הברבור הלבן פרק 14
ברברה חייכה אל ארתור והסתכלה בו במבט מאוהב.
ארתור נתן לה נשיקה על הלחי ושילב את ידיו סביב מותניה .
" ברבי אהובתי עכשיו אני יכול לשמוע את מה שרצית להגיד לי, נו דברי!" קרא ארתור בחוסר סבלנות.
" אימי הזמינה אותי לארוחה משפחתית בה היא תציג את החבר החדש שלה , מה שאני מנסה לשאול האם אתה מעוניין להצטרף?" שאלה ברברה ברצינות.
" כמובן שכן אהובתי אני מאוד רוצה לדעת מי זה הגבר שמחזר אחרי אימא שלך.
את יפהפייה כמו אימא שלך שתי דומות אחת לשנייה כמו שתי טיפות מים." קרא בחיוך משועשע כשהוא צחק לעצמו .
" אני לא כל כך דומה לה אומרים שאני מעורבת לקחתי קצת מהאימא וקצת מאבא ולבסוף יצא שאני יותר מזכירה את עצמי מאשר את ההורים שלי." החוותה ברברה את דעתה.
" זה נכון אני יכול להסכים עם זה לגמרי." קרא ארתור בהסכמה בעוד נשק ללחיה.
" אהובי זה אומר שאתה בא לארוחה אני באה רק איתך לא עם אף אחד אחר." קראה בחיוך עליז והביטה בו ממושכות.
" כן אני בא את זה כבר אמרתי , אהובתי מתי אנחנו צריכים לזוז?" שאל ארתור ברצינות.
" בערך בשעה חמש אימא שלי אמרה שהיא תשלח מונית אל הפנימייה כדאי שאלך להתארגן מעכשיו אני לא יודעת מה ללבוש." אמרה ברברה וארתור סימן שהוא יעלה איתה לחדר כדי לעזור לה להחליט מה ללבוש.
כשהם היו לבדם בחדר , ברברה הסתירה עצמה מאחורי הארון כדי שלא יראה אותה עירומה.
" אל תסתכל בבקשה אל תפתח את עינייך אני מתלבשת מה אתה לא רואה?" קראה ברברה בבושה וכיסתה את פניה בשתי ידיה.
" כן אני רואה ואת יפהפייה במלוא הדרך וזו לא הפעם הראשונה שאני אומר לך את זה. אהובתי את ממש מושלמת." אמר ארתור בחיוך של ניצחון ושלח לעברה נשיקה באוויר.
" טוב זה מה שאתה אומר אני מוכנה לתזוזה מה איתך?" שאלה ברברה בחיוך מפויס ונתנה לארתור נשיקה על השפתיים.
" כן בטח אני מוכן בדיוק כמוך רק חכי שנייה אני עוד דקה חוזר טוב?" קרא ארתור בטון עליז וגנב ממנה עוד נשיקה.
הוא חזר עם זר ורדים ודובי פרווה גדולה שמחבקת לב אדום.
" זה בשבילך!" אמר ארתור בנימה חגיגית והניח את הדובי על המיטה של ברברה.
" תודה רבה אהובי אין עוד חבר כמוך בעולם הזה אהבתי את המתנה היא ממש מקסימה." אמרה לו ברגשות של תודה היא ניגשה אליו ונשקה לו ברכות.
" כן עכשיו בואי נצא שלא נאחר לארוחה." הוא אמר לה והם יצאו ביחד לעבר היציאה מן הפנימייה.
מונית שאמה של ברברה שלחה חיכתה להם בחנייה , ברברה וארתור החליפו מבטים ביניהם.
כשהם נכנסו הם לא הפסיקו להחמיא האחד לשנייה על שכל אחד לבוש יותר יפה מהשני.
" וואו את נראית מעלפת בשמלה שלבשת מתאים לך להתלבש ככה." זרק לה מחמאה והיא הביטה בו בגיחוך.
" רק לארוחה אני נראית מעלפת?" עקצה ברברה.
" לא , גם שאת מתלבשת סתם ככה ביומיום את נראית ממש מהממת!" אמר ארתור בחיוך חנפני וקרץ לעברה.
" כן כבר שמעתי את זה אלף פעמים אולי פשוט תחשוב שזה לא טוב להיות חנפן כי זה עלול לעשות רושם ממש לא טוב." קראה ברברה ברצינות ולא הסתכלה על ארתור במשך כל הנסיעה.
" את אומרת את זה כאילו עשיתי משהו רע אהובתי אנחנו בדרך לאימא שלך אז בבקשה אל תתחילי לריב איתי כי אני במצב רוח טוב עכשיו." קרא ארתור ברוגז ולחיו נהיו בוערות עוד יותר.
" אני לא רבה איתך אני פשוט אומרת שעדיף שלא תהיה חנפן זה לא שאמרתי עלייך משהו רע." קראה ברברה בחיוך נחוש והשניים לא דיברו אחד עם השנייה במשך כל הנסיעה.
ברברה הרגישה שבשיחתה עם ארתור נחצה גבול אדום שהיא לא יכולה לסלוח לו על כך.
בשבילה זה היה הוי הסופי שיביא לסיום הקשר הרומנטי ביניהם , לא משנה מה הוא יגיד להגנתו היא לעולם לא תאמין לו.
ארתור ישב במקומו מכווץ כמו נייר מקומט ולא ידע אם לדבר או לשתוק, במצב הזה עדיף היה את שניהם והוא נזהר שלא להיכנס לויכוח מיותר עם ברברה .
הוא לא הבין בכלל על מה הם רבו , בסך הכול הוא ניסה להחמיא לה והיא לקחה את זה מאוד קשה למרות שהוא רק רצה לגרום לה להרגיש טוב עם עצמה.
" מה אני צריך לעשות בשביל שלא נריב אחד עם השנייה? מה עוד צריך לעשות בשביל שנפסיק לריב מכל שטות קטנה?" התרגז ארתור כי היה לו נמאס מאיך שברברה לא רוצה לדבר איתו רק בגלל שהוא החמיא לה.
" תצא מהמונית אם אתה רוצה אני לא מכריחה אותך להישאר איתי בכוח. למה אנחנו לא יכולים לנסוע בשקט כי רק כי אתה רוצה להרעיש כמו איזה ילד קטן." קראה ברברה במבוכה כי היא כל כך כעסה על ארתור.
" ברבי אני לא מבין באמת מה יש לך מה לא טוב שאנחנו ביחד אני לא מסוגל לפעמים להבין איך את ממש קשוחה כמו אבן.
את יודעת כל זוג שמתחיל לריב לא מפוצץ את מערכת היחסים שלו רק כי מתחשק לו להרגיש אחרת." קרא ארתור בזעם ולא דיבר יותר עם ברברה על שום נושא.
ברברה הרגישה שהיא קצת יותר מדי נסחפה בכעס שלה אך היא לא התכוונה לסלוח לארתור.
" טוב אני חייבת להודות שאתה צודק אני לא יודעת מה עובר עליי אבל זה לא אומר שאני מתכוונת לסלוח לך." קראה ברברה בהחלטיות.
ארתור נאנח בייאוש ולא ידע איך הוא יגרום לברברה לסלוח לו , הוא לא הבין מה בכלל הוא עשה לה שהיא כועסת עליו.
הוא הסתכל עליה במבט עצוב וחש שהוא רק רצה לחבק אותה.
אבל ברברה לא התייחסה אליו גם כשהם הגיעו לבית של דניאלה אימה.
" שלום יקרים שלי תרגישו עצמכם בנוח כך גם שזה ביתכם כמו שזה הבית שלי מה שלומכם?" קראה דניאלה ברוך כשחיבקה את שניהם ביחד.
" בסדר חוץ מ.." קראה ברברה בחיוך נבוך.
" מה קורה ברברה למה את עושה פרצוף כזה? " שאלה דניאלה בהלם והביטה על בתה המתבגרת בדאגה מרובה.
" העניין הוא שהיא כועסת עליי ואני לא מבין מה עשיתי ומה פשעתי רק החמאתי לה בסך הכול רציתי לגרום לה להרגשה טובה. הנה תראי במו עינייך איך היא עושה פרצופים חמוצים!" קרא ארתור בקול עייף.
" זה נכון ברברה ארתור ואת זוג כבר שנתיים ואני לא מבינה על מה אתה רבים בעצם , על מה התחילה בכלל המריבה הטיפשית הזאת ביניכם. יאללה בואו כבר האוכל מתקרר כך תוכלו להכיר את שון." אמרה דניאלה בהתרגשות.
" תודה אימא אני כבר באה לפני זה עליי להגיד משהו לארתור ששון יחכה מדובר במשבר זוגי אחרי שאנחנו חוגגים שנתיים של זוגיות." קראה ברברה והביטה על ארתור בחיוך מתנצל.
ארתור חייך כאשר ראה איך ברברה התחרטה על איך שדיברה איתו אז שהם נסעו ביחד בדרך לאימה דניאלה וחייך לעצמו בשביעות רצון.
" היי אהובתי חבל לא ראית את עצמך מול מראה היית צריכה להפנים עד כמה ההתנהגות הזאת שלך הייתה ממש לא נעימה בכלל.
אז אני מציע לך לא לחזור על זה שוב אני בסך הכול רוצה שיהיה לך טוב בחיים .
נרגעת עכשיו?" שאל ארתור כאשר ברברה התחילה להביט בו בעיניים מלאות צער על כך שהיא גרמה לו להרגיש לא נעים.
" בהחלט. אני לא מבינה איך לא עצרתי את עצמי אבל בסדר אני סולחת לך ארתור אני קצת הרחקתי לכת בהתנהגות שלי כלפייך אם זה פגע בך אז אני מבקשת סליחה." קראה בקול מצטער מלא כוונה.
" אני סולח רק שתדעי לך שלא היה לי נעים איך שצעקת עליי ליד הנהג את אוהבת לעשות לי צרות אה אני מנסה להיות סבלני איתך כמה שאפשר ואת סתם רבה איתי על כל שטות קטנה. זה בלתי אפשרי להמשיך ככה כזוג." קרא ארתור בהסכמה וחייך אל ברברה שהחזירה לו מבט מלא מבוכה.
" ביקשתי סליחה ממך מה אתה רוצה שאעשה? " שאלה ברברה בעצבנות וניסתה בכל כוחה לנשום עמוק ולא להתרגז על ארתור שמתנהג אליה בטוב לב.
" תשתדלי להיות פחות כעסנית ולהתרתח מהר כאילו מי יודע מה עשיתי. תאמיני לי שזה עוזר קצת זה חומר למחשבה שתביני לאיזה מקומות לא נעימים אדם מגיע בגלל שהוא מתרגז או כועס.
ואני לא היחיד שחושב כך נו נלך לשולחן לפני שאימא שלך תכעס." קרא ארתור ונתן נשיקה חטופה לברברה על השפתיים.
תגובות (0)