הבן של המורה הפרטית שלי/.. פרק 13.

" הוא כזה חתיך!" היא קפצה עליי "קוראים לו דניאל והוא בשכבה של עדן. חתיך כמו לאדעת מה ומהמהםםםם כזה" היא אמרה ונשכבה על המיטה שלי. ציירתי עיגולים בכל מני צבעים במחברת היסטוריה. "את מקשיבה לי?" שאלה אותי הסתובבתי אליה "הייתי אמתול אצל תובל" מלמלתי "מה?!" היא צרחה "אצל אמא שלו ההורים שלי הכריחו אותי ללכת לשיעור" אמרתי. "ו..?" היא שאלה "דיברנו" אמרתי לה "על מה?" "על כל מני דברים.." מלמלתי "הוא נישק אותי" פלטתי "מה?!" היא צרחה "הלכתי משם מהר" מלמלתי "שיחליט מה הוא רוצה. הוא לא יכול לבגוד בי ואז לנשק אותי" אמרתי והיא הנהנה "צודקת".
—————
"אנחנו מאחרות לחזרה" אמרתי ואני ועדי נכנסנו לאולם בריצה "כולם הסתכלו עלינו ראיתי את העיניים של תובל ננעצות עמוק בתוך עיני. "בקיצור מה שהתחלתי להגיד לפני שהן נכנסו.. זה שקבעתי תפקידים" אמר ליאור וכולם התלחששו ביניהם מי לדעתם יהיו רומאו ויוליה. "את בטוח תקבלי את יוליה" מלמלה לעברי עדי וחייכתי "כן" אמרתי כבר הייתי בטוחה שהתפקיד בכיס שלי ואז הוא קרא לי לעלות לבמה. ליאור לקח אותי.לצד ואמר "תקשיבי.. אני בונה לך תפקיד. כי מגיע לך" אמר וחייך אליי הסתכלתי עליו בגועל וירדתי מהבמה חזרתי לשבת.ליד עדי "נו את יוליה?" הסתכלתי עליה ולא אמרתי מילה "לא" מלמלתי "הוא בונה לי תפקיד." מלמלתי קולי רעד ועוד שנייה בכיתי "מה זאת אומרת בונה לך.תפקיד?" היא שאלה אותי "זה מחזה של שייקספיר הוא לא יכול לשנות אותו" אמרה לי "כנראה שהוא ישנה" אמרתי ועיניי בערו מעצבים.
———–
תובל קיבל את רומאו. היוליה שלו זו אחת מיא קוראים לה לי היא ממש יפה אבל זה לא קשור כרגע. אווף אני כל כך עצבנית . הייתי בטוחה אני יוליה, היה ברור לכולם שאני זו יוליה. והוא נותן לה את זה?!. בן זונה ולא, לא אכפת לי שהוא החבר של החברה הכי טובה שלי. "איך את?" שאלה אותי עדי ונגעה בכתפי " חרא" צרחתי והתרחקתי משם הייתי צריכה שקט. ובאמת קיבלתי את השקט הזה. חציתי את הכביש במהירות לא ראיתי שמכונית באה לקראתי, המכונית פגעה בי ועפתי כמה מטרים אחורנית ואז, שקט, בדיוק כמו שרציתי באותו רגע.