצד להפיג את מכאוביה הרבים , אין שום דבר שיוכל לנחם אותה יותר בעולם הזה יותר מלהיות לצדה של הבת הביולוגית שהיא חיפשה במהלך כל השנים הללו.
היא שאלה את עצמה האם המאבק המשפטי ימשך כי כל עוד היא הייתה חולה ולא הייתה מסוגלת להתעמת עם ההורים המאמצים של חואנה מבחינה נפשית.
כל כאב שהיא הרגישה בגוף שלה רק החליש אותה יותר עם כל יום שעובר.
יותר היה עדיף בשבילה למות מאשר להמשיך לסבול את הכאבים הבלתי פוסקים האלה.
היא ניסתה ליישר את ישיבתה על הספה והיא הרגישה שהיא לא יכולה לסבול יותר.
היא החליטה להתקשר לאנטוניו כדי לתת לעצמה להרגיש הרבה יותר טוב.
" היי אנטוניו אתה תוכל לבוא אליי אני ממש מרגישה לבד ואני לא מפסיקה לסבול לרגע בבקשה תבוא דחוף לפני שיקרה לי משהו!" קראה לוסי באנחה והיא כמעט עמדה לפרוץ בבכי אך הדמעות בכלל לא ירדו.
" בסדר מה שתבקשי אבוא אלייך כי נמצא בדיוק באזור שלך את רוצה שאקנה לשנינו גלידה אני ממש ליד הסופר דרך אגב איזה טעם את אוהבת." שאל אנטוניו כי הוא רצה לתת ללוסי הרגשה שהיא מאוד אהובה .
" אני אוהבת גלידת פיסטוק אבל אל תטרח בשבילי למה שלא תשמור על הכסף שיש בצד לעניינים חשובים יותר תודה רבה שאתה חושב עליי." אמרה לוסי ברגשות של תודה.
" בסדר אני קונה גלידת פיסטוק לשנינו להתראות ." חתם אנטוניו כשהוא ניתק את השיחה במהירות כי הוא עצר באמצע הכביש.
לוסי הרגישה שכולם מסביבה מנסים לעטוף אותה בתקופה הכי קשה בחייה למרות שהיא ניסתה להסתיר את מה שהיא הרגישה.
היא ממש הייתה ברת מזל כי היה לה מישהו על מי לחשוב , מישהו שאכפת לו ממה שקורה לה בזמן האחרון.
קן התיישב במקומו בזמן שקרול דפדפה באינטרנט אחר מידע כלשהו על הפנימייה שבו לומד אחיו ארתור , הם החליפו מבטים ביניהם.
קן הרגיש שהוא היה חייב לברר מה לעזאזל קורה עם הטיסה ולמה כל הנוסעים לא עולים על המטוס.
הוא החליט לגשת אל הטייס ולשאול אותו מה קורה .
" למה את לא מתניע את המטוס? אתה מוכן להגיד לי מה קורה עכשיו? איך זה שכל הנוסעים יצאו בריצה מן המדרגות תגיד להם שיחזרו יש לי אח שלומד באיזו פנימייה ואני חייב להגיע לשם בזמן." קרא קן בטון לחוץ והביט בו במבט חסר הבעה.
" קן תהיה עדין בבקשה עם הטייס!" התערבה קרול בשיחה כי התפתח ויכוח בין הטייס לבן זוגה קן.
" יש בעיה כלשהי אווירית שאני לא יודע אם היא תיפתר בקרוב זה יקח זמן עד שנדע מה קורה." אמר הטייס בנימת תסכול.
" אז מה יהיה עד אז?" שאל קן בדאגה כי לא ידע מה יהיה עם המטוס בהמשך.
" תצטרכו לחכות בסבלנות עד שהעניין הזה ייפתר אולי נס יביא קץ לכל המצב המסובך הזה!" אמר הטייס בקול רם והלך לחזור לשבת במקומו.
" טוב תודה רבה עוד נחכה כמה שאפשר." קרא קן בחיוך מבולבל והלך לשבת ליד קרול בת זוגתו.
קרול שהייתה המומה מאופן התנהגותו לא ידעה מאיפה ההתנהגות הבלתי הולמת הזאת נבעה.
" למה אתה מפגין חוסר סבלנות לפעמים כשאתה בשיחה עם האנשים שנמצאים מסביבך." קרא קרול ברצינות והפנתה את מבטה אליו.
תגובות (0)