הבעיות שלך תמיד ימשיכו לרדוף אחריך פרק 1 (הסיפור הראשון שלי)

יצאתי מן המכונית של אמי והבטתי בשלט הפנימייה 'אחוות השלום' איזה שם מטופש מי יקרא לפנימייה ככה?
"דביר" אמרה אמי בקול רם וקטעה אותי ממחשבותיי, "אולי במקום לבהות תוריד את המזוודה שלך מהאוטו אני ממהרת" הסתובבתי והורדתי את המזוודה מתא המטען, הסתכלתי על פניה הם היו כל כך נסערות . "ביי תשמור על אצלך אני חייבת לעוף" אמרה וניסתה לחייך חיוך תומך כדי להראות לי שהכל יהיה בסדר אך החיוך שלה היה נראה עצוב. "ביי אמא" אמרתי ותוך כמה שניות היא כבר נעלמה.
אני לא יכול לכעוס עליה שהיא כל כך נסערת הרי היא עשתה את כל זה בשבילי, בגללי היינו צריכים לעבור לצפון ולהשאיר את הכל מאחור. היא עזבה את כל החיים שלה מאחור רק בשביל לעזור לי להתחיל מחדש ובזמן שאני יהיה בפנימייה הזאת היא תנסה להתחיל לבנות את החיים שלה מחדש בחור הזה.
הפנימייה במרחק של חצי שעה נסיעה מהדירה שעברנו אליה אז אני מניח שאם תהיה בעיה אני תמיד יוכל להגיע אחרי הכל עכשיו זה רק שנינו אז אנחנו צריכים לדאוג אחד לשני.

פתחתי את השער ונכנסתי, המקום היה עצום בגודלו היו שם כמה בניינים גדולים שנראו אותו הדבר, פאק איך אני ימצא את המזכירות עכשיו?
אחרי כמה דקות של חיפושים התייאשתי וישבתי על ספסל. "אתה דביר?" שאל קול נשי, הרמתי את ראשי וראיתי בחורה גבוהה ויפה היא הייתה כהת עור כנראה אתיופית, היה לה שיער שחור ארוך ומתולתל ועיניה היו שחורות היה לה שפתיים עבות ויפות כאילו משהו שרטט אותם. "אתם מוכן להפסיק לבהות בי" אמרה בקול קצת תקיף "אמ.. לא התכוונתי מצטער וכן אני דביר" אמרתי נבוך אני שונא את זה שאנשים תופסים אותי בוהה.
"יופי סוף סוף מצאתי אותך! אני דניאל בו אחרי" אמרה וחייכה חיוך קטן, היא התחילה ללכת ואני אחריה. "אתה תלמד בכיתה י 2 זאת אותה הכיתה שאני לומדת בה אז מחר נוכל ללכת ביחד" אמרה בהתרגשות, אך לא יכולתי להבחין עם בקולה הייתה התרגשות אמתית וחוץ מי זה ממה יש לה להתרגש? לאחר כמה דקות של הליכה שקטה היא אמרה "כאן זה המעונות של הבנות וכאן זה של הבנים" והצביעה על שני בניינים גדולים. נכנסנו לאחד הבניינים והתקדמנו במסדרון, היו דלתות ממוספרות הגענו לדלת מספר D64 והיא פתחה אותה. "זה חדר שלך" אמרה וסימנה לי עם הראש להיכנס, החדר היה בגודל סביר היו שם 3 מיטות שמתי את המזוודה שלי על המיטה הריקה.
היא התקרבה אליי ונעמדה מולי למרות שהיא הייתה גבוהה עקפתי אותה בראש, היא הרימה את ראשה והסתכלה לעיניי ומצמצה, לא האמנתי הבחורה הזאת מנסה להתחיל איתי או משהו? לא שאני יתנגד לזה אבל ההיא ישירה רק עכשיו הכרנו. היא הושיטה את ידה ונגעה בחולצתי ברפרוף ונשכה את שפתה התחתונה בחושניות ואז היא הכניסה את ידה לכיס הקדמי של מכנסי ושלפה את האייפון שלי, רגע מה?

"אם תהיה בעיה תתקשר אלי" אמרה והגניבה צחקוק קטן, היא הקלידה באייפון והושיטה לי אותו. חיוך קטן עלה על שפתיי הבחורה עבדה עליי. "את יודעת שיכלת פשוט לבקש כמו שבן אדם נורמלי היה עושה" אמרתי מגחך והיא התיישבה על המיטה "כן אבל זה היה יותר כיף להלחיץ אותך קצת" אמרה וחייכה חיוך ממזרי, טוב אני ייתן לה את זה היא הצליחה לעבוד עליי.
"אם אני כבר צריכה לעשות לך בייביסיטר למשך שבוע מותר לי להשתעשע קצת לא ככה?" אמרה דניאל. "בייביסיטר?" שאלתי מבולבל, למה היא צריכה להשגיח עליי למשך השבוע?. "כן.. טוב כי אתה באתה באמצע שנה והמנהלת רצתה לוודא שתתאקלם טוב ואני הייתי על הראדר שלה השבוע אז היא הכריחה אותי להשגיח עליך למשך השבוע הראשון שלך" אמרה ושיחקה עם אצבעותיה. "ומה בדיוק עשית שעלית לה על הראדר?" שאלתי מגחך, דניאל נראתה כמו בחורה נחמדה מה היא כבר עשתה שהכריחו אותה לעשות לי בייביסיטר. "וזה חברי הקטן לא עניינך" אמרה וחייכה חיוך מאולץ, אוקי.. אולי היא לא כל כך נחמדה כמו מה שחשבתי.

הדלת נפתחה ונכנסו שני בחורים, האחד נמוך ושרירי בעל שיער חום ועיניים כחולות והשני היה גבוהה יותר וקצת פחות שרירי, היה לו שיער בלונדיני ועיניים ירוקות.
"היי דני באת כדי שנוכל להתמזמז? " שאל הבחור עם השיער החום שחיוך ממזרי מרוח על שפתיו. "תעזוב אותה בשקט" אמר הבלונדיני. "וואו רון אתה כזה מצחיק אתה יודע" אמרה דניאל בנימה סרקסטית, "באתי להראות לתלמיד החדש, דביר את החדר שלו ותתנהגו אליו יפה למה אני אחראית עליו למשך השבוע" הוסיפה בקול תקיף. "היי שותף, אני רון והחנפן הזה הוא שון" אמר הבחור בעל השיער החום והצביע על השני. "טוב זה הסימן שלי ללכת" אמרה דניאל וקמה ממיטתי, היא חיבקה את שון חיבוק קטן ובאה לצאת אך רון תפס לה את היד. "את לא חושבת ששכחת משהו?" אמר רון וחיוך גדול היה מרוח על פניו, גיחכתי הבחור לא יודע מתי בחורה לא מעוניינת בו. "אה כן איך שכחתי" אמרה דניאל ועשתה לרון אצבע משולשת ויצאה מהחדר.
"היא תמיד ככה?" שאלתי הייתי קצת מופתע אך משועשע מהבחורה, "כן אחי ועוד לא ראייתה אותה כועסת" אמר שון והוא ורון צחקו.