הבחור החדש – פרק 34 :)

~~~~נקודת מבט לוסי~~~~~~
"זה נגמר..הוא בכלא" לחשתי , מתקשה להאמין.
גיא הסתכל אליי במבט לא מובן
"מה עם התיק ? אנחנו לא צריכים להוכיח שהוא אשם לפני שהם שמים אותו בכלא ?" הוא שאל
"כנראה שעוד מעט יזמנו אותנו כעדים או משהו. אני לא יודעת איך זה עובד" צחקת
"זה אומר שהוא לא בכלא. זה רק עד שנוכיח שהוא אשם. אנחנו בחיים לא נצליח לוס" הוא לחש ביאוש
"תפסיק כבר. פעם אחת , רק פעם אחת תפסיק לחשוב על כל הפרטים הקטנים והמעצבנים האלה ותחשוב על העיקר! הוא..הוא בכלא. הוא לא יכול להציק לנו יותר. לאיים עלינו , לגרום לנו להיפרד.." התעצבנתי והוא השתתק
"אני רק לא רוצה שהוא יחזור. אני לא רוצה למהר לחגוג ואז לקבל לפרצוף את הידיעה שהוא השתחרר. כ זה יקרה " הוא לחש ומבטו נח על עיני
"אבל הוא לא ישתחרר. למה שהוא ישתחרר ? הוא אשם ויש לנו את כל ההוכחות לכך!"
"למה את כל כך בטוחה בזה ?" הוא אמר
"אני בטוחה בזה בגלל שלא כמוך , אני יודעת להסתכל על דברים בצורה אופטימית גם! למה אתה כל כך בטוח שהוא יצא מזה ? " אמרתי
"זה כבר לא קשור לאופטימיות לוסי ! את פשוט לא מציאותית. את לא מבינה שהאופטימיות הזאת לא תעזור לך ? תצאי מהבועה שלך ותביני שאנחנו לא מתעסקים עם איזה סתם מישהו. אנחנו מתעסקים עם עבריין !" הוא צרח
"אל תצעק עליי! " צעקתי והאנשים מהרחוב הביטו בנו
"אני לא רוצה לריב איתך.." הוא לחש
"אה . עכשיו אחרי שצרחת עליי בכל הרחוב כי ניסיתי לעודד אותך , עכשיו אתה לא רוצה לריב. סיימת את הטענה שלך ? אין עוד על מה לצרוח עליי …" הוא קטע אותי בנשיקה
"אני מצטער" הוא חייך לאחר דקה של נשיקה סוחפת , מלאה בלהט ותשוקה.
"תקשיב לי טוב. זאת הפעם האחרונה. אבל הפעם האחרונה שאתה משתיק אותי בנש.." ואז הוא קטע אותי שוב. כוסעמק איתו
"מה אתה עושה ?" התעצבנתי
"תפסיקי להיות כזאת היסטרית" הוא צחק
"גם דין היה אומר לי את זה" חייכתי לעצמי. דין כל הזמן היה קורא לי היסטרית.
גיא ליטף את שערי בעדינות
"תקשיב , גיא. אני יודעת שאולי אני לא מציאותית או אופטימית יותר מידי, אבל אתה לא יכול להיות ככה. אתה כל הזמן חושב שמשהו עומד לקרות. כל הזמן חושב על הרע. אז תפסיק. אני לא יכולה עם זה יותר. אתה מדכא את עצמך , והופך את המצב לקשה יותר ממה שהוא. לפעמים כדי להתגבר על דברים , צריך פשוט לשים חיוך ולהאמין שהכל יהיה טוב" לחשתי בפנים רציניות
"אני מצטער , אני יודע אבל.."
"שום אבל" קטעתי אותו והוא צחק
"מה השעה כבר ?" שאלתי בבהלה
"כבר שבע" הוא אמר
"אוי. אני חייבת לחזור הביתה! על בטוח התקשרו לאמא שלי מהמשטרה" אמרתי
"כן , כדאי שגם אני אחזור" הוא חייך
"אני אדבר איתך בפלאפון." חייכתי
"ביי , אוהב אותך" הוא נישק אותי והלך בדרך בדרך ההפוכה מביתי לכיוון הבית שלו
"אוהבת !" צעקתי בחיוך ויכולתי לשמוע את קול הצחוק היפה שלו.
"אני בבית!" צעקתי בחיוך , נועלת חזרה את הדלת ויהב הסתכל עליי במבט עצוב.
"מה יש יהבוש ?" שאלתי , הולכת לכיוון המטבח לראות עם נשאר קצת עוגה
"תשאלי את אמא" הוא התעצבן
"מה יש לו ?" נכנסתי למשרד של אמא ושאלתי
"אנחנו צריכים לדבר לוסיה" חייכה אמא שלי בעדינות
"זה בגלל המשטרה ? אני אמרתי לך בפעם האלף , מצטערת ששיקרתי!" אמרתי והתיישבתי בסלון
"זה לא בגלל המשטרה. ואני לא כועסת עלייך"
"אנחנו עוברים דירה" התפרץ יהב לשיחה
"אה. בגלל זה כל הדרמה ? מה אכפת לך ? טוב לאיזה רחוב עוברים ?" שאלתי
"אנחנו לא עוברים לרחוב אחר בעיר לוס" אמר יהב
"מה ?" שאלתי והבטתי באמא
"זה לטובתך. את ירדת בציונים , והעיר הזאת כבר לא עושה טוב לשניכם. את יורדת בציונים , מסתבכת עם עבריינים ושאני לא אתחיל לדבר עלייך יהב. חוץ מזה , גם אין לנו מספיק כסף כבר להרשות לעצמנו לגור כאן.." אמא לחשה
"תספרי לה אמא. תספרי לה לאן אנחנו עוברים!" צעק יהב במירמור
"אל תצעק עלי יהב !" צעקה אמא
"לאן אנחנו עוברים ?" שאלתי , מאבדת כל תחושה
"אנחנו עוברים לצפון" היא אמרה
"את לא אמיתית" לחשתי