הבטחת שלא תשכח..

כותבת ומוחקת..כותבת ומוחקת..נמאס לי כבר מהשיגרה של הדיכאון..
אני שבורה,אתה שומע אותי?אתה זוכר אותי בכלל?אני בספק בעצם.היינו פעם ביחד,אתה כבר לא זוכר נכון..?אז אני אספר לך.היינו ביחד זמן לא קצר,אהבת אותי מאוד..אתה בטוח שאתה לא זוכר?אמרת לי שאני החיים שלך,אמרתי לך לא לקרוא לי חיים שלי,כי זה יהיה שקר..אמרתי לך שאתה יכול לחיות גם בלעדיי.אמרת לי שאתה נשבע שזאת אמת.שאתה לא מסוגל בלעדיי ואני שתקתי..אמרת לי שזה מעצבן שאני שותקת ואמרתי ״טוב״ ואמרת שאתה שונא שאני אומרת את זה על הכל.ואני צחקתי..אחר כך ישבנו ביחד והנחתי את הראש שלי על הברך שלך ואתה שיחקת לי בשיער..אמרתי לך שאתה הורס לי את התלתלים..אמרת לי שהם הכי יפים בעולם..אחר כך נתת לי שרשרת עם לב..היא הייתה הכי יפה שיש..חיבקתי אותך ואמרתי לך תודה ואתה חיבקת אותי ושתקת שניות ספורות ואז אמרת ״אני אוהב אותך״ הצירוף הזה שאהבתי לשמוע כל פעם מחדש..ככה מסתכמת הפעם האחרונה שלנו ביחד..אתה מתחיל להיזכר?כל השיחות שלנו בטלפון שהיו נמשכות עד שהייתי מבינה שנרדמת,אומרת לך שאני אוהבת אותך למרות שאני יודעת שאתה לא שומע ומנתקת..ואתה מתקשר בבוקר ומבקש סליחה שנרדמת..אתה עדיין לא זוכר?היינו הזוג הכי משוגע שיש..עושים את כל השטויות שבעולם ודואגים אחד לשניה בכל זאת.אני זוכרת הכל..למה שכחת?הבטחת שתזכור אותנו..הבטחת לי שאף פעם לא תיפגע בי..אני זוכרת שחיבקתי אותך באחת הפעמים שהיינו ביחד ואמרתי ״אל תשכח אותי טוב?״ ואתה אמרת ״למה שאני אשכח אותך?אני לא יכול לשכוח את החיים שלי״ ואני שוב אמרתי לך לא לקרוא לי חיים שלי,אני יודעת שזה לא מזכיר לך כלום..אתה בטח גם לא זוכר איך המשכת הלאה..רבנו ונפרדנו,אבל נפרדנו המון פעמיים מכל ריב שטותי,וגם הפעם זה היה ריב כלכך מטומטם הייתי בטוחה שגם הפעם רבנו ובטח תכף נשלים..אבל אתה התקדמת הלאה..אמרת לי שכאב לך מידי ושהיית חייב למצוא דרך לשכוח אז מצאת מישהי אחרת..אבל הבטחת..הבטחת שלא תרצה לשכוח אותי..