הברבור הלבן פרק 16
שון ודניאלה החליפו מבטים ביניהם , בזמן שאנטוניו ארז את חפציו ותיכנן להחזיר את ברברה וארתור לפנימייה.
הארוחה המשפחתית ארכה שעתיים בלבד, דניאלה ליוותה את שון לעבר המכונית הכחולה שחנתה בחוץ.
" תודה אהובי על שבכל זאת לא ברחת מהארוחה היה לך נחמד נכון?" קרא שון בעוד הוא אחז בידה מביט בה מבט אחרון לפני שהוא יסע לעבר ביתו.
" תודה לך אהובתי אני חייב לזוז דרך אגב זה היה כיף להכיר את הבת שלך ברברה ואת בן זוגך לשעבר אנטוניו תודה על שהזמנת אותי אני מקווה מאוד שגם את נהנית מחברתי. להתראות תתקשרי אליי אם את מעוניינת שניפגש." קרא שון ברגשות של תודה , הוא ניגש אליה כדי לחבקה.
" כן כמובן שלא אשכח אתקשר אלייך לאחר שתגיע הביתה אני חייבת להתפנות לראות מה עם אנטוניו הוא צריך לקחת את ברברה וארתור חזרה לפנימייה.
טוב ביי שתהיה לך נסיעה טובה." קראה דניאלה בהרהור והביטה בו בלחיים סמוקות ואדומות מרוב שהשמש שזרחה בשמיים השפיעה עליה ממש.
" להתראות אהובתי נתראה מתישהו !" קרא בחיוך שובב וקרץ לעברה, הוא נשק לה ורק אז נכנס אל המושב הקדמי.
היא התרחקה קצת כדי לתת לרכב לחלוף על פניה ורק אז ידה הונפה לעברו שהיא מסמנת לו שלא ישכח לחגור את עצמו.
כאשר היא נכנסה פנימה לתוך הבית , היא ניגשה אל ארתור וברברה שארזו את החפצים שלו והניחו אותם בבגאז של המכונית .
" היה כיף איתכם ילדים תבואו יותר לבקר וגם איתך אנטוניו . ברבי תזכרי מה אמרתי לך בקשר לארתור , לא לכעוס עליו כי הוא עשה את כל מה שאפשר כדי שתהיי בסופו של דבר מאושרת אל תשכחי בתי ואני מקווה שתהיה לכם נסיעה טובה." קראה דניאלה והסתכלה על ברברה במבט ממש רציני.
" תודה אימא אני ממש מודה על האירוח הנהדר ושהסכמת גם שארתור יצטרף לארוחה." אמרה ברברה במבוכה והתרפקה על ארתור בעוד הוא מלטף את שערה קלות ומחייך אל דניאלה בשביעות רצון.
" תודה דניאלה שאירחת אותי היה לי ממש כיף אני ממש מצפה לביקור הבא שלי בבית שלך . אני מקווה שלא הפרענו הרבה בהצלחה בזוגיות החדשה עם שון." קרא ארתור בהתרגשות תוך כדי שהוא אחז בברברה שהגניבה לעברו מבט מאוהב.
" תודה ארתור אני בהחלט מחכה לבואך אתה יודע שדלתות ביתי תמיד פתוחות בפנייך. קדימה אנטוניו תיסע בזהירות כי ממש מסוכן בכבישים תודיע לי מתי הבאת אותם לפנימייה. בסדר?" קראה דניאלה בחיוך רך והתבוננה בו ממושכות.
" בסדר , אני ממש משתדל." קרא בזמן שהוא הציץ לראות מה דניאלה עושה כי עדיין בתוך תוכו הוא חשב שהוא מקנא בה ובשון אבל הוא ניסה להזכיר לעצמו שזו לגמרי זכותה של דניאלה ברצונה להמשיך הלאה למרות מה שקרה ביניהם בעבר.
" אנטוניו קרה משהו?" שאלה דניאלה בטון מבוהל כי היא הבחינה שאנטוניו לא הפסיק להסתכל עליה בזמן שהוא מזיל ריר.
" לא , הכול טוב יותר מתמיד." קרא אנטוניו בטון אדיש והתנהג כאילו זה לא היה אכפת לו ששון ודניאלה היו זוג.
" אז למה אתה מביט בי במבט הזה?" שאלה דניאלה בטון מלא פליאה.
" סתם כי את ממש יפהפייה באופן בלתי רגיל!" אמר אנטוניו כמעט בלחש כי לא רצה שברברה תחשוב שקורה משהו ביניהם.
" מה קרה אבא מה יש בינך לבין אימא?" שאלה ברברה בחיוך סקרן בעוד אביה לקח נשימה עמיקה לפני שהוא הסיע אותם בדרך חזרה לפנימייה.
" לא קורה בינינו כלום אל תשלי את עצמך שנחזור להיות ביחד, בסדר אני יכול לנסוע בשקט עכשיו." אמר בקול נרגז ואז פשוט שתק כי הוא היה נבוך כשברברה שאלה מה קורה בינו לבין דניאלה.
" זה מה שאתה אומר לעצמך או שאתה סתם ממציא תירוצים?" שאלה כשחיוך מתגרה עלה על פניה , אנטוניו רמז שאין בכוונתו לדבר על מה שקרה במשך הארוחה.
" תעזבי אותו ברבי הוא באמצע נסיעה אז בואי ניתן לו לנסוע בנחת אנחנו בדרך חזרה לפנימייה." קרא ארתור בחיוך שובב בעוד קורץ לעברה , הוא אחז בידה כשנזכר בשיחתו עם אחיו הקטן קן.
" את יודעת מי יעבור ללמוד איתנו בפנימייה?" שאל ארתור בקול והביט בה במבט בוחן, " זה אחי קן שיטוס הערב עם בת הזוג שלו קרול נכון שזה יהיה מגניב?" אמר בזמן שהוא גנב ממנה עוד נשיקה נוספת .
" ממש מגניב אני מתרגשת להכיר את קן תספר לי איך הוא נראה זה מעניין אותי לדעת." אמרה ברברה בטון ענייני והיא הבחינה שהם כבר הגיעו לפנימייה.
" למה זה מעניין אותך לדעת איך הוא נראה? את מעוניינת בו?" שאל כאשר הקנאה סובבה את מוחו בחוסר מנוחה.
" לא אין סיכוי אתה היחיד שמעניין אותי אין שום גבר אחר בחיי חוץ ממך." קראה ברברה בחיוך שופע בביטחון עצמי.
" ברבי יש לו חברה לידיעתך והוא לא ממש מתאים לך רק אני היחיד בשבילך נכון או שאני טועה." שאל ארתור בחוסר אמון והבחין שברברה בכלל לא הייתה מרוכזת בשיחתה איתו.
" נכון אתה ממש טועה כי בסך הכול שאלתי איך קן נראה . למרות שיש לו חברה וכל זה אני רוצה להכיר את אחיך הקטן." אמרה ברברה בעניין.
ארתור לא היה מוכן להשלים עם העובדה שקן מצא חן בעיני ברברה.
" טוב אבא תודה רבה על הטרמפ אנחנו חייבים ללכת להתראות אבא תודה שלקחת אותנו לפנימייה." קראו ברברה וארתור ביחד.
" תודה לכם חמודים אני מוכרח לזוז נתראה כבר בזמן אחר." חתם אנטוניו בעוד הוא נסע משם.
ברברה וארתור לא החליפו מילה זה עם זו מאז שהם חזרו לפנימייה , כל אחד מהם הלך לחדרו כדי לנסות להבין מה קורה בין שניהם בזמן האחרון.
ברברה שברה את הראש שלה בניסיון להבין איזו סיבה לא משנה מה תהיה ואיך היא תהיה יש לארתור לקנא כי הוא חושב שהיא מעוניינת באחיו הקטן קן.
קן דה פרר היה אחד החתיכים ההורסים שקיימים בעולם הזה, מעבר לעובדה שהיו לו עיניים כחולות מבריקות ועור בהיר צח כשלג , הוא גם היה ג'טלמן ומתוק אמיתי בכל הנוגע לנשים.
היא התלהבה בפעם הראשונה כשהיא שמעה שהוא יצטרף אליהם כדי ללמוד איתם בפנימייה.
היא חייכה לעצמה בעודה עולה במדרגות לעבר החדר שלה. היא החליטה סופית להיפרד מארתור כי עכשיו היא הבינה ששניהם לא יכולים להמשיך להיות זוג יותר.
ברברה הייתה צריכה לעבר איזו בדיקה שתוכיח שהיא לא בהיריון , לפחות לא עכשיו.
היא מאוד אהבה את ארתור בכל ליבה , את זה אי אפשר להכחיש.
אבל לקנאה חסרת הטעם שלו באחיו קן אין שום ערך.
ארתור גם חשב אותו הדבר כלפי הקשר שלהם, הוא פשוט מרגיש שברברה איננה אוהבת אותו יותר.
הוא חייב לשים לזה סוף בכל מקרה. כי אם ברברה אכן מרגישה דברים לקן אז הכול נגמר ביניהם לתמיד.
כשקרול הכינה את בגדיה לקראת הטיסה בערב , היא הניחה אותם בתוך המזוודה.
בעוד קן הדיח כלים במטבח הוא חשב לעצמו שיהיה להם כיף ביחד ללמוד באותה הפנימייה שארתור אחיו הגדול לומד בה עם בת זוגתו ברברה.
הוא ממש אהב את קרול בכל ליבו , והוא היה נורא בטוח שהם ימשיכו להיות ביחד. הם היו חודשיים ביחד , כל הזמן הזה היה מספיק כדי להבין שהוא היה מאוהב בה.
קרול מדדה שמלה חדשה שקן קנה לה במיוחד ליום הולדתה הארבע עשרה , בעוד שהוא שהה בחדר ואירגן את התיק שלו.
קרול ניגשה אליו כי היא רצתה שקן יגיד מה דעתו על השמלה החדשה שהוא בעצמו קנה בשבילה.
היא ניגשה אליו בחיוך גדול , הוא נדהם לגלות עד כמה השמלה שהוא קנה לה החמיא לה מאוד .
" שמלה ממש נהדרת!" קרא קן כלא מאמין למראה עיניו , " ממש מחמיאה לך קרול!" הוא אמר לה בחיוך מבויש ונשק לה על הלחי.
" אתה באמת חושב כך?" שאלה קרול כשחייכה את החיוך הביישני שלה .
" אני לא חושב כך אני כמעט בטוח !" קרא קן בחיוך קטן שעלה על שפתיו.
" קן תודה אהובי אני ממש מעריכה את מה שאתה אומר." קראה כשהסומק עלה על לחיה והיא ניסתה להסתיר את התרגשותה בכל מחיר.
" תודה לך אהובתי את נראית מושלמת!" הוא אמר לה בחיוך ומשך בכתפו מבלי להוסיף מילה .
" אתה קנית בשבילי את השמלה הזאת אינך זוכר קן היא ממש יפה ואני ממש אהבתי אותה." קראה קרול בשמחה בעוד היא אחזה בידו .
" אנחנו צריכים לזוז ברגע זה את באה כי אחרת בקצב הזה נפספס את הטיסה אנחנו מוכרחים להזדרז כמה שיותר מהר." קרא קן בלחץ מאחר שהוא ראה בשעונו שהשעה הייתה תשע וחצי בלילה.
" טוב בוא נזוז." אמרה קרול בהסכמה לבסוף.
הם עזבו את הבית ונעלו את הבית מבפנים ומבחוץ , קן אחז בידה והם המתינו למונית שהם הזמינו בינתיים.
קרול התמלאה פחד שהוא יתאהב שם במישהי אחרת והיא תישאר לבד בלעדיו.
היא התיישבה לידו וסרטים רצים החלו להתרוצץ במוחה.
מה שהטריד את קרול שקן יכיר הרבה בנות יפות בעת שהם יגיעו לפנימייה , אולי היא סתם מדמיינת שטויות.
אולי היא סתם מכניסה את עצמה לחששות שלא קיימים אצלה בראש, אלא הפחד משתלט עליה לחלוטין.
הפחד שהיא תאבד את קן , והיא נורא רצתה לקוות שזה לא יקרה .
שאף אחד בפנימייה הזאת לא יקום ויפריד ביניהם לנצח.
" קן אני חוששת!" העזה קרול לדבר על מה שהכי מפחיד אותה יותר מכול.
" מה קרה? למה את חוששת?" שאל קן בנימה פתוחה והביט בה בעיניים מופתעות.
" שבפנימייה יהיו הרבה בנות יפות ואני חוששת שניפרד בגלל זה תשמע קן אני ממש אוהבת אותך ומפחיד אותי אם אגלה שיש לך מישהי אחרת!" היא אמרה בקול מלא חשש.
" למה שתהיה לי מישהי אחרת? למה את חושבת ככה? " קרא קן בביטחון והביט לה לתוך הלבן של העיניים. הוא אחז בידה וניסה להרגיע אותה שהם לא יפרדו בגלל מישהי אחרת . " היי זה אני קן אין לך מה לדאוג תמיד נישאר ביחד כך שאין לך ממה לחשוש." אמר לה כשליטף את שערה קלות ונישק אותה על מצחה.
" קן אני לא רוצה שניפרד אני ממש מדמיינת אותנו נשארים שנינו לעד בלי מישהי אחרת שתתקע לה באמצע . אני ממש חוששת מאוד מפחדת שמישהו יפריד בינינו." קראה קרול בקול מפוחד .
" לא תהיה שום מישהי שתתפוס את מקומך את היחידה בחיי כך זה מה שישאר. תפסיקי לדמיין לעצמך שטויות." הוא אמר בביטחון וחייך אליה כי הוא הרגיש שקרול נכנסת לסרטים מיותרים.
" מה אם תהיה מישהי שתמצא חן בעינייך?" אמרה קרול והדמעות עמדו בעיניה.
" לא תהיה נקודה מה את לא בוטחת בי זה העניין קרול מי אמר שהיא תמצא חן בעיניי תפסיקי בחייאת!" קרא קן באנחה והבחין שהמונית כבר הגיעה.
הוא רמז לקרול שלא תשכח את המזוודות שלה ואת תיק הצד שלה , קרול נכנסה למונית בעוד הדמעות יורדות על לחיה.
קן נכנס אחריה והבין שקרול הייתה נתונה בסערת רגשות מטורפת.
" קן.." היא אמרה כאשר היא פרצה בבכי קורע לב.
" מה העניין עכשיו?" שאל קן בחוסר סבלנות. " אמרתי שלא תהיה אף אחת אחרת שתפריד בינינו וזהו תשחררי קרול." אמר קן תוך כדי שהוא שמע את קולו מורם כפיי קרול.
" קן , איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?" שאלה בקול סקרן וטמנה את ראשה עמוק בכפות ידיה כדי שקן לא יבחין בדמעותיה.
" היי בייבי אל תבכי אין מישהי מלבדך את מצפה שאגיד לך שוב שאת היחידה שלי." קרא קן ומחה את דמעותיה בידו האחת ובידו השנייה הוא חיבק אותה ללא הפסקה.
" תודה." קראה קרול וחייכה מבין לכל הדמעות והתמוגגה מקן עם כל נשיקה ונשיקה.
" אני אוהב אותך מה קורה לך איך את יכולה להיות בטוחה שיש לי מישהי אחרת ." שאל קן בדאגה והתבונן עליה בזמן שהיא הייתה חייבת להודות בינה לבין עצמה עד כמה היא טעתה שהיא סתם מדמיינת דמיונות שווא על איזו בחורה אנונימית כלשהי שנמצאת בתוך מחשבותיו של קן.
" סלח לי אהובי אבל אני מאוד מפחדת." אמרה לו בגילוי לב והביטה בו בחשש.
תגובות (0)