הבן של המורה הפרטית שלי\ פרק 10.

"הילה" אמרה המורה והסתכלה עליי הרמתי את ראשי במהירות. "כן?" שאלתי "שאלתי אותך שאלה גברת.. תעני לי" אמרה והסתכלתי על הלוח "יש לך ריבוע ויש לך מלבן. תוכיחי שהמלבן הוא חצי מהריבוע ושהמלבן הוא גם ריבוע." אמרה לי בהיתי בתרגיל בהלם . לא הייתי כל כך מרוכזת בשיעורים הפרטיים אחרי שאני ותובל הפכנו להיות זוג. אני כל הזמן מתה שהשיעור יסתיים ואני כבר אלך לראות אותו. גם אמא שלו כבר קלטה אותי. "נו..? מה התשובה שלך?" שאלה ואתי המורה למתמטיקה "אני.." מלמלתי לא ידעתי מה לענות. ואז נשמע דפיקה בדלת ותובל נכנס לכיתה. "שלום ציפי" הוא חייך והלך לחבק אותה "אפשר להודיע הודעה?" הוא שאל אותי "המנהל של התיכון ביקש שאני יודיע הודעה לכל כיתות ט'" אמר והיא הנהנה "טוב" אמר וחיפש אותי במבטו כשהוא ראה אותי הוא חייך חיוך קטן והתחיל לדבר. "טוב.. כמו שאתם יודעים אז עוד כמה חודשים אתם עוברים לתיכון. אני באתי לספר לכם קצת על מגמת מחשבים." אמר בהיתי בו, חכם שלי. עושה 5 יחידות מתמטיקה 5 יחידות פיזיקה ו5 יחידות מחשבים. "במגמת מחשבים לומדים על המחשב, שפת תכנות וכל זה. בעצם עושים 5 יחידות במתמטיקה בפיזיקה ובמחשבים. מישהו מעוניין?" שאל והוציא דף. כמה ילדים הרימו ידיים והוא רשם אותם "תודה רבה" הוא חייך לציפי והיא החזירה לו חיוך "תבוא לבקר.. תובל.. אני שמחה שאתה בא לבקר אותי." אמרה וחיבקה אותו . אוקיי זה כבר מוזר. המורה למתמטיקה שלי מחבקת את החבר שלי. זה קריפי, ממש. "נו הילה מה התשובה שלך?" שאלה אותי שוב ציפי הוא היה ממש ליד הדלת "ציפי?" הוא שאל והיא הסתובבה אליו "כן?" היא שאלה "אני יכול להוציא שנייה את הילה?" שאל והצביעה עליי "כן.. מהר אבל" אמרה ויצאתי במהירות מהכיתה. "זה התלמיד הכי טוב שהיה לי כל השנים שלימדתי בבית הספר הזה!" אמרה ציפי והוא חייך ותפס אותי בידי. "למה הוצאת אותי?" שאלתי "את רצית להיות מול הכוונת של ציפי ולא לדעת את התשובה? אני זוכר מה היא עשתה פעם לאחד מהתלמידים. הוא לא בא לבית ספר לושה שבועות אחר כך" הוא אמר וליטף את שיערי. "אני אוהב אותך.." אמר ונישק אותי נשיקה קטנה על השפתיים "תובל.." מלמלתי ודחפתי אותו קצת ממני "יש כאן מצלמות" אמרתי והצבעתי לכיוון מצלמה אחת שהייתה במסדרון. "מה אכפת לי?" שאל ושוב נישק אותי "מה אתם עושים כאן זוג פרחחים?!" צרחה עלינו המנהלת, היא לא ראתה את הפרצופים שלנו. "באיזה כיתה אתם לומדים? אני נשבעת שאני יעיף אתכם מ.. תובל! מה נשמע?" היא שאלה אותו כשהוא היה עם הפנים אליה "היי" הוא חייך אליה "היי תובלי. מה נשמע איך בתיכון?, כיתה יא באמת קשה כמו שחושבים?" היא שאלה וחיבקה אותו. וואו זו הפעם הראשונה שאני רואה את המנהלת מחייכת. מה קורה לכל המורות שהן אוהבות את תובל?!. טוב.. זה ברור.. מאותה הסיבה שהתאהבתי בו. "אםם.." תובל מלמל מנסה לחשוב על תירוץ למה הוציא אותי ונישק אותי. "זה היום הולדת של הילה" אמר וחיבק אותי "רציתי להגיד לה מזל טוב" אמר למנהלת "אוקי.. בגלל שזה יום ההולדת שלה" אמרה המנהלת והסתובבה. הוא חזר לנשק אותי. "תובל?" מלמלתי "מממ..?" שאל כשנישק את שפתיי. הרחקתי אותו ממני "למה כל המורות אוהבות אותך?" שאלתי "אהה.. כי הייתי תלמיד מצטיין" אמר "גם התנדבתי שכל מני דברים.. הייתי במועצת תלמידים וכאלה." הוא חייך "למה?" הוא שאל אותי "סתם.." מלמלתי "טוב.. נסיכה.. אני צריך לחזור לבית ספר כי זה לוקח לי יותר מדי זמן. אוהבת אותך" אמר ונישק אותי. "אהה ואגב.." אמר והסתכל עליי "את צריכה להוכיח ריבוע דרך המלבן. יש לך שם זוויות מתחלפות שיעזרו לך" אמר לי והייתי בהלם "איך?" מלמלתי "אוהב אותך!" אמר והתקדם לכיוון השער. הלכתי לכיוון הכיתה ופתחתי את הדלת כל התלמידים הסתכלו עליי. חייכתי ממבוכה והלכתי לכיוון המקום שלי. "נו.. הילה.. תוכיחי את התרגיל" אמרה לי וחייכתי אליה "אוקי." מלמלתי ועשיתי את מה שתובל אמר לי לעשות והצלחתי.
—————————-
"היי נסיכה" הוא נופף לי בידו. הוא עמד ליד השער של הבית ספר וחיכה לי. רצתי אליו וקפצתי עליו ונישקתי אותו. "נסיכה" הוא אמר וחייך אליי "אני אוהב אותך" אמר "אני אוהבת אותך גם תובי" חייכתי אליו ונישקתי אותו . חבורה של כמה פאקאצות בהו בנו בהלם. הם לא האמינו שיש לי חבר. "בואי" הוא חייך ותפס בידי ושנינו התקדמנו לכיון המכונית שלו. ראיתי מבטיהם של כל התלמידים בבית הספר. אבל מבט אחד היה מבט שונה משם כולם. לא של הלם של שנאה והמבט הזה היה של לוסי, היריבה המושבעת שלי.