הבחירה / פרק 3 ( לא אהבתם ? )

" לא "! שמעתי צעקות מצדיי , גוררים אותי מן הבמה , שציפורניי אוחזות באדמה "לא , לא "
אני חוזרת על המילה שנית בדמעות כואבות , זה נכון שאנו צריכים ללכת אחר הרגשות אבל רגשות
כאב אנו לא אמורים לסבול ..
שוב אותן צעקות , שוב אותן צרחות , שוב הבכי שאני שומעת בחוץ לפחות זה לא הבכי של החושבים ,
אלה הבכי של ההלוייה , אנו מארגנים אותנו , רק לנו חשובים המשפחות הטרגיות , ואני ? לא משתתפת .
" גברת רנגולין "! הפיל מר היילו על השולחן שלי ספר " את לא מרוכזת היום " הוא צעק וסידר את
העניבה הלבנה שהייתה על צווארו , המשכתי לבהות בחלון מספר שניות וסובבתי את ראשי
לכיוונו מסתכלת על הוריד שיוצא בצווארו " כי אני לא רוצה לשמוע הרבה דברים שלא מעניינים אותי "
אמרתי והכיתה התחילה לצחוק " שקט "! השתיק אותם מר היילו , הוא הצביע עלי עם הסרגל שלו
" אולי באמת אני לא יכולה להקשיב לדברים , שלפני יומיים הרגתי בן אדם חף מפשע " צעקתי וקמתי
ממקומי .
" האדם הזה הוא החושב "! צעק על מר היילו " מצידי שהוא יהיה רוצח סדרתי , עדיין יהיה אכפת לי "!
הצבעתי עליו והרמתי את ספריי על ידיי והתקדמתי לכיוון הדלת בצעדים , מחזיקה את הדמעות בעיני ,
שומעת מצידי גופי צחקוק המבשר לי זילזול , מסתכלת לכיוון הצחקוק , ורואה אותו , זה שהחזיק את ידי ,
זה ששונא אותי , צוחק על חברו שחייך חצי חיוך ומיד הוריד אותו , נושמת לרווחה ובולעת את רוקי .
בוהה ברצפה ונאנחת , הולכת ליכוון הדלת ונוגעת בידית , שומעת את הצרחה בראשי ופשוט בורחת
אל עולמי !
" אני מצטער " שמעתי קול מאחורי בזמן שנגנתי בפסנתר , המוזיקה הסתובבה סביבי ופשוט התנתקתי
מעולם האימתי , עולם המוזיקה נפתח בפניי ותויי המוזיקה הרגשתי שהם רוקדים ביחד על הרצפה ,
הוא עומד מאחורי ולבסוף לוקח כיסא ומתיישב לידי , עוצמת את עיניי ועוברת לתויי המוזיקה הגבוה , הוא
מניח את אצבעותיו על הקלידים ומתחיל לנגן מלודיה עורכת נשימה , על התווים הגבוהים ידי מנגנות ,
על ההתווים הנמוכים ידיו מנגנות ועצומו עיניים יושבים ונאנחים , המוזיקה פשוט ממלא אותנו מחדש .
" זה נכון , יש חושב חדש בעיר " אמרתי והמשכתי לנגן , הוא הנהנן וניגן טיפה באי נחות , עיניו נפקחות
והוא מסתכל עלי , מרגישים את נשימותיו על צווארי והוא בוהה בי , מרגישה את סליחתו בראשי .
" אני יודע "הוא אומר במילים שאני מצליחה להבין בצורה שונה ממה שהם אומרות .
" אני סולחת לך " אמרתי ונשמתי לרווחה , פוקחת לבסוף את העיניים ונושמת שוב .
" את החושבת לא "? הוא שאל והפסקתי לנגן , הסתכלתי עליו והוא הוריד את אצבעותיו מן הקלידים ,
אני מסתכלת מנסה להבין למה הוא פתאום נחמד אלי , אני חייה בעולם של כאב ופחד , אני לא צריכה
גם זאת על ראשי .
" מה קרה "? הוא שאל אותי ומבטו ירד מלמעלה למטה וככה שוב " אני לא מבינה זאת " אמרתי
ושמתי את ידי על החצאית הקצרה שלבשתי " הוא הניד את ראשו לשלילה ושאל "לא מבינה מה "?
הוא חייך וסגר את הפסנתר שלא התמלאה בעבק .
" למה אתה נחמד אלי פתאום "? שאלתי והוא צחק וחייך " כי גילתי עליך משהו " הוא שם ידו על פני
" גילתי שאת לא הילדה הזאת שהכאיבה לי , ששברה את ליבי , גילתי שאת הילדה הזאת שאהבתי ,
זאת שאהבה אותי ולא הפסיקה " הוא חייך .
" אז אתה התנהגת אלי ככה מפני שחשבת שזאת באמת הייתי אני שהתנשקתי עם קראיו "? שאלתי
שגבותיי עולות למעלה " היית צריך להאמין לי " אמרתי והסתובבתי עם הגב אליו .
" אני מצטער מאוד שלא האמנתי לך אבל באמת חשבתי שזאת את ר'יי , אני בחיים שלי לא רציתי
לפגוע בבן אדם שאני אוהב " הוא אמר ושם את ידיו על כתפי והתקרב עם נשימותיו " אני מצטער "
שמעתי את לחישותיו באוזני , חייכתי חצי חיוך והסתובבתי אליו .