הברבור הלבן פרק 17
ברברה חשבה לעצמה כל הלילה מה היא תגיד לארתור במשך השיחה איתו, היא לא הייתה להתעלם מכך מהרגשות שלה יותר.
אם אכן ארתור מקנא באחיו הצעיר קן , אין שום סיכוי שהם ישארו ביחד בגלל הקנאה הבלתי נסבלת שלו בכך שהיא שאלה אותו רק איך קן נראה ולמה היא מתעניינת בו כל כך.
ברברה הייתה נרגשת להכיר את אחיו הקטן של ארתור , נראה שהיא הצליחה בלא כוונה לעורר את קנאתו מתרדמת.
ארתור הייתה הבעיה המרכזית כדי להמשיך את הקשר הזוגי ביניהם.
היא צידה לא ראתה את הסיבה שבגלל קן אחיו הצעיר הם צריכים להיפרד , מפני שברברה לא מעוניינת בו רק בארתור.
אבל ארתור התעקש שקורה ביניהם משהו אפלטוני שלא קיים במציאות בכלל.
כי היא לא הייתה מאוהבת בקן היא רק התרגשה כאשר היא שמעה שארתור נקב בשמו.
אולי פשוט עדיף שהיא תשכח מזה ותתן לסערה לחלוף כמו שהיא.
ברברה הניחה את ראשה על הכר ופשוט נרדמה לאחר הרבה זמן שהיא הייתה ערה.
ברברה קמה למחרת שמחה יותר מתמיד והיא יצאה לעבר המסדרון בו היא פגשה בארתור שלא ישן כל הלילה בגלל שהוא לא הפסיק לחשוב עליה.
" בוקר טוב בונבון מה שלומך?" שאלה ברברה בחיוך שוב וניסתה להפיג את המתח שהתחזק ביומיים האחרונים ביניהם.
" בסדר תראי ברבי חשבתי כל הלילה עלינו והגעתי להחלטה שאני סתם מקנא באחי הצעיר קן אנחנו לא יכולים להיפרד בגלל זה." קרא ארתור בטון מפוכח.
" גם חשבתי על כך אנחנו לא חייבים לריב על כל שטות קטנה אנחנו מספיק בוגרים כדי לדבר על זה לא?" אמרה ברברה ברצינות והתקרבה אל ארתור עוד קצת.
" כן אני מסכים איתך שאנחנו מספיק גדולים בשביל שנדבר אחד עם השני בגילוי לב ולא נתנהג כאילו אנחנו מסתירים דברים." אמר ארתור וחייך אליה בשובבות יתרה .
" תראה לא קל לי עם הקנאה שלך אבל אני אוהבת אותך ואני ממש מחכה להכיר את קן אתה יודע מתי הוא אמור לטוס." שאלה ברברה בעניין ואחזה בידו.
" הטיסה תצא בערך ממש מאוחר בלילה למה את שואלת כל כך בסקרנות?" התפלא ארתור כששמע את שאלתה והביט בה במבט חסר הבעה.
" סתם מתוך סקרנות רק שאלתי כי אני ממש מצפה לבואו בוא שלא נאחר לשיעור או שאתה מעדיף שיתפסו אותנו כאן במסדרון?" שאלה במבוכה ולא החזירה את מבטה לעברו.
" בתנאי אחד שתתני לי נשיקה אחת לפני שנתפצל. זה יהיה בסדר?" שאל ארתור בחיוך שובב וקירב את ברברה אליו . הוא נישק אותה נשיקה יפה וסוחפת.
ברברה וארתור נפרדו כי הם למדו כל אחד בכיתה אחרת , כשהיא נכנסה פנימה לתוך הכיתה היא התיישבה לצד חואנה.
" איפה דולסה? למה היא לא בשיעור?" שאלה ברברה בקול מופתע כי היא לא ראתה אותה בימים האחרונים.
" היא בחדר מאז הבוקר מעולם לא ראיתי אותה במצב הזה אנדרו נפגש עכשיו עם אדוארדו מולינה המליונר שלא מתאר לעצמו שהבת הביולוגית שלו לומדת בפנימייה הזאת." קראה חואנה בהרהור.
" אה כן אז אנדרו מדבר עם אדוארדו מולינה עכשיו זאת הסיבה שהוא הבריז לשיעור זה נשמע לי ממש מופרך. למה שהוא יעדר משיעור בשביל לברר על עניין כל כך חשוב." לא הבינה ברברה והסתכלה עליה במבט בוחן.
" כן אני שומעת את מה שאת אומרת אבל עכשיו הוא משוחח איתו בארבע עיניים . אני יודעת שזה ממש נשמע מופרך אך זה מה שיש." אמרה חואנה באנחה והניחה את המחברת בפינת השולחן.
-פלאשבק-
אדוארדו הניח את התינוקת שהייתה בעריסה על פתח דלת הבית של משפחת קפורלה.
הוא הביט בה בחיוך מלא צער וידע שהוא עשה את הדבר הכי נכון בעבורה גם אם היא תגדל ללא דמות אב במשך כל חייה כאדם בוגר.
הוא נשק לה לאות פרידה ההולכת וקרבה וקיווה שהאנשים שיגדלו אותה יתנו לה את כל מה שהוא לא היה מסוגל לתת לה כאבא המתחיל את צעדיו הראשונים בעולם ההורות.
" סלחי לי חמודה הלוואי שתסלחי לי זה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב בעבור עתידך.
אני מניח שאת בטח תשנאי אותי על כך." הוא אמר והדמעות יורדות מעיניו ללא הפסקה.
בעודו הולך משם בעוד הדמעות ממשיכות ללוות אותו בדרך חזרה הביתה.
-סוף פלאשבק-
אדוארדו הניח את משקפי השמש הגדולים על מצחו והביט על אנדרו במבט מלא חשיבות.
" אז אתה אומר שדולסה היא לא הבת הביולוגית שלך?" שאל אנדרו בפליאה ולא הבין למה הוא המשיך להתעקש שדולסה לא הבת שהוא מחפש במשך הרבה זמן.
" אני לא יודע אם דולסה הידידה שלך אכן הבת שלי, תדע שכבר יש לי משפחה חדשה ואני נשוי . אני אבא לתינוקת בת חודשיים. אני מאושר בחיי החדשים אני לא מבין על איזו בת בכלל אתה מתכוון." שאל אדוארדו בקול כי לא היה מעוניין לדעת שדולסה היא הבת הביולוגית שאותה הוא נטש.
" אני מבין ואני מקבל את מה שאתה אומר אבל מה שרציתי לדעת זה למה נטשת את הבת שלך." קרא אנדרו ברוגז והוא עשה את זה רק בשביל דולסה שמה שהיא הכי חלמה זה להיפגש עם הוריה הביולוגים.
" די לא נטשתי אותה בכלל . אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני ממש מוכרח לזוז השיחה בינינו הסתיימה בזה הרגע." קרא אדוארדו בניסיון להתחמק מכך שהוא באמת נטש את הבת שלו.
" רגע לפני שאתה הולך תגיד לי בכלל איך אוכל למצוא אותך כדי ליצור קשר איתך." קרא אנדרו בטון נואש כשניסה למנוע מאדוארדו לעזוב באמצע השיחה.
" אתן לך את כרטיס הביקור שלי כך נוכל ליצור קשר ואם אני לא עונה בנייד אתה יכול לשלוח מייל." אמר אדוארדו לפני שהלך.
אנדרו נתן מבט קצר בכרטיס הביקור של אדוארדו מולינה והבחין שהיה מצוין בו גם את הכתובת של הבית שבו התגורר אדוארדו מולינה לצד אשתו השנייה והתינוקת.
אנדרו ידע שזו הזדמנות טובה בהחלט לגרום לו לעבור בדיקת אבהות שתוכיח סופית שהוא אכן צודק.
אם הוא יכריח אותו לעבור את הבדיקה מבלי שהוא ירצה בכלל כדי שהוא יכיר בעובדה שדולסה היא הבת שנטש כשהייתה בת שלושה חודשים והוא לא יוכל להכחיש שיש לו בת.
" אני אוכיח שאתה טועה אדוארדו אז באמת אתה תצטרך להחליט אם דולסה אכן הבת שלך כפי שאמרתי." קרא אנדרו בביטחון בזמן שהוא חייך לעצמו בשביעות רצון.
לפתע הוא ראה את דולסה לידו והוא כמעט התעלף מרוב לחץ שהוא הרגיש.
" מה העניינים אנדרו מה יש לך ביד?" שאלה דולסה בנימה חשדנית והביטה בו במבט עצבני.
" זה כלום , באמת זה סתם דף!" קרא אנדרו וצחק לעצמו.
הוא הכניס את הכרטיס עמוק בתוך כיס מכנסיו שדולסה לא תגלה על נקלה שהוא חוקר מי זה אביה הביולוגי.
" אנדרו אתה לא מסתיר ממני כלום נכון?" קראה דולסה בחשש והביטה בו במבט מתרה כאילו היא לא סומכת עליו יותר.
" לא באמת אין לי מה להסתיר ממך אני צריך ללכת עכשיו." זרק אנדרו תשובה מתחמקת והלך משם כי הוא נזכר שחואנה אמרה לו שההורים המאמצים שלה רוצים שהיא תעזוב את הפנימייה.
בדיוק שחואנה ניגשה אל אנדרו היא הבחינה שההורים המאמצים שלה באו כדי לקחת אותה איתם הביתה.
היא הביטה בהם במבט מלא צער והתרגזה עליהם מפני שהם הגיעו לפנימייה ללא סיבה מספקת מדי.
" אבא אימא מה אתם עושים כאן?" שאלה חואנה שהייתה בהלם גמור.
" באנו לפה כדי לקחת אותך הביתה אחרי שהבנו מהמנהל שמצאת את אימא שלך בדרך לא מקרית ולכן אנחנו נאלצים שתם זמנך בפנימייה הזאת." קראה הלנה בטון זועם.
" למה אתם עושים לי את זה ? " שאלה חואנה בבכי והביטה עליהם בעיניים זועפות , " אתם לא מבינים שאני לא יכולה לעזוב?" שאלה חואנה כאשר דמעות של עצב זלגו במורד לחיה.
" זה לא מעניין אותנו מה את רוצה היום עוד את עוזבת את הפנימייה בשביל שתביני שאחת ולתמיד את נשארת רחוק מהאימא הביולוגית שלך עכשיו את אורזת את המזוודה ובאה איתנו ." קרא אדן בנחישות ולא התכוון לוותר לה כל כך בקלות.
" לא אני לא אורזת שום מזוודה אין שום סיכוי שאתם תמנעו ממני לחקור על העבר שלי ולהבין סוף סוף מה הם ההורים שלי באמת." קבעה באחת מבלי להתחרט על מה שהיא אמרה באותו הרגע.
באותו הרגע היא הרגישה סטירה עוצמתית מצלצלת בחוזקה על לחיה. חואנה הביטה על אמה והיה לה כואב שהיא לא מבינה מה היא רצתה בסך הכול.
לא הסטירה שהכאיבה לה יותר מכול. לא היחס הרע שהיא קיבלה מהם. אלא הרצון להיות קרובה לאימא שלה התחזק עוד יותר ככל שהימים עוברים וחולפים.
" את תארזי את המזוודה בזה הרגע ותבואי איתנו לאן שנגיד לך שמעת?" אמרה הלנה בטון החלטי ולא הייתה מוכנה להיות קצת יותר רכה ביחסיה עם חואנה.
" אני שונאת אתכם בכל כוחי אני שונאת אתכם!" קראה חואנה בדמעות ורצה היישר לחדרה כי היא לא הסכימה לעשות מה שההורים שלה אומרים לה.
היא נזרקה על המיטה ברגע הראשון לאחר הריב הסוער עם הוריה המאמצים.
היא לא האמינה כשהם באו לפנימייה כדי לקחת אותה משם.
ברברה החליטה על דעת עצמה ללכת לרופאת נשים לבדה ולא תיארה לעצמה שחברתה הכי טובה נתונה בצרות.
היא חיכתה בחדר המתנה עד שיגיע התור שלה להיכנס.
היא ממש מפחדת אם הבדיקה אכן תהיה חיובית אז כנראה שיהיה לה תינוק מגיל צעיר.
וזה מה שהכי מפחיד. היא ניסתה להתעלם מהתחושות הרעות שיש בתוך תוכה.
תתעשתי ברברה תתעשתי היא אמרה לעצמה בעוד היא חיכתה עד שרופאת הנשים תקבל אותה.
היא שמעה שמערכת הכרזה נקבה את שמה שזהו תורה להיכנס לד"ר תרזה מרטינז.
" שלום!" אמרה ברברה כמעט בחצי לחש כי היא חששה מאוד לקבל לאחר מכן את תוצאות הבדיקות.
" שלום ברברה מריה מוראלס נכון בואי היכנסי." קראה תרזה בסבר פנים יפות והבחינה שפניה חיוורות היא שלחה את ידה כדי לנסות להרגיע אותה מעט כי היא ראתה עד כמה היא הייתה לחוצה.
" אני קצת לחוצה אני לא רוצה להיות בהיריון אני צעירה מדי שיהיו לי ילדים." קראה ברברה בטון לחוץ וניסתה לנשום עמוק כמה שאפשר.
" אל תדאגי תשכבי על המיטה בבקשה אני צריכה לבדוק אותך!" היא אמרה בקול שקט וליטפה את שערה ברוך.
ברברה נשכבה על המיטה כשהיא מתבוננת בחשש לגבי המכשיר שאיתו הרופאה השתמשה כדי לערוך את הבדיקה.
" מה המכשיר איתו את משתמשת?" שאלה ברברה כשהיא מרחה על בטנה החשופה מעט לנגד עיניה מין ג'ל מגעיל למראה ודביק.
" זה כדי שאני אוכל לבדוק אותך עם זה בבקשה תהיי בשקט אני חייבת להתרכז בסדר?" אמרה תרזה בהרהור בזמן שהיא בדקה מה באמת קורה לברברה.
" מה זה? מה יש לי?" קראה ברוגז בזמן שלחיה בערו ללא הפסקה.
" את רואה את הנקודה הקטנה הזאת שמטיילת על הצג בבירור ברכותיי זה החומר שממנו מתפתח מין העובר. " אמרה בקול מופתע .
ברברה חייכה כי היא הבינה שיש לה למה לחיות.
" מה זה באמת נכון אני בהיריון?" קראה כי היא לא האמינה למשמע אוזניה והביטה על רופאת הנשים בפליאה.
" כן את בהיריון מזל טוב מוראלס עדיין לא ידוע אם זה בן או בת את עוד ממש בהתחלה." קראה אף היא בהתרגשות יתרה.
ברברה הסתכלה עליה בדמעות ועדיין לא עיכלה את מה שקורה לה.
תגובות (0)