הברבור הלבן פרק 1

ברברה בחורה מלאת שמחה בת חמש עשרה ואוהבת את החיים . הוריה התגרשו כשהייתה בת שש וחצי בערך.
היא גרה עם אביה ומגדלת ברבורים בחצר ביתה על אף שאביה נגעל מהריח.
היא לומדת בפנימייה יוקרתית , וביחד עם שתי חברותיה הטובות חואנה ודולסה , חואנה שאיננה יודעת שאימה נטשה כשהייתה בת תשעה חודשים ומאז נותר חלל גדול בתוכה.
היא לא מתארת לעצמה שהיא מאומצת ושהחבר שלה בוגד בה מאחורי גבה.
דולסה , היציבה שבחבורה, מסתירה סוד שאותו התלמיד החדש יחשוף בפני כולם.
היא תגלה בהמשך שאביה הביולוגי הוא בעצם מיליונר ושכל חייה היו שקר.
כשברברה הגיעה לפתח השער של הפנימייה , היא עכשיו הייתה תלמידת כיתה י"א.
היא הבחינה בחואנה , היא הבינה שהפנים שלה היו עצובים כתמיד.
" מה קורה חואנה? הכול טוב?" שאלה ברברה בקול רך אך קשוח.
חואנה הביטה בה ואמרה רק דבר אחד . " אין לי חשק לכלום!" כך היא אמרה אך ברברה עצרה אותה לרגע ונשמה עמוק.
" את מוכנה להגיד לי מה קורה?" שאלה שוב , הפעם בקול יותר חזק.
" לא קורה לי כלום , באמת! אין לך מה לדאוג!" היא זרקה לעבר ברברה ונכנסה היישר אל הפנימייה מבלי לבזבז דקה נוספת.
" רגע חואנה , עוד לא סיימתי איתך. למה את לא אומרת לי את האמת?" שאלה אותה בפליאה והביטה בה במבט בוחן.
חואנה לא רצתה לפתוח בפרק הכואב של עברה ורק חיפשה איך להתחמק משאלותיה המביכות של ברברה.
היא התקדמה לעבר הכיתה בעומק המסדרון והיא הבחינה בברברה שהקדימה כמה דקות לפניה אל הכיתה ושתיהן ראו את דולסה , שכרגיל התלבשה רק בשחור.
" היי , דול מה העניינים?" שאלה ברברה וחייכה לעברה ,
" למה את מתלבשת רק בשחור?" שאלה , חיוך סקרן עלה על פניה.
" כי התחשק לי ללבוש שחור , תגידי זאת רק הרגשה שלי או שחואנה עצובה?" שאלה דולסה ברצינות.
" נראה לי שכן , היא באמת עצובה!" הסכימה ברברה לבסוף.
חואנה לא ענתה כי היתה נבוכה היא רק משכה בכתפיה בשתיקה דוממת.
רק הדמעות זלגו מעינה , היא לא מחתה אותן והביטה בדולסה ובברברה במבט חסר הבעה.
" אני לא עצובה , פשוט שקורה לי דברים מוזרים בבית ואני לא מבינה למה ההורים שלי לא אומרים את האמת. נמאס לי מהם ! תאמינו לי אם לא הייתי בחורה צייתנית הייתי כבר מזמן בורחת משם."
חואנה לא אמרה דבר והמשיכה לשתוק כאילו לא קרה שום כלום.
" תפסיקי להתנהג כאילו שום דבר לא קורה. למה את לא שואלת את ההורים שלך לגבי העבר כשהיית תינוקת? את חייבת להתעורר מיד על החיים שלך ולקחת אחריות על עצמך. מה עם הסוד שההורים שלך לא מספרים לגבי הוריך הביולוגיים?" שאלה ברברה בפעם המי יודע כמה.
" איזה הורים ביולוגיים? איזה סוד? בכל פעם שאני שואלת על העבר שלי , הם כאילו אוטמים את עצמם." אמרה חואנה בעגמומיות.
" אז תיקחי את עצמך בידיים ותבררי איזה סוד הם מסתירים ממך." הציעה ברברה.
" אני חושבת שזה מה שאעשה." קראה חואנה בחיוך נחוש.
" מה לא הבנתי. תחזרי שוב פעם אחרי מה שאמרת." קראה ברברה בבלבול והסתכלה עליה בפליאה.
" נראה לי שאברר לבדי ללא ידיעתם של הוריי המאמצים." היא אמרה בביטחון ולא דיברה יותר עד סוף השיעור.
" נכון , יפה אחותי!" אמרה דולסה בנימה חנפנית וחייכה חיוך של מיליון דולר.
" למה יפה?" התפלאה חואנה על תגובתה המוזרה של החברה הכי טובה שלה.
" מסתבר שעכשיו את לא מתקפלת ומראה לכל העולם שאת אדם פחדן." החוותה ברברה את דעתה.
" מה אמרת?" שאלה חואנה בטון עצבני והביטה בה בזעם.
" שום דבר . רק שלא תתקפלי הנה לך עצה ממני בשבילך כדאי שתשמעי בקולי!" קראה ברברה ברצינות.
" טוב.." אמרה בהרהור וניסתה להרגיע את עצמה כמה שיותר.
לאחר מכן , הוריה המאמצים של חואנה הגיעו לבקר אותה בפנימייה שהיא גרה בה.
חואנה לא רצתה לראות אותם בגלל שהיא הרגישה שהם כל הזמן משקרים לה ולא אומרים את האמת.
" שלום ילדה מה קורה את בסדר?" שאלה אימה בחום.
" אני בסדר גמור." היא ענתה בטון יבש ולא חייכה בכלל כאילו לא ציפתה לבואם.
" למה לא אמרת לנו שאת נשארת בפנימייה היינו מביאים לך אוכל או משהו שלא תישארי רעבה!" אמרה אביה בדאגה וחיבקה את חואנה לחיקו.
חואנה ניסתה לשדר להם שהכול טוב איתה, שאין שום דבר רע שקורה לה.
" חואנה קדימה את לא חייבת להסתיר, תגידי לנו מה עובר עלייך!" שאלה הלנה והבחינה שמשהו משונה עובר על ביתם מאז שהם הגיעו ללא שום התראה.
" טוב , נמאס כבר לשתוק. אתם יודעים מה? אם אתם דואגים לי , למה אתם לא אומרים לי את האמת? לא באמת אני רוצה לדעת איזה סוד אתם מסתירים ממני." היא הטיחה בפניהם עצבנית וכעוסה כל כך.
" איזו אמת? על מה את מדברת?" שאלה אימה בפליאה ולא הבינה למה חואנה כל כך כועסת עליה.
" על זה שלא דיברתם איתי על הורי הביולוגיים! אני מרגישה שאתם לא מספרים לי שום כלום! איך אתם מצפים שאהיה?" שאלה בזעם.
" קודם כל תנמיכי את הקול! אני אבא שלך ואת תדברי איתי בכבוד, אני לא אחד מהחברים שלך!" אמר אדן בזעם.
חואנה נרגעה לאט לאט ולא הבינה למה הם ממשיכים להסתיר ממנה את האמת.
" אבא סליחה על איך שדיברתי. מגיע לי לדעת את האמת אני מרגישה שאני לא יודעת שום דבר על העבר שלי!" אמרה חואנה בנחישות.
" אין שום אמת זה מה שאת צריכה לדעת. אנחנו ההורים שלך וזהו." חתמה אימה והשניים עזבו את הפנימייה מבלי להקשיב למה שחואנה רצתה לומר להם.
חואנה כבר השתגעה לחלוטין. למה הוריה לא רוצים לדבר איתה באופן גלוי על העבר שלה.
חואנה לא ידעה מה לעשות. היא לקחה את רגליה והלכה לחדרה.
היא נזרקה על מיטתה בדמעות ולא רצתה לקום ממנה עד שיעלה הבוקר.
היא לא הבינה למה ההורים שלה לא מדברים על זה.
בינתיים בביתה הלנה ואדן , הוריה המאמצים הבחינו בדמות מסתורית מעבר לחלון ולא הבינו למה היא באה לבקר אותם.
" שלום , אפשר להיכנס?" שאלה האישה בעלת הפנים היפות , " אני אימה הביולוגית של חואנה." קראה וציפתה שהם יתנו לה להיכנס.
" מה את רוצה מחייה? לא ביקשתי ממך לדחות את מועד הכסף על קבלת המשמורת על חואנה?" שאלה הלנה בזעם.
" תגידו לחואנה שאני מחפשת אותה כבר הרבה זמן ואני לא אפסיק לדרוש מכם את הכסף שמגיע לי." אמרה.
אדן היה עצבני ולא ידע איך הוא יפטר מהאורחת הבלתי קרואה שבאה אליהם.
" איך את לא מתביישת לבקש כסף אחרי שנעלמת מחייה של ביתך? איך?" שאל אדן בזעם , מדגיש כל מילה במילה.